יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ:
תנא דבי אליהו רבה
ד"א שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות מכאן אמרו יבקש אדם רחמים על עצמו ועל אשתו ועל בניו ועל בני ביתו שלא יצא אחד מהן לידי דבר מכוער ולא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהן מדברים דברים יתרים ויחריש להם ואם עשה כן הוא והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו' (דברים ד) מאי העטופים ברעב בראש כל חוצות הוי אומר אין חוצות אלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר (ירמיה ה) שוטטו בחוצות ירושלים וגו' באותה שעה היה הקב"ה מכניס יגון ואנחה בלבו ואין שום כל בריה היה מכיר בו שנאמר (ישעיה טו) בחוצותיו חגרו שק וגו' וכשבא בלעם בן בעור אצל בלק מלך מואב לקלל את ישראל היה בא ומוצאן לישראל שיושבים קהילין קהילין ועוסקים בתורה ועליהם הוא אומר קנאת סופרים תרבה חכמה זהו סימן טוב לישראל שנאמר (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים מיד בכה בלעם בלבו והיה מצטער כאלו משברין את עצמותיו וגם מנקרין את עיניו והיה בלעם משים פיו לארץ מיד שם הקב"ה דבר בפיו של בלעם והיה כופה אותו להתנבא כל אותם הטובות ונחמות על ישראל שנאמר (במדבר כד) וישם ה' דבר בפי בלעם וגו' וישא משלו ויאמר וגו' מי מנה עפר יעקב וגו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא וגו'. מכאן אמרו שישראל הם גדולים בתורה יותר ממלאכי השרת ואצ"ל שישראל הם גדולים יותר מכל באי עולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולמו לכן שנו חכמים במשנה הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. מאי מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל אלא כמה עפר יש בהן בישראל שהן עוסקים בהן בד"ת שהן מגינים על ישראל ודומין לכלי זיין שנאמר (ש"ה ח) ברח דודי וגו' כמה בעלי בתים יש בהן בישראל שעוסקין בתורה וכן היה מיום שבחר הקב"ה באברהם אבינו ע"ה ועד עכשיו כמה נערים וקטנים יש בהן בישראל שהן בחותמיהן עד שהן נכנסין לחופתן כמה נערות בתולות יש בהן בישראל שהן בחותמיהן עד שעה שנכנסו לחופתן. מעשה בבת אחת שהיה אביה חבר לעכו"ם והיו אוכלין ושותין ומטיבין את לבם יחד ואמר לו אותו העכו"ם לאביה תנה את בתך לבני לאשה והתרצה לו אביה והרגישה הבת בדבר והחרישה לו בדבר עד שהגיע זמן חופתה וכשהגיע זמן חופתה עלתה לראש הגג והטילה את עצמה לארץ ומתה מיד יצתה בת קול ואמרה עליה אמר הכתוב ומספר את רובע ישראל. וכשניבא בלעם כל אותן טובות ונחמות על ישראל בכה בלבו ואמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו מלמד שהתאוה בלעם הרשע למיתתן של משה ואהרן ואמר אם אני מת במטתי כמשה ואהרן אני ואם לאו אין אני כמשה ואהרן ובפעם שלישית כשברך בלעם את ישראל מה אמר להם (במדבר שם) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו וגו' מברכיך ברוך וגו'. וכי מה טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות שאומר כנחלים נטיו אצל מה טובו אוהליך יעקב אלא לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מן הטומאה לטהרה כך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעלין את האדם מן הטומאה לטהרה כיצד אלא מביאין את האדם מחובה לזכות לכך נאמר כנחלים נטיו. ומאי כגנות עלי נהר אלא אלו מלמדי תינוקות שבישראל שהם מוציאים מלבם חכמה בינה דעת והשכל ומלמדין להתינוקות לעשות רצון אביהם שבשמים לכך נאמר כגנות עלי נהר: ד"א כגנות עלי נהר אלו החכמים שבישראל ותלמידיהם שעוסקים בתורה בכל יום ומייסרין את עצמן במקרא במשנה במדרש בהלכות ובאגדות ועליהם הוא אומר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. אלו אמר הקב"ה לישראל היושבת בגנים ישראל מקשיבים לקולך השמיעני הייתי אומר דוקא כל ישראל אלא אמר הקב"ה לישראל היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני לומר לך אפי' ג' ואפי' שנים שיושבים ועוסקים בתורה עליהם הוא אומר היושבת בגנים וגו'. לכך נאמר כגנות עלי נהר ומאי כאהלים נטע ה' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ד"א אל תקרי כאוהלים אלא כאהלים משל למה"ד למלך שעשה סעודה לכל גדולי מלכות שעוברין עליו. ומאי כארזים עלי מים אלו גסי הרוח שבישראל שיש בהם ד"ת עאכ"ו השפלים והעניים שהם מזלזלין את עצמן על ד"ת לכן נאמר אח"כ יזל מים מדליו. מאי וזרעו במים רבים אלא אלו בעלי בתים שבישראל שיצליחו במעשה ידיהם בשביל דרך ארץ שיש בהם עאכ"ו התלמידי חכמים שבישראל שיצליחו הם ובניהם ובני בניהם. ומאי וירם מאגג מלכו וגו'. זה אגג שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורים ואמר אוי לי שמא יאבד זרעי מן העולם לכך נאמר וירם מאגג מלכו. ד"א וירם מאגג מלכו אלו רשעים גמורים שבישראל שמכניסין יגון ואנחה בלבבם בשעה שהן נכנסין לבית עולמן בשביל מעשיהם הרעים שעשו וחזרו ועשו תשובה ומתין מתוך התשובה גם אלו בני עוה"ב.
אבות דרבי נתן
רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים:
פסחים
תנא דבי אליהו אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו מאי נינהו אמר רב פפא כסא דהרסנא כדתנן ר' יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים