חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ:
מעשי למלך
א') המנורה צורתה מפורשת בתורה וכו'. הנה צורת המנורה ומניין כפתורי' ופרחי' ונורותי' מבואר במדרשים שנעשים ומרמזים לדברים נשגבים ומקרא דמלאכי ג' נלמוד שמרמז נגד שבעה עיני ד' המרומזים בפסוק כדכתיב שבעה אלה עיני ד' המה הם שוטטים בכל הארץ שהם ז' מידותיו וספירותיו ואיתא במדרש המנורה הי' מכוונה כנגד התורה שהם ז' ספרים ונגד ז' תיבות בפסוק בראשית י"א כפתורים כנגד י"א תיבות בפסוק ואלה ט' פרחים כנגד ט' תיבות בפסוק ויקרא י"ח טפחים גובה המנורה לא הי' שלם רק י"ז שלמים כנגד י"ז תיבות בפסוק במדבר כ"ב גביעים כנגד כ"ב תיבות בפסוק דברים כולם כנגד מ"ט לרמז שביום נ' שלאחרי' קבלו התורה והנה מבואר דכל אלו מעכבין זה את זה ואין פוחתין מהן וגם אין מוסיפין עליהן ומעתה קשה לי מה דאיתא באשרי פ"ד דר"ה והובא ברמ"א סי' רס"ג דכל דבר המנין נגד דבר אחר יכולין להוסיף ובלבד שלא יפחות וקשה מכאן מוכח דאין מוסיפין ואין פוחתין וכן איתא להדיא בדברי רבינו לקמן בפ"ו לעשות מנורה של שמונה נירות משום דפסול כשמוסיף עליהן וה"ה לשאר הענינים שבמנורה דאין מוסיפין ועיין בשו"ת חכ"צ ויקשה כיון דמרומזים ומכוונים לדבר אחרים הא אין קפידא להוסיף עליהן והנה כן קשה לי מהא דאיתא במגילה בשני ובחמישי קורין ג' ובר"ח ד' וביו"ט ה' דאין פוחתין ואין מוסיפין עליהן ובגמ' איתא דמכוונין כנגד תורה נביאים וכתובים וכן בשבת דקוראין שבעה ס"ל לרי"ש דאין מוסיפין עליהם ואיתא התם הני ששה חמשה כנגד מי ומפרש כנגד שלשה שומרי הסף ועוד דאיתא בסנהדרין דף י"א דמעברין השנה בשלשה בחמשה ושבעה שלשה נגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך ואין מוסיפין עליהן כמו שפסק רבינו בפ"ד מקידוש החודש ויקשה לדעת האשרי הנ"ל אחר זה ראיתי בספר חכש"ל בהערותיו באו"ח סי' רס"ג הקשה מילקוט בפסוק ואחד עשרי יריעות אחד עשר שכל המוסיף גורע דבקדושה הוא בעשרה מוכח דהמוסיף על ענין מכוון נגד דבר אחר הוה ג"כ גורע ואין להוסיף הנה הביא ממרחק לחמו ולא הקשה מגמ' ערוכה דרה"ש וכן מהך דמנורה דרשאי לעשות שמונה נירות משום דאסור להוסיף במנורה שבמקדש וכן קשה לי לאידך גיסא מירושלמי חגיגה אהא דאיתא במשנה פ"ג דתמיד נכנסו ללישכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כנגד תשעים ושלוש אזכרות שפירשה חגי זכרי' ומלאכי אמר ר' הונא חשבתים ואינה אלא שמונה ושלשה כנגד שמונים ושלושה חותמות שכתב בעזרא שכל אחד מיחד שמו של הקב"ה וחותם אית דבעי מימר כיום מרובה של תמיד כנגד י"ג פרים י"ד כבשים אילים שניים ושעיר אחד ולפי"ז קשה לי דבפ' טרף בקלפי פריך דליעבד הקלפי כ"ש ויקשה כיון דכל דבר שיש בו רמז אין להוסיף א"כ לא יכלו לעשות הקלפי כ"ש דא"כ אתה מפסיד הכונה מה שעשו כנגד דבר שיש בו מניין ידוע ובתויו"ט פ"ג דתמיד הקשה שיש יותר מצ"ג אזכרות ולכן הגי' בירושלמי דצ"ל חגי ומלאכי וסמי מינייהו זכרי' ובספר ח"נ האריך ג"כ בזה וכ' וז"ל ולענ"ד נראה לתת רמז למניין זה על דרך הנסתר כי ידוע לבעלי חן שסוד הקרבנות הוא התקרבות והתאחדות שם אד' עם שם יהוה וזה סוד קרבן לד' וסוד בזאת יבוא אהרן ולכן רמזו זה במניין הכלים שהם לצורך הקרבן כי מספר שם אד' עם שם הקודש יהוה עם אהבת כללותם והתאחדותם זה בזה עולים למספר צ"ג ובתו"ח תי' שהירושלמי מונה רק מה שניבאו על בית שני והוא מכוון צ"ג שמות בן ד' דהיינו בחגי ל"ה ובמלאכי מתחלה עד ברית הלוי הם כ' ומשם ואילך לא שייך לבית המקדש ולכן הרמב"ם בה' תומ"ס שמדבר בבנין העתיד כ' סתם כלים הצריכים להם ולי נראה שעל זה רמז המקונן בקינה המתחלת זכור אשר עשה צר בפנים עורנו נמק כהשכים משרת ולא מצא תשעים ושלשה כלי שרת והבן:
אך קשה לי מרה"ש דף ל"ב ריב"נ אומר אם אמר מכולם ג' ג' יצא והנה בברייתא איכא אין פוחתין מעשרה מלכיות (דמפרש הטעם לעיל כנגד עשרה הלולים) ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד ז' רקיעים ריב"נ אומר אם אמר ג' יצא כנגד תורה נביאים וכתובים וקשה לי הא כיון דעשרה לת"ק הם ג"כ רק נגד דבר הנרמז א"כ א"צ לטעם דיצא בז' יען דהוה נגד ז' רקיעים הא כל שאין אלא לרמז אמרת דיצא וכן לריב"נ אפי' בליכא רמז נגד תורה ונ"ו ג"כ יצא כיון ששבע אינה אלא לרמז נגד ז' רקיעים והנה בפמ"ג סי' תרע"ח סק"א כ' דמהדרין עדיף מב' נירות דשבת שמדליקין נגד זכור ושמור כיון דמהדרין נזכר בגמ' וב' נירות דשבת לא נזכר בגמ' והנה מקור הדין דב' נירות הוא ממדרש תנחומא אעפי"כ עדיף מה דאיתא בגמ' ענובי"ת יור"ד סי' ס"א אולם תמוה לו הא ב' נירות דשבת הוא תדיר א"כ תדיר קודם דא"ל הא נ"ח פרסומי ניסא בהרבה נירות והיינו האיבעיא בגמ' דמסיק משום שלום בית עדיף וכאן הא איכא שלום בית בנר אחד ז"א דגם בזה שייך תדיר קודם כיון דרגיל נירות א"כ כשפוחת ממה שרגיל הוה מניעת שלום בית דהא כל מה דמיתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה כמש"כ כהא"ג במג"א פ"ו רס"ג סק"ט ועוד דמטעם אחר שייך לומר בזה תדיר עדיף דנעשה עליו חובה ונדר דהא מהא"ט כ' המהרי"ל דאם שכחה פ"א להדליק צריכה להוסיף כל ימי' נר אחד ממה שהיתה רגילה להדליק ע"כ משום דנעשה חובה עלי' כמבואר ביור"ד סי' רי"ד דרגיל במצוה נעשה עליו נדר:
ב') ובהא רווחא לן שמעתתא דשבת אמר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והק' תוס' למה צריך לטעם מותר להשתמש לאורה כיון דקסבר כבתה זקוק לה א"כ אסור להדליק בשבת שא"י להדליק עוד ונראה לישב דהנה בהא דאין מדליקין בשמנים ופתילות יש שני טעמים דהנה בפתילות איתא בגמ' דלכן אין מדליקין משום דהם מסכסכים והנה תוס' ר"פ כתבו דלכן אין מדליקין משום דאין מושכין השמן ומשום שמא יטה וכבר עמד מהרש"א ע"ז דבגמ' אמרו הטעם משום שהם מסכסכין ונראה דהנה תוס' הקשו הא צמר ושער שהוסיפו עכ"פ מאי הוסיפו בזה ותי' דהוסיפו שהטעם שאין מושכין השמן יפה ומהרש"א הקשה עכ"פ מאי נפ"מ דלכו"ע אית להו דצמר ושער אין דולקין כלל ולי נראה לישב חדא קו' עם חברתה דהנה יש נפ"מ במה שהוסיפו לדינא דהנה גם בשמנים מצינו שני טעמים חדא דאין נמשכין יפה אחר הפתילה ושמא יטה וטעמא אחרינא הוכיחו תוי"ש לרב ברונא דסובר דאם נתן שמן בקרבי דגים מדליקין אבל בחלב ל"מ בנתן תערובת הא אכתי הוה גזירה לגזירה ותי' בתוי"ש דשם אין משום גזירה רק כיון דאין דולק יפה חיישינן שיכבה ומתבטל מעונג שבת והנה ברשב"א בתשו' סי' קע"ג הביא דעת השואל דכל הני דאמרו אין מדליקין היינו דאסור להדליק אבל אי עבר והדליק שפיר מותר להשתמש לאורה ורשב"א השיב דאין הכונה אין מדליקין אלא אין דלוקין בשבת ומשום שמא יטה א"כ אסור להשתמש לאורה וצריך להבין דעת השואל ונראה דהשואל סובר דהטעם דאין מדליקין הוא משום ביטול עונג שבת א"כ רק איסור יש בשעת הדלקה אבל אי עבר והדליק מותר להשתמש שלא יבטל עונג שבת לגמרי ורשב"א מפרש דבאמת איכא טעמא אחרינt שמא יטה ואין האיסור בשעת שמדליקה אלא בשעה שדולקין והולכין וא"כ אסור להשתמש אף שמתבטל מעונג שבת דהרי אפי' תק"ש ולולב בטלו משום שמא יעבירנו וכמבואר בדברי רשב"א מעתה י"ל דברייתא דהוסיפו צמר ושער היינו דהם סברו דבוודאי תנא במשנה דלא קחשוב צמר ושער משום דסובר דהטעם משום דמסכסכין ואין דולק יפה וסופו שיכבה ומתבטל מעונג שבת ע"כ צמר ושער לא קחשוב דפשיטא דאיכא בי' ביטול עונג שבת אבל אם הדליקו משתמש אצלו אבל ברייתא הוסיפו צמר ושער היינו דהוסיפו טעם אחרינא משום שאין מושכין השמן ומשום שמא יטה ועל כן אסור להשתמש ושפיר הוסיפו גם צמר ושער כדי לאשמעינן אם הדליק בהן אסור להשתמש לאורן דהאיסור אין על שעת שמדליק אלא כ"ז שדולקין והולכין איכא איסור זה ובזה אמרתי לפרש דאביי בעי מיני' מרבה מהו להדליק בתערובת אמר לי' אין מדליקין ומ"ט מפני שאין מדליקין ותמוה מה זה תשובה דהוא שאל לטעם והוא לא נתן טעם רק שאמר ואין מדליקין (ואולי י"ל דכונתו דיש טעם אחר דאסור להדליק דהנה הא דמותר להדליק מבעוד יום כתב הר"ן משום דהוה כאלו דלק מבעוד יום כולו וכאן שאין דולק יפה ל"ש כאלו דלק כולו מבעוד יום לכן השיב מפני שאין מדליקין) להנ"ל י"ל דאביי הוה מפרש הא דאין מדליקין בפתילות ושמנים משום ביטול עונג שבת וא"כ ע"י תערובת עכ"פ אין חשש שיכבה לגמרי וא"כ שרי אבל רבה סובר משום שמא יטה א"כ מאי אהני תערובת זה רק אהני שלא יכבה לגמרי אבל לא שיהא דולק יפה שלא יהא חושש שמא יטה ואביי לא ידע טעמא וא"כ פריך מ"ט א"ל מפני שאין מדליקין הכונה שהשיב לו דהא אין מדליקין קתני ואין פירושו שלא ידליקו אשעת הדלקה אלא שלא תהא דולקים דאסור להשתמש לאור משום שמא יטה וע"כ גם בתערובת אסור:
מעתה אומר לפרש הא דאמרו פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת הכונה כן דמאותו שני טעמים שאמרו שאין מדליקין חדא שמא יכבה ויש ביטול עונג שבת וחדא משום שמא יטה משום ב' טעמים אלו ג"כ אין מדליקין בחנוכה ומפרש דקסבר כבתה זקוק לה וחיישינן שיכבה וישכח להדליק ויש ביטול מצות חנוכה ע"כ אין מדליקין בחול ג"כ ועוד דמותר להשתמש לאורה ושייך ג"כ שמא יטה ע"כ אסור להדליק בשבת ואי עבר והדליק אסור להשתמש לאורה שמא יטה וכמו בשבת וא"כ אי הוה אמר רק הטעם משום דכבתה זקוק לה אף דידעינן דאסור להדליק בשבת א"כ רק ידעינן שיש איסור בשעת הדלקה אבל ל"ה ידעינן אי עבר והדליק דאסור להשתמש לאורה משום שמא יטה דהו"א בנר חנוכה ל"ש שמא יטה אף אי ישתמש לאורה כיון דאין משתמש בקביעות רק בדרך עראי (ועוד דכיון דיש ע"כ נר אחר של שבת א"כ ליכא חשש שמא יטה כמש"כ המפרשים דאם יש נר אחר של שמנים יפה בשבת ל"ח שמא יטה) קמ"ל דאין מדליקין משום שמא יטה והיינו לומר דאפי' איכא נר אחר של שבת משמנים יפים אפ"ה איכא חשש שמא יטה ואסור להשתמש לאורה משום גזירה דשמא יטה ומיושב קו' התוס' על נכון:
