מפרשים מדרש קבלה מוסר הלכה חסידות תלמוד מחשבת ישראל ספרות בית שני תנ"ך פרשנות מצטטת מסורת הש״ס תוספתא כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
מדרש תנחומא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵּלֵךְ עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: לֹא תָּאֹר אֶת הָעָם. אָמַר, אִם כֵּן אֲבָרְכֵם. אָמַר לוֹ: אֵין צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ, כִּי בָּרוּךְ הוּא. אוֹמְרִים לָהּ לַצִּרְעָה, לֹא מִדֻּבְשָׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצָךְ. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָּלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם. לֹא אָמַר לָהֶם לֹא נָתַן לִי הַמָּקוֹם רְשׁוּת לֵילֵךְ וְלֹא לְקַלֵּל, אֶלָּא, מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. אָמַר לִי, אֵין כְּבוֹדְךָ לֵילֵךְ עִם אֵלּוּ, אֶלָּא עִם גְּדוֹלִים מֵהֶם, שֶׁהוּא חָפֵץ בִּכְבוֹדִי. וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וְגוֹ'. לְפִיכָךְ, וַיֹּסֵף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ וְגוֹ', וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בָּלָק וְגוֹ' כִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְגוֹ', יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיִיתָ נוֹטֵל לְשֶׁעָבַר, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ. וְכָל שֶׁאַתָּה חָפֵץ וּמַה שֶּׁאַתָּה גּוֹזֵר אֶעֱשֶׂה. וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָּלָק אִם יִתֵּן לִי בָּלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְגוֹ'. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָיָה בּוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, אֵלּוּ הֵן, עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה. עַיִן רָעָה, דִּכְתִיב: וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל. רוּחַ גְּבוֹהָה, דִּכְתִיב: מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. נֶפֶשׁ רְחָבָה, דִּכְתִיב: אִם יִתֵּן לִי בָּלָק וְגוֹ'. אִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ לִשְׂכֹּר חֵילוֹת לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדָּן, סָפֵק נוֹצְחִין, סָפֵק נוֹפְלִין. לֹא דַּיּוֹ שֶׁיִּתֵּן כָּךְ וְנוֹצֵחַ. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכֵּן בִּקֵּשׁ. לֹא אוּכַל לַעֲבֹר. נִתְנַבֵּא שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְבַטֵּל בְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרְכוּ הָאָבוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה. וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלַּיְלָה. מַהוּ גַּם אַתֶּם. שֶׁסּוֹפְכֶם לֵילֵךְ בְּפָחֵי נֶפֶשׁ כָּרִאשׁוֹנִים. וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי, שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא שֶׁעָתִיד לְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכוֹת עַל יָדוֹ.
תנחומא בובר ויען בלעם ויאמר אל (שרי) [עבדי] בלק אם יתן לי בלק וגו' (שם שם יח) . מיכאן אתה למד שהיה בו (רוח גבוה, עין רעה), [עין רעה, רוח גבוה], נפש רחבה. עין רעה, שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו (שם כד ב) , ורוח גבוהה, מאן ה' לתתי להלוך עמכם (שם כב יג) , נפש רחבה, אם יתן לי בלק [מלא ביתו כסף וזהב] (שם שם יח) .