עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
משנת ארץ ישראל
מלא [את] העולם – "את" נמחק בידי המעתיק בקו, ואין בו צורך. הכלל, אשר יופיע בהמשך, הוא שעל כל תופעת טבע רעה מברכים "שכוחו וגבורתו מלא עולם". הצירוף "כוחו וגבורתו" רגיל בספרות חז"ל לאו דווקא במשמעות שלילית, אך בברכות הוא יוחד להיבטים שאינם נוחים לאדם. בתוספתא נוספו ברכות על הרואה איתני טבע אחרים: "הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות אומר ברוך עושה בראשית. רבי יודה אומר המברך על החמה הרי זו דרך אחרת" (תוס', פ"ו ה"ו ומקבילות). מימרה זו מתבארת בתלמודים המדברים על ברכה רק על הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה או בחידושה (ירו', יג ע"ד; בבלי, נט ע"ב)33הבבלי מסביר שחמה בתקופתה היא בסיום "המחזור הגדול", אחת לעשרים ושמונה שנים. כנראה "לבנה בתוקפה" היא המועד שבו הלבנה במלואה. בכתות מדבר יהודה נודע מועד ה"דוגה", הוא ציון מלוא הלבנה בליל י"ד או בליל ט"ו בחודש, ראו טלמון וקנוהל, הלוח. . אם כן, אין מברכים כל יום אלא רק במועדים מיוחדים. המימרה מופיעה פעם נוספת ברשימה של הנוהגים ב"דרך אחרת" בצד המסננים יין להוציא ממנו שרצים קטנים (תוס', תרומות פ"ז הי"א). רבי יהודה רומז שהיו בחברה היהודית מי שבירכו על החמה ומי שסיננו יין; עצם הברכה על המאורות איננה בהכרח פסולה, הרי גם בסדר התפילות של חז"ל יש תפילה על המאורות34ברכה זו נאמרת לפני קריאת שמע, אבל היא איננה קדומה ואינה מימי הבית, כפי שעולה מדיוננו בתולדות קריאת שמע. ראו המבוא למסכת. . דומה שניתן לזהות קבוצה זו ביתר דיוק. בין התפילות השונות שנמצאו במערות קומראן יש תפילה: "בצאת השמש להאיר על הארץ יברכו..."35503 Q4. ראו מגילות מדבר יהודה, ז, עמ' 136-105. . בדרך כלל החוקרים קושרים את התפילה לתפילת המאורות של חז"ל, אך נראה שזו תפילה מיוחדת שנאמרה רק אחת לשנים מספר36נחמן, ברכה. , כנראה בעת הופעת החמה במילואה. נראה שלאומרי ברכה זו התכוון רבי יהודה בדברי הגינוי שלו.
תוספות יום טוב
מוליך ומביא ומעלה ומוריד. בירושל' משמע כדי שלא יטעו לומר שהוא כוכב דא"ר יוסי חזינא כוכב דנחית וסליק חזינא כוכב דאזיל ואתי. עכ"ל התוס'. ואל תטעה לחשוב שז"ש כוכב שהוא מצבא השמים וכסיליהם. שא"ת שהם מכוכבי הלכת. הרי יש להם מהלך ידוע. ואם הם זולתם הרי הם קיימים. אבל הן מראות הנראות באויר רקיע השמים. כמין כוכבים ומתהוים לשעתם על דרך שכתבתי במשנה ב' פ"ט דברכות:
אביגדור שנאן
המשנה מדברת על "רוח הבריות" ועל "רוח המקום", אך מסתבר שהמילה "רוח" היא בעלת משמעויות רבות ומגוונות, הן במסכת אבות והן במשנה בכלל (ורק בה נעסוק להלן). [א] ראשית ישנה הרוח כתופעת טבע, אשר יש לברך על המפגש עמה: "על הזיקין [=כוכבי שביט, לפי בבלי, ברכות נח ע"ב] ועל הזוועות [=רעידת אדמה] ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר [ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם] שכוחו וגבורתו מלא עולם" (ברכות ט, ב). [ב] "רוח" היא גם אחד מן הכיוונים, של "ארבע רוחות השמים" (דניאל ח, ח). ביום השבת יכול אדם, על פי ההלכה, לצאת ממקומו "אלפיים אמה לכל רוח" (עירובין ד, ג). [ג] "רוח" היא גם הנשמה, אותה מהות הנופחת חיים בכל חי, בניגוד לצומח ולדומם, והמשנה מבחינה בין הגונב דבר שיש בו "רוח חיים" כגון בהמה, לבין גניבת חפץ דומם (בבא קמא ז, א). [ד] "רוח" היא גם אותו יסוד תבוני והתנהגותי שבאדם, ולכן יכול אדם להיות "שפל רוח" (אבות ד, ד), או "גס רוח" (אבות ד, ט), בעל "רוח נמוכה" או "רוח גבוהה" (שם ה, כב) וכיוצא בזה. "רוח המקום" (על דרך ההשאלה) ו"רוח הבריות" הנזכרות במשנה שייכות לקבוצה זו של רוחות, והביטוי "רוח [פלוני] נוחה מ[אלמוני]" מופיע רבות בלשון חז"ל במשמעות של: פלוני מתייחס אל אלמוני באהדה ורואה את מעשיו באור חיובי. [ה] ואחרונה נזכיר גם רוחות בעלות אופי מטאפיסי, לחיוב ולשלילה. "רוח הקודש" היורדת ממרומים מכאן (סוטה ט, ו), ו"רוח רעה" מכאן. "המכבה את הנר [בשבת] מפני שהוא מתיירא מפני עובדי כוכבים, מפני ליסטים, מפני רוח רעה ... פטור" ואין הדבר נחשב לו כעבירה על דיני שבת (שבת ב, ה), ופרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא מסביר כי הכוונה ל"מרה שחורה", שבגינה מבקש האדם להירדם אלא שהנר מפריע את שלוותו ועל כן הוא רשאי לכבותו. ואילו במקום אחר (עירובין ד, א) מדובר על "רוח רעה" הגורמת לאדם לצאת בניגוד לרצונו מתחום שבת, ושם מסביר אותו פרשן כי הכוונה למי ש"נכנסה בו שד ונטרפה דעתו". לכל רוח שתביט תראה רוח, בין אם בפועל ובין אם בעיני רוחך!