ובזה נראה לפרש הא דאמר רב דמדליקין בהן בין בחול בין בשבת ומפרש ר' ירמי' דסובר כבתה א"ז לה ואסור להשתמש לאורה אמרה לקמי' דאביי ולא קבלה שוב אמרו משמי' דרי"ו וקבלה אמר אי זכינא גמירנא לה מאי נפ"מ לגירסא דינקותא וכבר תמה בח"ס למה משמי' דר' ירמי' לא קיבלה וגם מאי פריך מאי נפ"מ הא אי לא קיבלה הוה משתמש לאורה באיסור ונראה לפרש כן דהנה לכאורה אף דנאמר כבתה א"ז לה היינו בשמנים היפים דראוים להדלקה דהתקנה היתה כיון שיש שיעור שמן יפה כשיעור זמן הדלקה בשעה שמדליק אבל בשמן שאין דולק יפה ל"ש לומר שכבתה א"ז לה שהרי לא קיים המצוה בשעת הדלקה כיון שא"ר שידליק כשיעור זמן הדלקה אך זה שייך אי אמרינן בשבת הטעם דאין מדליקין שמא יכבה ויתבטל מעונג שבת א"כ גם בחנוכה בוודאי כיון דיש לחוש שיכבה ל"ה ראוי להדליק כלל א"כ אף אי בעלמא כבתה א"ז בשמן שאין יפין ראוי לומר כבתה זקוק לה אבל אי אמרינן בשבת רק הא"ט שמא יטה שאין דולק יפה אבל ל"ח שיכבה א"כ גם בנ"ח אי בעלמא כבתה א"ז לה גם כאן אף אי כבתה א"ז לה דא"ל משום דא"ר להדליק לא קיים המצוה בשעת הדלקה דכיון דבעלמא ל"ח שיכבה דראוי לדלוק א"כ אי בעלמא כבתה א"ז גם כאן כבתה א"ז לה ויוצא בהדלקה ואי באת לחוש בחנוכה שיכבה מה דלא חיישת בעלמא א"כ שוב הא כבתה א"ז בעלמא ה"נ אין זקוק לה להדליק שנית וא"כ י"ל הא"ט דבאמת לא קיבלה אביי מדר' ירמי' דקאי אליבא דרב והא רב ברונא אמר רב דסובר בקרבי דגים שעירב בה שמן כשר להדליק ע"כ הא דבחלב ל"מ עירב בה שמן משום דחיישינן שמא יכבה א"כ אי בעלמא חיישינן שמא יכבה איך שייך לומר כבתה א"ז לה בהדליק בשמן שאין יפין הא לא קיים מצותו בשעת הדלקה כיון דא"ר שידליק כשיעור זמן הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק וע"כ לא קיבלה אבל בעלמא בשמן שדולק יפה גם אביי קיבלה דכבתה א"ז לה אבל אין זה טעם להתיר להדליק בשמנים פסולים שא"ר לדלוק כשיעור ובשבת ממילא אסור ג"כ מהא"ט גופי' פן יכבה ואין יכול להדליקה ולכן אף דאסור להשתמש לאורה הא אסור מטעם דא"י להדליקה ועל כן לא קיבלה אביי אבל כיון דאמרה משמי' דרי"ו א"כ לדידי' שפיר מצינן למימר דגם בשמנים הפסולים שאין דולקין יפין כבתה א"ז לה דיהא הא דבשבת אין מדליקין רק משום שמא יטה אבל לא חיישינן שיכבה לגמרי ויתבטל ממצות נר שבת כן ה"נ ל"ח בנ"ח דכבתה א"ז לה דא"ל דהא לא קיים המצוה דהא אין ראוי בשעת הדליקה שידליק כשיעור כיון דל"ח שיכבה בעלמא א"כ שפיר מקיים המצוה דראוי שידלק כשיעור רק את שבאת לחוש שמא יכבה ולהחמיר בנ"ח ע"כ שוב אמרינן אדרבא אף אי יכבה הא א"ז לה דכבר נתקיים המצוה לכן שפיר סובר דמותר להדליק אף בשבת דאסור להשתמש לאורה ולשמה יכבה ואין יכול הדליקה אינו חושש על כן קבלה וע"ז אמר רי"ו אי זכיתי קבלתי מעיקרא ושפיר פריך מאי נפ"מ דא"ל הוה סובר דמותר להשתמש וכיון שלא קיבלה א"כ נפסק היתר שלא כדין להשתמש לאורה דז"א דהא כיון דלרב בשמנים פסולים ל"ש כבתה א"ז לה דהא א"ר להדליקה א"כ בשבת בלא"ה פסולים משום דאי יכבה אין יכול להדליקה וא"כ טעמא דאסור להשתמש לאורה הוה רק טעם יפה להתיר להדליק שמנים שראוין להדלקה ואין מתכבין כגון שמן שריפה מאי אמרת שמא יטה כדסבר רבה לקמן כיון דאסור להשתמש לאורה בדיל מיני' ולא יבוא להטות בשבת אבל על שמנים פסולים אין זה טעם להתיר דהא תיפוק לי' משום דכבתה אין יכול להדליקה בשבת ע"כ לא קבלה אבל מרי"ו שפיר קבלה כנ"ל וע"ז משני נפ"מ לגי' דינקותא וכפירש"י בפשוטה דגירסא דינקותא אין משתכח אבל על דרך הדרוש נראה לפי האמור לפרש כן דנפ"מ לענין היתר ללמוד לקטנים דמבואר לעיל בדף י"ג דלקטנים התירו ללמוד בשבת אצל נר שבת דל"ח שמא יטו דאימתא דרבם עליהם וכאן בשמן שאין דולקין יפין דיש חשש שמא יטו גם לקטנים אסור להניח להם ללמוד וא"כ אי קבלה מעיקרא מדר' ירמי' הנה לעצמו בוודאי אף דלא קבלה דר' ירמי' לא הי' משתמש לאורה דהא תשמיש חול אסור ואף דלתשמיש קדושה מותר להשתמש לרב דהא אמר רק אסור להרצות מעות נגד נ"ח הא ללמוד בלא"ה אסור בשבת אצל נר כמש"כ הטו"ז סי' תרע"ב דאין נפ"מ במה שמותר ללמוד אצל נ"ח דהא ל"ש שמא יטה דהא אסור ללמוד בכל נר של שבת אבל התינוקת שפיר רשאין ללמוד אצל נר שבת א"כ גם אצל נ"ח מותרים ללמוד וא"כ יש אסור נוסף בשל נ"ח גם משום שמא יטו דילמדו אצל הנ"ח ויבואו להטות כיון שאין דולק יפה אבל כיון דשמע מדרי"ו וע"כ צ"ל דבאמת אסור להשתמש אפי' תשמיש קדושה א"כ גם בתינוקת אין לחוש שיטו דהא אסור ללמוד אצלה א"כ אי הוה גמירנא מעיקרא לא הי' מניח אפי' תינוקת ללמוד אצל נ"ח דגם תשמיש קדושה אסור והא דקאמר אסור להרצות מעות ע"כ לרבותא אף דהוה רק עראי כמש"כ הר"ן והיינו דקאמר לגירסא דינקותא דהיינו התינוקת דאסור והבן:
ג') ובהכי נראה לפרש גם שמעתא דלקמן דף כ"ג דקאמר רבה דהא"ט דאין מדליקין בש"ש משום שמצוה לבערה חיישינן שמא יטה ופריך אביי אלא מעתה ביו"ט מ"ט אין מדליקין ותי' אין מדליקין בש"ש גזירה יו"ט אטו שבת ותמהו תוס' הא רבה ואביי דרשו לקמן מקרא לאסור שריפת קדשים ביו"ט ועוד מאי קאמר אלא מעתה כיון דלאביי ג"כ לא ניחא וכן הקשו לקמן עוד ממשנה דחלה שנטמאת אל יזוז ממקומו והא ראוי להסיקה תחת תבשילו כיון דלית לי' אין שורפין קדשים ביו"ט ונראה דרבה לשיטתו דמפרש אין מדליקין לא קאי אשעת הדלקה אלא שאסור להשתמש לאורה שמא יטה וא"כ לדידי' ג"כ הא דקתני אין מדליקין בש"ש אף שמדליק מבעוד יום הא כיון שאין מדליקין מתפרש אכל זמן משך ההדלקה ה"נ יש איסור שמא יטה ואסור להשתמש לאור הנר שמא יטה למהר ביעורו וע"ז פריך אביי בשלמא לדידי דהאי אין מדליקין קאי אשעת הדלקה מבעוד יום א"כ שפיר נוכל לפרש דלכן אסור בש"ש משום דאסור להדליק ולשרוף קדשים בשבת ואף שמדליק מבעוד יום איכא איסור הבערת קדשים בשבת כדאיתא בירושלמי לעיל בשמעתין אבל לדידך דאין מדליקין יפורש דאסור משום שמא יטה ולא קאי אלא אשעת הדלקה משום שמא יטה אבל משום מה דמתבער בשבת לא אסרת ע"כ דלא כירושלמי דאם התחיל לבער ביום מותר אף בשבת א"כ גם הא דקתני אין מדליקין בש"ש היינו ג"כ אף אי נפרש דקאי אמבעוד יום כמו במשנה קמייתא ניחא דמשום איסור שריפת קדשים אייריא אבל לדידך דמפרש משום שמא יטה ע"כ דסברת דמשום איסור שמדליק ש"ש בשבת לא אסרת דלא כירושלמי ואם התחיל בע"ש מותר א"כ אמאי אין מדליקין ביו"ט דל"ש שמא יטה ומשום שריפת קדשים הא ליכא דמשנה זו מסתמא אייריא דומיא דמשנה קמייתא בהתחיל להדליק מבעוד יום בעיו"ט א"כ ביו"ט מ"ט ומשני גזירה יו"ט אטו שבת גם בהתחיל להדליק בעיו"ט אסור להדליק בש"ש כיון דביו"ט עכ"פ איכא איסור שייך לא פלוג ע"ד שכ' בעהמ"א וע"ז בא ר"ח ואמר הכא ביו"ט שחל בע"ש עסקינן דהוא סובר ג"כ כרבה דבהתחיל בהיתר ל"ש משום אין שורפין קדשים ביו"ט ורק רבה חייש לשמא יטה אבל ר"ח לא חייש רק מוקי ביו"ט שחל בש' דבשעה שמדליק הוא מבער הקדשים דאסור ביו"ט (ועח"ס בחי') ומיושב קו' תוס' דבמבער ביו"ט בוודאי בין רבה בין ר"ח סברי דאסור לשרוף את הקדשים והכא במע"ש אייריא וכן ניחא הא דחלה שנטמאת דאסור להזיזה ממקומה משום דביו"ט עצמו בוודאי אסור לשרוף חלה שנטמאת והבן:
ד') והנה בח"ס סי' קפ"א הביא להקשות על הטור סי' תר"ד דיהיב טעמא לקריאת פ' נשיאים בחנוכה עפ"י הפסיקתא שנגמרה מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו והקשה לפי המדרש שכ' הרמב"ן בפ' בהעלותך שנצטער אהרן על שלא הקריב לחנוכת המזבח ובישר לו הקב"ה פ' בהעלותך את הנירות שחנוכה שלו ע"י נס הנירות יהי' קיים לעולם ותי' כיון דבפרק בני העיר פליגי אי קוראין פ' בהעלותך ע"כ פלוג גמ' דידן אהמדרש ודברי הטור נכונים מזה ראי' למש"כ לקמן דשפיר יש שייכות לטעם דנגמרה מלאכת המשכן לנס שבמנורה דהא ע"י שנצטער אהרן נבתשרו בפרשה זו ולפמש"כ ניחא שמאז בחנוכת המשכן נתבשרו ע"ז ואי הי' מתחנך בכסליו באמת בכסליו הי' מתגלה טעם זה בזמנו שאז כאשר נגמר מלאכת המשכן כבר גמרה דעתו של הקב"ה שיביא נס זה ע"י הכהנים בני חשמונאי ע"כ יש שייכות גמר מלאכת המשכן לנס חנוכה:
אולם קשה לי דבטו"א שם הקשה באמת במצרים הי' ממות לחיים כדכתיב המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר ותי' דלא עביד קו"ח מנס קי"ס שהי' ביום ז' רק מיום א' של פסח ומהלל דליל א' כדכ' כהתקדש ליל שיר ועביד קו"ח מתיקון נביאים והקשה בח"ס סי' קצ"ח א"כ הו"ל לתקן לקרות בלילה כמו הלל דליל א' דפסח ומוכח דל"א הכי דא"כ ל"ה כדברי תורה כיון דהקו"ח רק מדברי נביאים דהוה ג"כ דבר קבלה דל"ה כד"ת בכל מקום א"כ לפ"ז קשה איך נאמר דחנוכה הוה כד"ת משום דאיכא קו"ח ועוד קשה לי לתוס' הנ"ל מירושלמי פ"ק דערלה דקאמר נטע ערלה לשמן נ"ח ודחי דזה רק דרבנן אלא לשמן של מנורה ולדברי הח"ס קשה הא זה הוה כדאורייתא וא"ל עכ"פ שיהא דוקא הזכר בנירות זהו לאו דאורייתא כדמפרש בח"ס ויקשה מרמב"ן פ' בהעלותך דכבר הבטיח השי"ת לאהרן שנירות שלו יהא עומדים לעולם ובאמת בלא"ה קשה לי על ירושלמי דבסוף תרומות איתא בירושלמי דמדליקין משמן שריפה לנ"ח משום דמצלה"נ ואי הוה דרבנן הא מצלה"נ ע"כ דהוה כדאורייתא עפ"מ א"כ איך קאמר בירושלמי דלא ממעט נ"ח יען דל"ה אלא דרבנן:
והנה קשה לי מהא דאיתא במכות דף כ"ג אריב"ל שלשה דברים עשו בי"ד של מטה והסכימו בי"ד של מעלה על ידם אלו הן מקרא מגילה ושאילות שלום בשם והבאת מעשר וא"כ לדברי רש"י והריטב"א שהקשה מחנוכה קשה אמאי לא קחשוב חנוכה דלזה לא מהני תירוצו דילפינן מקו"ח כמו מגילה דעכ"פ אמאי לא קחשוב דבשלמא במימרא במגילה לא קחשוב משום דשם אייריא מנביאים אבל כאן לא הזכיר נביאים רק בי"ד של מעלה א"כ לחשב נמי חנוכה והנה כיוצא בזה קשה לי אמאי לא קחשוב בהך מימרא דמכות הא דהתקינו שיאמרו מן העולם ועד העולם דתני ג"כ בהאי משנה דברכות שהתקינו שנקראו בשם ד' (והנה איתא בעירובין דף כ"א דשלמה תיקון עירובין וקיימ"ל דמברכין על מצות עירוב ובח"ס סי' צ"ט העלה דאין הברכה על מניעת הלאו רק אתיקון מצות עירוב וקשה לי הא אי דשבתון וא"כ בפשיטות ניחא דיכולין לברך אעשה) והנה בפסיקתא איתא שהקב"ה אמר להם שישמעו דכ' כאשר יגידו לך והם גוזרים עלי שנאמר ותגזור אומר ויקם לך א"כ תיקשי ביותר דהא מבואר דגזרו ולא רצו לקבל עד שהסכימו למעלה א"כ תיקשי אמאי לא קחשוב חנוכה והנה הקשו הא אין מברכין על מעשה ניסים כדאיתא במס' תענית דף כ"ד דאסור ליהנות ממעשה ניסים נ"ל דזה רק שייך במה שנעשה נס לצורך האדם והנה בנס חנוכה י"ל דנעשה הנס שרצה הקב"ה להראות חיבתן של ישראל כמש"כ הפנ"י דאף דט"ה בציבור נעשה נס שנמצא פך טהור אבל כבר בארנו במק"א דעיקר הנס שנעשה אינה להראות חיבתן של ישראל אלא כדי שלא לבטל עבודת המקדש א"כ לא נעשה הנס לצורך האדם אלא לצורך גבוה בזה שפיר רשאין לברך:
אח"ז ראיתי בספר נר מצוה שעמד ע"ז וז"ל שאלה אחת קטנה יש לי בענין זה דשמן המשחה שנעשה בו נס שלא הי' בה רק י"ב לוגין ונמשחו המשכן וכליו וכו' וכולה קיים לע"ל א"כ איך נהנו ממעשה ניסים כדאמרינן בתענית דף כ"ד אין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל וכ' יען דהוה צורך מקדש שרי ליהנות אי נמי כיון דלמצוה עבידי ומצוה לאו ליהנות ניתנו ונראה שמטעם זה נמי הדליקו במקדש ח' ימים מאותו פך שמצאו שהי' מונח בחותמו של כה"ג:
אך קשה לי מרה"ש דף ל"ב ריב"נ אומר אם אמר מכולם ג' ג' יצא והנה בברייתא איכא אין פוחתין מעשרה מלכיות (דמפרש הטעם לעיל כנגד עשרה הלולים) ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד ז' רקיעים ריב"נ אומר אם אמר ג' יצא כנגד תורה נביאים וכתובים וקשה לי הא כיון דעשרה לת"ק הם ג"כ רק נגד דבר הנרמז א"כ א"צ לטעם דיצא בז' יען דהוה נגד ז' רקיעים הא כל שאין אלא לרמז אמרת דיצא וכן לריב"נ אפי' בליכא רמז נגד תורה ונ"ו ג"כ יצא כיון ששבע אינה אלא לרמז נגד ז' רקיעים והנה בפמ"ג סי' תרע"ח סק"א כ' דמהדרין עדיף מב' נירות דשבת שמדליקין נגד זכור ושמור כיון דמהדרין נזכר בגמ' וב' נירות דשבת לא נזכר בגמ' והנה מקור הדין דב' נירות הוא ממדרש תנחומא אעפי"כ עדיף מה דאיתא בגמ' ענובי"ת יור"ד סי' ס"א אולם תמוה לו הא ב' נירות דשבת הוא תדיר א"כ תדיר קודם דא"ל הא נ"ח פרסומי ניסא בהרבה נירות והיינו האיבעיא בגמ' דמסיק משום שלום בית עדיף וכאן הא איכא שלום בית בנר אחד ז"א דגם בזה שייך תדיר קודם כיון דרגיל נירות א"כ כשפוחת ממה שרגיל הוה מניעת שלום בית דהא כל מה דמיתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה כמש"כ כהא"ג במג"א פ"ו רס"ג סק"ט ועוד דמטעם אחר שייך לומר בזה תדיר עדיף דנעשה עליו חובה ונדר דהא מהא"ט כ' המהרי"ל דאם שכחה פ"א להדליק צריכה להוסיף כל ימי' נר אחד ממה שהיתה רגילה להדליק ע"כ משום דנעשה חובה עלי' כמבואר ביור"ד סי' רי"ד דרגיל במצוה נעשה עליו נדר:
ב') ובהא רווחא לן שמעתתא דשבת אמר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והק' תוס' למה צריך לטעם מותר להשתמש לאורה כיון דקסבר כבתה זקוק לה א"כ אסור להדליק בשבת שא"י להדליק עוד ונראה לישב דהנה בהא דאין מדליקין בשמנים ופתילות יש שני טעמים דהנה בפתילות איתא בגמ' דלכן אין מדליקין משום דהם מסכסכים והנה תוס' ר"פ כתבו דלכן אין מדליקין משום דאין מושכין השמן ומשום שמא יטה וכבר עמד מהרש"א ע"ז דבגמ' אמרו הטעם משום שהם מסכסכין ונראה דהנה תוס' הקשו הא צמר ושער שהוסיפו עכ"פ מאי הוסיפו בזה ותי' דהוסיפו שהטעם שאין מושכין השמן יפה ומהרש"א הקשה עכ"פ מאי נפ"מ דלכו"ע אית להו דצמר ושער אין דולקין כלל ולי נראה לישב חדא קו' עם חברתה דהנה יש נפ"מ במה שהוסיפו לדינא דהנה גם בשמנים מצינו שני טעמים חדא דאין נמשכין יפה אחר הפתילה ושמא יטה וטעמא אחרינא הוכיחו תוי"ש לרב ברונא דסובר דאם נתן שמן בקרבי דגים מדליקין אבל בחלב ל"מ בנתן תערובת הא אכתי הוה גזירה לגזירה ותי' בתוי"ש דשם אין משום גזירה רק כיון דאין דולק יפה חיישינן שיכבה ומתבטל מעונג שבת והנה ברשב"א בתשו' סי' קע"ג הביא דעת השואל דכל הני דאמרו אין מדליקין היינו דאסור להדליק אבל אי עבר והדליק שפיר מותר להשתמש לאורה ורשב"א השיב דאין הכונה אין מדליקין אלא אין דלוקין בשבת ומשום שמא יטה א"כ אסור להשתמש לאורה וצריך להבין דעת השואל ונראה דהשואל סובר דהטעם דאין מדליקין הוא משום ביטול עונג שבת א"כ רק איסור יש בשעת הדלקה אבל אי עבר והדליק מותר להשתמש שלא יבטל עונג שבת לגמרי ורשב"א מפרש דבאמת איכא טעמא אחרינt שמא יטה ואין האיסור בשעת שמדליקה אלא בשעה שדולקין והולכין וא"כ אסור להשתמש אף שמתבטל מעונג שבת דהרי אפי' תק"ש ולולב בטלו משום שמא יעבירנו וכמבואר בדברי רשב"א מעתה י"ל דברייתא דהוסיפו צמר ושער היינו דהם סברו דבוודאי תנא במשנה דלא קחשוב צמר ושער משום דסובר דהטעם משום דמסכסכין ואין דולק יפה וסופו שיכבה ומתבטל מעונג שבת ע"כ צמר ושער לא קחשוב דפשיטא דאיכא בי' ביטול עונג שבת אבל אם הדליקו משתמש אצלו אבל ברייתא הוסיפו צמר ושער היינו דהוסיפו טעם אחרינא משום שאין מושכין השמן ומשום שמא יטה ועל כן אסור להשתמש ושפיר הוסיפו גם צמר ושער כדי לאשמעינן אם הדליק בהן אסור להשתמש לאורן דהאיסור אין על שעת שמדליק אלא כ"ז שדולקין והולכין איכא איסור זה ובזה אמרתי לפרש דאביי בעי מיני' מרבה מהו להדליק בתערובת אמר לי' אין מדליקין ומ"ט מפני שאין מדליקין ותמוה מה זה תשובה דהוא שאל לטעם והוא לא נתן טעם רק שאמר ואין מדליקין (ואולי י"ל דכונתו דיש טעם אחר דאסור להדליק דהנה הא דמותר להדליק מבעוד יום כתב הר"ן משום דהוה כאלו דלק מבעוד יום כולו וכאן שאין דולק יפה ל"ש כאלו דלק כולו מבעוד יום לכן השיב מפני שאין מדליקין) להנ"ל י"ל דאביי הוה מפרש הא דאין מדליקין בפתילות ושמנים משום ביטול עונג שבת וא"כ ע"י תערובת עכ"פ אין חשש שיכבה לגמרי וא"כ שרי אבל רבה סובר משום שמא יטה א"כ מאי אהני תערובת זה רק אהני שלא יכבה לגמרי אבל לא שיהא דולק יפה שלא יהא חושש שמא יטה ואביי לא ידע טעמא וא"כ פריך מ"ט א"ל מפני שאין מדליקין הכונה שהשיב לו דהא אין מדליקין קתני ואין פירושו שלא ידליקו אשעת הדלקה אלא שלא תהא דולקים דאסור להשתמש לאור משום שמא יטה וע"כ גם בתערובת אסור:
מעתה אומר לפרש הא דאמרו פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת הכונה כן דמאותו שני טעמים שאמרו שאין מדליקין חדא שמא יכבה ויש ביטול עונג שבת וחדא משום שמא יטה משום ב' טעמים אלו ג"כ אין מדליקין בחנוכה ומפרש דקסבר כבתה זקוק לה וחיישינן שיכבה וישכח להדליק ויש ביטול מצות חנוכה ע"כ אין מדליקין בחול ג"כ ועוד דמותר להשתמש לאורה ושייך ג"כ שמא יטה ע"כ אסור להדליק בשבת ואי עבר והדליק אסור להשתמש לאורה שמא יטה וכמו בשבת וא"כ אי הוה אמר רק הטעם משום דכבתה זקוק לה אף דידעינן דאסור להדליק בשבת א"כ רק ידעינן שיש איסור בשעת הדלקה אבל ל"ה ידעינן אי עבר והדליק דאסור להשתמש לאורה משום שמא יטה דהו"א בנר חנוכה ל"ש שמא יטה אף אי ישתמש לאורה כיון דאין משתמש בקביעות רק בדרך עראי (ועוד דכיון דיש ע"כ נר אחר של שבת א"כ ליכא חשש שמא יטה כמש"כ המפרשים דאם יש נר אחר של שמנים יפה בשבת ל"ח שמא יטה) קמ"ל דאין מדליקין משום שמא יטה והיינו לומר דאפי' איכא נר אחר של שבת משמנים יפים אפ"ה איכא חשש שמא יטה ואסור להשתמש לאורה משום גזירה דשמא יטה ומיושב קו' התוס' על נכון:
ובזה נראה לפרש הא דאמר רב דמדליקין בהן בין בחול בין בשבת ומפרש ר' ירמי' דסובר כבתה א"ז לה ואסור להשתמש לאורה אמרה לקמי' דאביי ולא קבלה שוב אמרו משמי' דרי"ו וקבלה אמר אי זכינא גמירנא לה מאי נפ"מ לגירסא דינקותא וכבר תמה בח"ס למה משמי' דר' ירמי' לא קיבלה וגם מאי פריך מאי נפ"מ הא אי לא קיבלה הוה משתמש לאורה באיסור ונראה לפרש כן דהנה לכאורה אף דנאמר כבתה א"ז לה היינו בשמנים היפים דראוים להדלקה דהתקנה היתה כיון שיש שיעור שמן יפה כשיעור זמן הדלקה בשעה שמדליק אבל בשמן שאין דולק יפה ל"ש לומר שכבתה א"ז לה שהרי לא קיים המצוה בשעת הדלקה כיון שא"ר שידליק כשיעור זמן הדלקה אך זה שייך אי אמרינן בשבת הטעם דאין מדליקין שמא יכבה ויתבטל מעונג שבת א"כ גם בחנוכה בוודאי כיון דיש לחוש שיכבה ל"ה ראוי להדליק כלל א"כ אף אי בעלמא כבתה א"ז בשמן שאין יפין ראוי לומר כבתה זקוק לה אבל אי אמרינן בשבת רק הא"ט שמא יטה שאין דולק יפה אבל ל"ח שיכבה א"כ גם בנ"ח אי בעלמא כבתה א"ז לה גם כאן אף אי כבתה א"ז לה דא"ל משום דא"ר להדליק לא קיים המצוה בשעת הדלקה דכיון דבעלמא ל"ח שיכבה דראוי לדלוק א"כ אי בעלמא כבתה א"ז גם כאן כבתה א"ז לה ויוצא בהדלקה ואי באת לחוש בחנוכה שיכבה מה דלא חיישת בעלמא א"כ שוב הא כבתה א"ז בעלמא ה"נ אין זקוק לה להדליק שנית וא"כ י"ל הא"ט דבאמת לא קיבלה אביי מדר' ירמי' דקאי אליבא דרב והא רב ברונא אמר רב דסובר בקרבי דגים שעירב בה שמן כשר להדליק ע"כ הא דבחלב ל"מ עירב בה שמן משום דחיישינן שמא יכבה א"כ אי בעלמא חיישינן שמא יכבה איך שייך לומר כבתה א"ז לה בהדליק בשמן שאין יפין הא לא קיים מצותו בשעת הדלקה כיון דא"ר שידליק כשיעור זמן הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק וע"כ לא קיבלה אבל בעלמא בשמן שדולק יפה גם אביי קיבלה דכבתה א"ז לה אבל אין זה טעם להתיר להדליק בשמנים פסולים שא"ר לדלוק כשיעור ובשבת ממילא אסור ג"כ מהא"ט גופי' פן יכבה ואין יכול להדליקה ולכן אף דאסור להשתמש לאורה הא אסור מטעם דא"י להדליקה ועל כן לא קיבלה אביי אבל כיון דאמרה משמי' דרי"ו א"כ לדידי' שפיר מצינן למימר דגם בשמנים הפסולים שאין דולקין יפין כבתה א"ז לה דיהא הא דבשבת אין מדליקין רק משום שמא יטה אבל לא חיישינן שיכבה לגמרי ויתבטל ממצות נר שבת כן ה"נ ל"ח בנ"ח דכבתה א"ז לה דא"ל דהא לא קיים המצוה דהא אין ראוי בשעת הדליקה שידליק כשיעור כיון דל"ח שיכבה בעלמא א"כ שפיר מקיים המצוה דראוי שידלק כשיעור רק את שבאת לחוש שמא יכבה ולהחמיר בנ"ח ע"כ שוב אמרינן אדרבא אף אי יכבה הא א"ז לה דכבר נתקיים המצוה לכן שפיר סובר דמותר להדליק אף בשבת דאסור להשתמש לאורה ולשמה יכבה ואין יכול הדליקה אינו חושש על כן קבלה וע"ז אמר רי"ו אי זכיתי קבלתי