פרשנות מצטטת על אבות ה:טו

המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה – הנפה והכברה הן שני כלים שנועדו לסינון, בדרך כלל סינון של קמח או מוצר מזון אחר (איור 26). הנפה והכברה מופיעות ברוב המקורות זו בצד זו ואין ביניהן הבדל, אבל נראה שהנפה עדינה מהכברה. אנו לומדים זאת מהסבר הירושלמי: "אני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבור בה חול" (שביעית פ"ה ה"ט, לו ע"א). אם כן, הנפה עדינה יותר מהכברה. בכל המקומות שהנפה נזכרת בהם ללא הכברה מדובר בסנון קמח⁴משנה, אבות פ"ה מט"ו; מעשרות פ"ד מ"ה; תוס', מנחות פ"ח הי"ד; פ"י הכ"ד, ועוד. ; אמנם גם בכברה ניתן לכבור קמח, אך נראה ששימשה יותר לבירור עדשים ומוצרים דומים.

דומות לספוג. לשון הר"ב שכווצות וסתומות. וכן לשון רש"י. שהספוג והוא צמר הים כמ"ש הרמב"ם כאן ופ"ה דאבות [משנה ט"ו] כששואבת מים היא מתנפחת ונקביה מתרחבים וכשכובשין אותה ומוציאין ממנה מה ששאבה. היא מתיבשת ונכוצת וכל נקביה נעשים צרים. וישר בעיני רש"י לפרש שדומות לספוג כשנתרוקנה שאז היא בעינה. אבל הרמב"ם כתב נפוחות דומות לספוג. כמ"ש לעיל בשמו. דהיינו כשהיא מליאה ממה ששאבה דהשתא הוי כמו היפך מאזניו קטנות. וכן ראיתי בערוך ערך צמח שכתב דומות לספוג שאזניו גדולות מקובצות ביחד:

[המשמרת של יין אסורה מישום גילוי רבי נחמיה מתיר] – כל המשנה נשמטה מכתב יד קופמן וכן מ-ג7, ומעתיק הוסיף את המשנה בצד. גם רבי יהוסף אשכנזי מעיד שאין לגרוס אותה. זו ברייתא המצויה בירושלמי (מה ע"ד) שהוחדרה על ידי מעתיקים למשנה, כדלהלן. המשמרת היא מעין מסננת שבה השתמשו לסינון היין מהשמרים שנותרו בו, "שמוציאה את היין וקולטת את השמרים" (משנה, אבות פ"ה מט"ו ומקבילות)⁵⁷במקבילה בתלמוד הבבלי "מסננת", והיא היא. . את המשמרת הניחו על פי הכד המקבל או על פי הכד שממנו שפכו את היין. לעתים הייתה המשמרת חלק מהכד, ולעתים כלי בפני עצמו. לעתים ה"משמרת" היא אריג המשמש לסינון (תוס', כלים בבא בתרא פ"ה הי"ב, עמ' 595, ואולי גם משנה, שם פכ"ח מ"ט). משנתנו עוסקת בכלי של יין שעליו משמרת, והשאלה היא האם הארס חודר לכד דרך המסננת (איור 24).