מוסר על אבות ה:יט

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן טוֹבָה. וְרוּחַ נְמוּכָה. וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. עִנְיַן נֶפֶשׁ שְׁפָלָה. שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם (בראשית י"ב:י"א) הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. שֶׁלֹּא נִסְתַּכֵּל בָּהּ עַד הַיּוֹם הַהוּא לְהִתְבּוֹנֵן עַל תְּכוּנַת יָפְיָהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמָה שֶׁכָּתוּב (שמואל ב כ':ג') וַתִּהְיֶיןָ צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת. בְּכָל יוֹם הָיָה דָּוִד מְצַוֶּה לְהֵיטִיב אֶת רֹאשָׁן וְנוֹתֵן תַּמְרוּקִים לְקַשְּׁטָן. כְּדֵי לְהַצִּיק לְתַאֲוָתוֹ וּלְהַכְנִיעָהּ. בַּאֲשֶׁר יִכְבֹּשׁ יִצְרוֹ מֵהֶן. לְמַעַן יִתְכַּפֵּר לוֹ עַל דְּבַר בַּת שֶׁבַע.

תנן במסכת אבות (ה, יט), עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. ואלו המדות הם כוללות והם הם הקנאה והתאוה והכבוד המוציאין את האדם מן העולם. ושומר נפשו ירחק:

גדולה היא מעלת הנדיבות, שבה נתייחס אברהם אבינו עליו השלום כענין שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו'. ואומר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'. ונקרא נדיב על שהיה בעל צדקה וגמילות חסדים. ואמרו חז"ל (אבות ה, יט) כל מי שיש בידו שלשה דברים טובים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, עין טובה מנין, דכתיב ואקחה פת לחם וגו', ולבסוף ואל הבקר רץ אברהם. הרי כבר למדנו שהיה עינו טובה שהיא ממידת הנדיבות. וכן דוד עליו השלום שאל מאת המקום שיסמוך לו מידת הנדיבות, מפני שהיא מעלה חשובה, כענין שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכיני.