Mishná sur Bikkurim 1:3
אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה:
On n'apporte Bikkurim que des sept espèces [spéciales à la Terre d'Israël, répertoriées dans Deut. 8: 8], [mais] non pas des dattes des montagnes ou des fruits de la vallée, ni des olives à huile qui ne sont pas de la plus haute qualité. On n'amène pas Bikkurim avant Atseret [Chavouot, la fête des moissons]. Les gens de Har Tsevo'im ont apporté leurs Bikkurim et ils [les prêtres] n'ont pas accepté [les fruits] à cause du verset de la Torah, (Exode 23:16) "Et la fête de la moisson, les prémices de votre travail que vous plante dans le champ. "