מוסר על ברכות ט:ה

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ:

שני לוחות הברית

וזהו ענין המדרש בפתיחתה דאיכה רבתי (יח), ר' אבין פתח, השביעני במרורים (איכה ג, טו), בלילי פסח של יום טוב הראשון, הרוגי לענה בט' באב מה שהשביעני בלילי יום טוב הראשון של פסח, הרוגי בלילי ט' באב לענה, הוי לילי יום טוב הראשון של פסח לילי ט' באב, עד כאן. רצונו לומר על דרך (ברכות פ"ט מ"ה) כשם שמברכין על הטובה כו', כי הרעה היא הטובה, והצום יתהפך לששון ולשמחה. וקדוש ה' האר"י נתן רמז (שמות לב, ה) חג לה' מחר, כי כן יהיה באמת צום י"ז יתהפך לששון ולשמחה. והצום גורם להיות ששון ושמחה:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

סיבה ד', מאחר שהקב"ה משלם שכר טוב לאדם שקיים צווייו אף מה שתענוג לאדם כאשר אפרש, ומקבל הש"י, כן ראוי לאדם נגד זה לקבל אף העונש מהש"י אף כשהוא רע, וזהו שאמרו במשנה דברכות (פ"ט מ"ה), בכל מאודך (דברים ו, ה), בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו, וק"ל. במדרש שיר השירים רבה (ו, א) בפסוק (שה"ש ה, טז) חכו ממתקים, כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו כו', עיין שם. עוד שם (ו, ד), ר' אחא ור' תנחום בר חייא בשם ר' יוחנן, ואת [שבתותי] כו', עד אני ה' נאמן לשלם שכר טוב:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ולתכלית זה האדם שנברא בצלם אלהים, ונברא כדי לאשתמודע על ידו אלהותו יתברך, בראו בגוף ונפש נגלה ונסתר, נגד אלו השני שמות ידו"ה אלקי"ם. ונגד זה נתן לו התורה מעשה ועיוני, נגלה ונסתר. וכשהאדם מתדבק במעשיו, אז מתדבק חומרו ומקרבו לרוחניות הנפש באופן שאף שהחומר הוא גס ועב מכל מקום בבחינתו המתדבקות לרוחניות נשמתו יש לו בחוש דקה, כמבואר בפרדס בשער הנשמות בענין קישור הגוף ונשמה בערך הנהגה הטבעית שפירשתי שיש לה חיבור ברוחניות בהנהגה ההשגחית, כי עבודת הש"י היא בגוף ונפש. וזהו שאמרו רז"ל (ברכות פ"ט מ"ה), בכל לבבך (דברים ו, ה), בשני יצרך ביצר טוב וביצר הרע. החומר ההוא נמשך מיצר הרע, והנפש מיצר טוב, ואז הם לאחדות מתלבש גופיותו בתוך רוחנייתו, ובאופן זה נעשה גופו חומר זך ודק מוכן לקבל מושכלות כמו שהיה אדם הראשון קודם שחטא מלובש בכתנות אור באל"ף שהוא אור בהיר, וגם האל"ף רומזות לאחדות השם ית', כי אז הוא תחת ממשלת הש"י תחת אחדותו, כי זה הוא בחינות סוד דביקות ידו"ה באלקי"ם נגלה בנסתר, שהנגלה שהוא הנהגה טבעית מתקרב ומתאחד ברוחניותו על הנסתר כמו שכתבתי, ואלהים זה קדוש מסוד פנימיות קדושה:
שאל רבBookmarkShareCopy