מעיקרא ושפיר פריך מאי נפ"מ דא"ל הוה סובר דמותר להשתמש וכיון שלא קיבלה א"כ נפסק היתר שלא כדין להשתמש לאורה דז"א דהא כיון דלרב בשמנים פסולים ל"ש כבתה א"ז לה דהא א"ר להדליקה א"כ בשבת בלא"ה פסולים משום דאי יכבה אין יכול להדליקה וא"כ טעמא דאסור להשתמש לאורה הוה רק טעם יפה להתיר להדליק שמנים שראוין להדלקה ואין מתכבין כגון שמן שריפה מאי אמרת שמא יטה כדסבר רבה לקמן כיון דאסור להשתמש לאורה בדיל מיני' ולא יבוא להטות בשבת אבל על שמנים פסולים אין זה טעם להתיר דהא תיפוק לי' משום דכבתה אין יכול להדליקה בשבת ע"כ לא קבלה אבל מרי"ו שפיר קבלה כנ"ל וע"ז משני נפ"מ לגי' דינקותא וכפירש"י בפשוטה דגירסא דינקותא אין משתכח אבל על דרך הדרוש נראה לפי האמור לפרש כן דנפ"מ לענין היתר ללמוד לקטנים דמבואר לעיל בדף י"ג דלקטנים התירו ללמוד בשבת אצל נר שבת דל"ח שמא יטו דאימתא דרבם עליהם וכאן בשמן שאין דולקין יפין דיש חשש שמא יטו גם לקטנים אסור להניח להם ללמוד וא"כ אי קבלה מעיקרא מדר' ירמי' הנה לעצמו בוודאי אף דלא קבלה דר' ירמי' לא הי' משתמש לאורה דהא תשמיש חול אסור ואף דלתשמיש קדושה מותר להשתמש לרב דהא אמר רק אסור להרצות מעות נגד נ"ח הא ללמוד בלא"ה אסור בשבת אצל נר כמש"כ הטו"ז סי' תרע"ב דאין נפ"מ במה שמותר ללמוד אצל נ"ח דהא ל"ש שמא יטה דהא אסור ללמוד בכל נר של שבת אבל התינוקת שפיר רשאין ללמוד אצל נר שבת א"כ גם אצל נ"ח מותרים ללמוד וא"כ יש אסור נוסף בשל נ"ח גם משום שמא יטו דילמדו אצל הנ"ח ויבואו להטות כיון שאין דולק יפה אבל כיון דשמע מדרי"ו וע"כ צ"ל דבאמת אסור להשתמש אפי' תשמיש קדושה א"כ גם בתינוקת אין לחוש שיטו דהא אסור ללמוד אצלה א"כ אי הוה גמירנא מעיקרא לא הי' מניח אפי' תינוקת ללמוד אצל נ"ח דגם תשמיש קדושה אסור והא דקאמר אסור להרצות מעות ע"כ לרבותא אף דהוה רק עראי כמש"כ הר"ן והיינו דקאמר לגירסא דינקותא דהיינו התינוקת דאסור והבן:
ג') ובהכי נראה לפרש גם שמעתא דלקמן דף כ"ג דקאמר רבה דהא"ט דאין מדליקין בש"ש משום שמצוה לבערה חיישינן שמא יטה ופריך אביי אלא מעתה ביו"ט מ"ט אין מדליקין ותי' אין מדליקין בש"ש גזירה יו"ט אטו שבת ותמהו תוס' הא רבה ואביי דרשו לקמן מקרא לאסור שריפת קדשים ביו"ט ועוד מאי קאמר אלא מעתה כיון דלאביי ג"כ לא ניחא וכן הקשו לקמן עוד ממשנה דחלה שנטמאת אל יזוז ממקומו והא ראוי להסיקה תחת תבשילו כיון דלית לי' אין שורפין קדשים ביו"ט ונראה דרבה לשיטתו דמפרש אין מדליקין לא קאי אשעת הדלקה אלא שאסור להשתמש לאורה שמא יטה וא"כ לדידי' ג"כ הא דקתני אין מדליקין בש"ש אף שמדליק מבעוד יום הא כיון שאין מדליקין מתפרש אכל זמן משך ההדלקה ה"נ יש איסור שמא יטה ואסור להשתמש לאור הנר שמא יטה למהר ביעורו וע"ז פריך אביי בשלמא לדידי דהאי אין מדליקין קאי אשעת הדלקה מבעוד יום א"כ שפיר נוכל לפרש דלכן אסור בש"ש משום דאסור להדליק ולשרוף קדשים בשבת ואף שמדליק מבעוד יום איכא איסור הבערת קדשים בשבת כדאיתא בירושלמי לעיל בשמעתין אבל לדידך דאין מדליקין יפורש דאסור משום שמא יטה ולא קאי אלא אשעת הדלקה משום שמא יטה אבל משום מה דמתבער בשבת לא אסרת ע"כ דלא כירושלמי דאם התחיל לבער ביום מותר אף בשבת א"כ גם הא דקתני אין מדליקין בש"ש היינו ג"כ אף אי נפרש דקאי אמבעוד יום כמו במשנה קמייתא ניחא דמשום איסור שריפת קדשים אייריא אבל לדידך דמפרש משום שמא יטה ע"כ דסברת דמשום איסור שמדליק ש"ש בשבת לא אסרת דלא כירושלמי ואם התחיל בע"ש מותר א"כ אמאי אין מדליקין ביו"ט דל"ש שמא יטה ומשום שריפת קדשים הא ליכא דמשנה זו מסתמא אייריא דומיא דמשנה קמייתא בהתחיל להדליק מבעוד יום בעיו"ט א"כ ביו"ט מ"ט ומשני גזירה יו"ט אטו שבת גם בהתחיל להדליק בעיו"ט אסור להדליק בש"ש כיון דביו"ט עכ"פ איכא איסור שייך לא פלוג ע"ד שכ' בעהמ"א וע"ז בא ר"ח ואמר הכא ביו"ט שחל בע"ש עסקינן דהוא סובר ג"כ כרבה דבהתחיל בהיתר ל"ש משום אין שורפין קדשים ביו"ט ורק רבה חייש לשמא יטה אבל ר"ח לא חייש רק מוקי ביו"ט שחל בש' דבשעה שמדליק הוא מבער הקדשים דאסור ביו"ט (ועח"ס בחי') ומיושב קו' תוס' דבמבער ביו"ט בוודאי בין רבה בין ר"ח סברי דאסור לשרוף את הקדשים והכא במע"ש אייריא וכן ניחא הא דחלה שנטמאת דאסור להזיזה ממקומה משום דביו"ט עצמו בוודאי אסור לשרוף חלה שנטמאת והבן:
ד') והנה בח"ס סי' קפ"א הביא להקשות על הטור סי' תר"ד דיהיב טעמא לקריאת פ' נשיאים בחנוכה עפ"י הפסיקתא שנגמרה מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו והקשה לפי המדרש שכ' הרמב"ן בפ' בהעלותך שנצטער אהרן על שלא הקריב לחנוכת המזבח ובישר לו הקב"ה פ' בהעלותך את הנירות שחנוכה שלו ע"י נס הנירות יהי' קיים לעולם ותי' כיון דבפרק בני העיר פליגי אי קוראין פ' בהעלותך ע"כ פלוג גמ' דידן אהמדרש ודברי הטור נכונים מזה ראי' למש"כ לקמן דשפיר יש שייכות לטעם דנגמרה מלאכת המשכן לנס שבמנורה דהא ע"י שנצטער אהרן נבתשרו בפרשה זו ולפמש"כ ניחא שמאז בחנוכת המשכן נתבשרו ע"ז ואי הי' מתחנך בכסליו באמת בכסליו הי' מתגלה טעם זה בזמנו שאז כאשר נגמר מלאכת המשכן כבר גמרה דעתו של הקב"ה שיביא נס זה ע"י הכהנים בני חשמונאי ע"כ יש שייכות גמר מלאכת המשכן לנס חנוכה:
אולם קשה לי דבטו"א שם הקשה באמת במצרים הי' ממות לחיים כדכתיב המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר ותי' דלא עביד קו"ח מנס קי"ס שהי' ביום ז' רק מיום א' של פסח ומהלל דליל א' כדכ' כהתקדש ליל שיר ועביד קו"ח מתיקון נביאים והקשה בח"ס סי' קצ"ח א"כ הו"ל לתקן לקרות בלילה כמו הלל דליל א' דפסח ומוכח דל"א הכי דא"כ ל"ה כדברי תורה כיון דהקו"ח רק מדברי נביאים דהוה ג"כ דבר קבלה דל"ה כד"ת בכל מקום א"כ לפ"ז קשה איך נאמר דחנוכה הוה כד"ת משום דאיכא קו"ח ועוד קשה לי לתוס' הנ"ל מירושלמי פ"ק דערלה דקאמר נטע ערלה לשמן נ"ח ודחי דזה רק דרבנן אלא לשמן של מנורה ולדברי הח"ס קשה הא זה הוה כדאורייתא וא"ל עכ"פ שיהא דוקא הזכר בנירות זהו לאו דאורייתא כדמפרש בח"ס ויקשה מרמב"ן פ' בהעלותך דכבר הבטיח השי"ת לאהרן שנירות שלו יהא עומדים לעולם ובאמת בלא"ה קשה לי על ירושלמי דבסוף תרומות איתא בירושלמי דמדליקין משמן שריפה לנ"ח משום דמצלה"נ ואי הוה דרבנן הא מצלה"נ ע"כ דהוה כדאורייתא עפ"מ א"כ איך קאמר בירושלמי דלא ממעט נ"ח יען דל"ה אלא דרבנן:
והנה קשה לי מהא דאיתא במכות דף כ"ג אריב"ל שלשה דברים עשו בי"ד של מטה והסכימו בי"ד של מעלה על ידם אלו הן מקרא מגילה ושאילות שלום בשם והבאת מעשר וא"כ לדברי רש"י והריטב"א שהקשה מחנוכה קשה אמאי לא קחשוב חנוכה דלזה לא מהני תירוצו דילפינן מקו"ח כמו מגילה דעכ"פ אמאי לא קחשוב דבשלמא במימרא במגילה לא קחשוב משום דשם אייריא מנביאים אבל כאן לא הזכיר נביאים רק בי"ד של מעלה א"כ לחשב נמי חנוכה והנה כיוצא בזה קשה לי אמאי לא קחשוב בהך מימרא דמכות הא דהתקינו שיאמרו מן העולם ועד העולם דתני ג"כ בהאי משנה דברכות שהתקינו שנקראו בשם ד' (והנה איתא בעירובין דף כ"א דשלמה תיקון עירובין וקיימ"ל דמברכין על מצות עירוב ובח"ס סי' צ"ט העלה דאין הברכה על מניעת הלאו רק אתיקון מצות עירוב וקשה לי הא אי דשבתון וא"כ בפשיטות ניחא דיכולין לברך אעשה) והנה בפסיקתא איתא שהקב"ה אמר להם שישמעו דכ' כאשר יגידו לך והם גוזרים עלי שנאמר ותגזור אומר ויקם לך א"כ תיקשי ביותר דהא מבואר דגזרו ולא רצו לקבל עד שהסכימו למעלה א"כ תיקשי אמאי לא קחשוב חנוכה והנה הקשו הא אין מברכין על מעשה ניסים כדאיתא במס' תענית דף כ"ד דאסור ליהנות ממעשה ניסים נ"ל דזה רק שייך במה שנעשה נס לצורך האדם והנה בנס חנוכה י"ל דנעשה הנס שרצה הקב"ה להראות חיבתן של ישראל כמש"כ הפנ"י דאף דט"ה בציבור נעשה נס שנמצא פך טהור אבל כבר בארנו במק"א דעיקר הנס שנעשה אינה להראות חיבתן של ישראל אלא כדי שלא לבטל עבודת המקדש א"כ לא נעשה הנס לצורך האדם אלא לצורך גבוה בזה שפיר רשאין לברך:
אח"ז ראיתי בספר נר מצוה שעמד ע"ז וז"ל שאלה אחת קטנה יש לי בענין זה דשמן המשחה שנעשה בו נס שלא הי' בה רק י"ב לוגין ונמשחו המשכן וכליו וכו' וכולה קיים לע"ל א"כ איך נהנו ממעשה ניסים כדאמרינן בתענית דף כ"ד אין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל וכ' יען דהוה צורך מקדש שרי ליהנות אי נמי כיון דלמצוה עבידי ומצוה לאו ליהנות ניתנו ונראה שמטעם זה נמי הדליקו במקדש ח' ימים מאותו פך שמצאו שהי' מונח בחותמו של כה"ג:
מלאכת שלמה
מ"כ בשם ר' מאיר ן' סהולה ז"ל משום דאייתי בסוף ברכות ויאמר לקוצרים ה' עמכם שנה מיד פאה דכתיב לא תכלה פאת שדך בקוצרך. ואחר פאה דמאי משום רפאה לקט ושכחה פטורין מן המעשר והן מתנות עניים ועני נמי פטור מן הדמאי ע"כ:
משנת ארץ ישראל
לתלמודים נוסח מקביל ושונה במקצת למשנתנו: “בית שמי אומרים: נדור ונזור, ובית הלל אומרים: אינו נדור ואינו נזור" (ירושלמי נא ע"ד). הבבלי מוסר ברייתא זו משמו של רבי נתן (ט ע"ב),5למשנה סתמא שמקבילותיה נמסרות משמו של רבי נתן. ראו: משנה נדרים פ"ט מ"ה, ולמולה תוספתא נדרים פ"ה ה"א. השוו גם משנה ברכות פ"ט מ"ה; שקלים פ"ב מ"ה, ופירושנו שם. רבי נתן אינו מופיע במשנה, ובכל המקרים הנידונים ניכרת השפעתו של התלמוד הבבלי בייחוס המשנה לרבי נתן. אך לא מצינו גרסה זו בספרות התנאית.6אם כי לשון “נדור" כלשעצמה מופיעה: “היה נדור מן הככר" (תוספתא דמאי פ"ב הכ"ג), וייתכן גם בתוספתא תמורה פ"ד ה"ט: “לכל נדר – פרט לדבר הנדור", וכך גם פעם אחת “נזור": “אם מי שנזור בקבר" (ספרי במדבר פיסקא לא, מהד' הורוויץ עמ' 37). עם זאת, נוסח זה מבחין בין לשון נדר המחייבת נזיר לבין לשון נדר שאינה מחייבת נזיר. רבי יהודה במשנתנו נוקט, אפוא, לשון ביניים: “נדור אך לא נזור". פירשנו את המחלוקת כנסובה סביב כוחו של הצירוף “הריני נזיר"; בית שמאי מדגישים את קבלת הצירוף כפשוטו, ובית הלל מדגישים את ההסתייגות שבהמשכו. במבוא למסכת קידושין נרחיב בהבדל עקרוני זה שבין הבתים.