פרשנות מצטטת על אבות ה:כ

כלל הדברים בל יתעצל אדם מלתקן מעשיו אחר לא טובים. ולסגל מצות ומעשים טובים בטרם יחשיך. כי לא ידע האדם את עתו. לכן צריך יאזור כגבר חלציו יום יום. כמצות התנא עלינו כדתנן (אבות פ"ה) יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים ע"כ כו'. הנה לא על חנם המשיל עבודתו ית' לד' מינים בעלי חיים אלו. וכינה תוארים לפעולות כל אחד שניין דא מן דא. ואחשבה בד' מדות אשר ייחס לד' בעלי חיים הללו. לחלקן לב' חלקים. השנים הראשונים על מצות עשה. והב' השניים על מל"ת. והוא כי שתים הנה התואנות המפילות עצלה על בני אדם מלעסוק בתורה ומצות כראוי. ובשתי רעות יתאנה המתאנה בעשותו אחד מכל מצות ה' אשר לא תעשינה. הלא המה כי הנה יש אשר לא הורגל לעסוק בתורה או מצות או להתנהג בחסידות. כי יאמר זלעפה אחזתני מליצני הדור. כי הלא בעושי א' מכל מצות אשר לא הורגלתי בם. הנה כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה מאין ולאין פלוני זהיר במצות. כי לא נסה באלה. ויש אחד יאמר הלא גם לי מצות ומעשים טובים. ואם אינני מהחסידים. גם אינני מהרשעים כי בינוני אנכי. ואני טוב מרבים ודי לי כי טוב אנכי מכמה בני אדם אשר לא השיגו למדרגתי והאם אתחייב אהיה אני טוב מכל האדם. ע"כ להסיר מלב ראשי עם הארץ התאונות האלה. בא התנא ואמר על הא' הוי עז כנמר כי לא תבוש מפני כל. והוא מאמר שלמה בחכמתו כמבואר אצלנו במקומו באו' (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות כו'. והוא שמזהיר את הנמנע מן המצוה מפני הבושה על אשר ילעיגו עליו. ואומר מי שהוא חכם לב יקח מצות. ולא ישית לבו אל אשר ידברו עליו לאמר הגם פלוני בחסידים. כי דע כי אויל שפתים המפטי' בשפה להלעיג עליך ילבט ויתחרט ודקדק באומר יקח מצו' ולא אמר יעש' מצוה. לומר אל תעשה המצות דרך עראי או לפרקים. כי בזה ימצא פתח הלץ להתלוצץ עליד. רק יקח מצוה קיחה עצמית בקנין. ואז בראות האויל שפתים כי החזקת בעצם. אז ילבט ויאמר אוי לי כי דברתי דופי בהלעיג על פלו'. כי חשבתי כי היה לפנים בלבד. אך הנה הוא מחזיק בהן יורה כי בכל נפשו ובכל כחו החזיק. ואני חטאתי נגדו. ע"כ על חלוקה זו הזהיר התנא ואמר הוי עז כנמר. ועל טענה שאמר הב'. שדי לי היותי צדיק מאשר למטה ממדרגתי אמר וקל כנשר. והוא כי הנה ידענו כי אין בעוף יפרח כ"כ גבוה מעל גבוה כנשר. כי ע"כ את ילדיו ישא על אברתו ולא בין רגליו כשאר עופות. כי אמור יאמר כי אין פורח למעלה ממנו יוכל ליקחם מעליו. באופן כי לא יירא רק מחץ יעוף מלמטה מבני אדם. ע"כ ישאם על אברתו שאם יורו המורים בקשת יהיה הוא כמטרא לחץ. כי יורו בו ולא בילדיו אשר עליו. והנה מי הכריחו את הנשר לדאות על כלם אם לא שרצה יהיה הוא גבוה מכל יתר עופות. ואם כן גם אתה כן ראה דרכיו. ואל תאמר האם יחוייב יהיה כשרוני גבוה מכל האדם. כי הנה צא ולמד מהנשר אשר לא ישקט מלדאות עד יגביה למעלה מכל עוף כנף. ועשה כן גם אתה והוי קל כנשר כי לא תנוח עד עלותך בכשרון על כל האדם אשר על פני האדמה. ואחרי אומרו סתירת התואנות מהמתאנים. לבלתי עסוק במצות עשה. בא וידבר על מצות לא תעשה. והוא כי לאחד משתים רעות יעבור העובר העבירה והיו לו לתואנות מדי עברו. א' כי יאמר הלא חטא בא לידי פתאום אשר לא בקשתיו. ולא עלה על לבי ומה יכולתי עשות. ויש תואנה בדרך אחרת לומר הנה יצרי התעלי והלהיב לבי. ואחזתי דרך החטא לחטא לה'. ושבתי וראה כי רע עלי המעשה ולא יכולתי. כי כבר החזיק בי יצרי ולא הרפני. והוא כמעשה רב עמרם החסיד עם שתי הנערות (קידושין פ"א) ששם בעלייתו כי יצרו פתהו. עד התחיל לעלות בסולם ונתחרט. ורצה לרדת ולשוב מעשות רע. ולא יכול ליצרו. עד שצעק נורא בי עמרם נורא בי עמרם ואתו כולי עלמא ויבוש וירד. כי הוא כי אחר שהיחל היצה"ר להחזיק בו. ויאחז צדיק דרכו לעשות הרע לא יוכל לו. והוא אשר כתבנו שאמר יעקב לראובן לומר פחז כמים. לומר פחיזתך להתחיל לעשות הדבר סיבב יהיה כמים הנגרים שלא ישובו אחור. כן אתה לא שבת גם כי אחר החילך ראית כי לא טוב הדבר. ע"כ על הא' בא התנא ויאמר ורץ כצבי לומר אל תתיאש מן החטא ולא יבא לך פתאום והוא כצבי כי שתים הנה קוראותיו. א' כי מרחוק יביט אם יראה בן אדם וירץ לברוח. ובברחו לא יאמין כי רחק ממנו. ותמיד יהפוך פניו להביט אם אך רחוק יהיה בינו ובינו. כן גם אתה בשתים תעופף להנצל כצבי מיד. כי מרחוק תביט אפשרות בא החטא. והרחק ורוץ ולא תאמין בעצמך שרחק והפך ראש. והבטתך תמיד תהיה להביט אל החטא ותנצל מפתאומיות. ועל הב' אמר וגבור כארי כן תגבר על יצרך. כי יהיה בעיניך כאחד מהבעלי חיים לפני הארי וגם כי היחלת בחטא תשוב ממנו:

קרן הצבי. שהצבי קל לרוץ כדתנן פרק ה' דאבות, ונמצא שזה שמניח מעותיו על קרן הצבי הוא מזומן להפסד:

תיכף לאותה משנה ר"ע וכו' פירש"י הוא במסכת אבות סוף פרק חמישי וז"ל שם ר' יודא בן תימא אומר בסמוך לההוא דר"ע דאמר עשה שבתך חול תנינן לה במסכת פסחים פ' מקום שנהגו אתא לאורויי לן דר"ע לא אמר אלא במי שהשעה דוחקת לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לעשות רצון אביו שבשמים לכבד שבתות וי"ט עכ"ל רש"י. ומה שכתוב שהוא בפ' מקום שנהגו ט"ס יש כאן שהוא בפ' ע"פ דף קי"ב וז"ל הגמרא אפיסקא דמתניתין אפילו מן התמחוי פשיטא לא נצרכה אלא אפי' לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הכא משום פרסומי ניסא מודה תנא דבי אליהו אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו. מאי נינהו אמר רב פפא כסא דהרסנא כדתנן ר' יודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים עכ"ל הגמ'. וכתב הב"י ונראה שרש"י לא היה גורס כדתנן ר"י בן תימא אומר דא"כ לא היה צריך ללמוד מסמיכות ההיא דר' יודא בן תימא לדר"ע אלא דלמה נכתב שם ההוא דר' יודא בן תימא אלא להוכיח שצריך לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד השבת. עוד הקשה הב"י וכ"ת אכתי קשה דלא היה צריך ללמוד כן מסמיכות אלא מדאמרינן בהדיא אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול אבל עושה דבר מועט בתוך ביתו. י"ל דמדתנא דבי אליהו שמעינן שאע"פ שהשעה דחוקה לו ביותר צריך לעשות דבר מועט ומדסמיך לזה ההוא דבן תימא שמעינן שצריך לזרז עצמו ביותר כלומר אע"פ שהשעה דחוקה לו יכין צרכי שבת יותר מכדי יכלתו. ולכן למד רבינו מדברי רש"י שכיון שהיה לו מעט משלו אע"פ שהיה צריך לאחרים היה צריך לזרז את עצמו לכבד את השבת עכ"ל. והנה לשון רש"י אינו משנה ובלשון רש"י שבפרקי אבות יצדק מ"ש בסמוך לההוא דר"ע אומר וכו'. ומה שפירש רש"י שההיא דר' יודא בן תימא תלוי בדר"ע. הוא משום שקשה לרש"י שר"י בן תימא אהיכן קאי שמתחיל לומר הוי עז כנמר וכו' לכן פי' דקאי אדר"ע. וכך הוא כוונת רבינו במ"ש תכף לאותה משנה וכו' שנויה האי דבן תימא שאינם שנויות יחד. שהא דאמר ר"ע אינו משנה אלא ר"ל דקאי הא דר' יודא בן תימא על הא דר"ע וכאילו שנויה דר"ע במשנה לפני ההיא דר' יודא בן תימא:
אמר הש"י בני לוו עלי ואני פורע בריש פ"ב דביצה מאי כי חדות ה' היא מעוזכם אמר רבי. יוחנן משום ר"א ב"ש א"ל הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע. וכתבו שם התוס' והגהות ז"ל והא דבמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ע"מ כשאין לו לפרוע אלא א"כ יטול מן הצדקה. אבל הכא מיירי שיש לי משכונות כדי לפרוע ואין לו מעות לכך קאמר לוו עלי ואני פורע עכ"ל. עוד שמעתי מפרשים לוו עלי ממונכם ואל תדאגו כי עלי לשלם לכם: