הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ:
הון עשיר
ברכות יש בו תשעה פרקים, וכנגדם מצאנו בה ט' מיני ברכות. דק"ש (פ"א מ"ד), דתפלה (פ"ד מ"ג), דמצות - כדתנן בפ"א משנה ד' שלא לחתום וכו', ופי' הר"ב כגון ברכת המצות. דהודאה, כדתנן בפ' ט' משנה ב' על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, הרי ד'. ועוד יש לנו חמשה מיני ברכות, כנגד חמשה חושים. חוש השמע - על הרעמים (פ"ט מ"ב), חוש הראות - על הראיה כדתנן (רפ"ט) הרואה מקום וכו', חוש הריח - על המוגמר (פ"ו מ"ו), חוש הטעם - על הפירות (רפ"ו), חוש המישוש - ברכת חתנים, דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה (מס' כלה רפ"א), והכא תנן (פ"ב מ"ה) חתן פטור מק"ש וכו', ואין זה אלא בשכבר בירך ברכת חתנים (עי' תוס' רעק"א פ"ב אות יז). ועוד טעם אחר יש לומר על מנין זה. והוא, כי מורה מקום המחזיק ברכה לישראל, והוא השלום, שהוא תשיעי מלמעלה למטה כידוע. וסימניך וברכה לראש משביר (משלי יא, כו) זה יוסף, כדכתי' (בראשית מב, ו) ויוסף הוא המשביר (סנהדרין צב.). וא"כ המסכתא היא הברכה העשירית, המתמלאת מתשע פרקים עליונים:
תוספתא כפשוטה
10. פורענות. נראה שכל הברייתות עד כאן שייכות למשנתנו פ"ח, ואחרי שנתבארו ההלכות בסעודה (ואגב גררא גם ברכות על שמן ובשמים), נתפרשו כאן הלכות ברה"מ וסיימו בברכה רביעית של ברה"מ בבית האבל. ומכאן ואילך מתחילות הברייתות המקבילות לפ"ט של משנתנו. ומעין ראייה לדבר ישמש לנו הסיום של מס' שמחות. וכ"ה שם: המברך בבית האבל אינו מברך רביעית וכו' ברוך דיין האמת. הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך ה' שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. והמסדר לא רצה לסיים בדיין האמת, ולפיכך הוסיף את ההלכה שהיתה במקור שלו בסמוך לברכת הטוב והמטיב בבית האבל, כלומר משנה ראשונה של משנתנו פ"ט.
משנת ארץ ישראל
המסכת כולה עוסקת במצוות היום-יום של יהודי, ועוקבת אחר סדר היום הרגיל. היום היהודי מתחיל בערב, ומסתיים למחרת לפנות ערב. בערב לפני השינה האדם חייב בקריאת שמע. המשנה מניחה שסעודת הערב שייכת ליום הקודם, ועל כל פנים אינה מרחיבה בדיון בה, זאת אף שזמן קריאת שמע הוא לפני סעודת הערב, כפי שהמשנה הראשונה מעידה במפורש. המשנה גם מניחה בפשטות שחובת קריאת שמע ידועה ואינה צריכה הסבר; היא פותחת מיד בשאלות המשנֶה ממתי קוראים קריאת שמע בערב, וממתי זמן קריאת שמע של הבוקר, ואחר כך פרטים מספר מגוף קריאת שמע, הברכות שלפניה וכו'. בכל המשניות הללו המשנה דנה בקריאת ערבית של הלילה ושל הבוקר כאחת (פ"א מ"א - סוף פ"ב). בתוך חטיבה זו כלולה יחידת משנה המספרת במעשי רבן גמליאל (פ"ב מ"ה-מ"ז); כרגיל במקרים אלו המעשה הראשון קשור לקריאת שמע, והאחרים מנותקים מההקשר של הפרק. פרקים ד-ה עוסקים בתפילה, ופרק ג הוא חוליית קישור הדנה בפרטים הנוגעים לקריאת שמע ולתפילה כאחת. גם בחטיבת התפילה כלולה יחידה נספחת העוסקת במעשי החסיד חנינא בן דוסא (פ"ה מ"ה), וכרגיל ההקשר הוא אסוציאטיבי אגב אזכור הצירוף "סימן רע לו". פרק ו מוקדש לברכות האוכל ופרק ז לזימון. פרק ח הוא חטיבה מיוחדת הסודרת את מחלוקות בית שמאי ובית הלל בסעודה. הפרק אינו המשך של קודמו אלא שריד לשיטת עריכה אחרת של המשניות, לפי מכנה משותף חיצוני. פרק ט עוסק בדיני ברכות שונות על מעשי נסים, על כניסה לכרך, על בית חדש וכיוצא באלו.