אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע:
אביגדור שנאן
[א–ב] אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד. יראת החטא והחסידות הן מידות טובות, אך הבור ועם הארץ לא יוכל לזכות בהן. בשם "יראת חטא" מכנים חז"ל את ההקפדה הפאסיבית שלא לעשות מעשה בלתי נכון מבחינה דתית (וראו עוד ג, יא), ובשם "חסידות" (וכן להלן ה, יד) את ההתנהגות האקטיבית של עשייה מעל ומעבר לנדרש מבחינה דתית. מי שהוא "בור ועם הארץ" – צירוף הידוע אמנם רק מספרות ימי הביניים – אדם חסר השכלה וידע, לא יוכל להגיע למידות אלה, משום שלא ידע להבחין בין מותר לאסור, בין החטא לבין ההתנהגות הנכונה וגבולותיהם. (על עם הארץ ראו עוד ג, יד). – שני חלקי המאמר הבאים מנוסחים בתקבולת ניגודית.
מקור מים חיים
ובאוצר החיים פ' קדושים דקס"ד ע"ג סיים בה וז"ל, אבל באמת הרע הוא כסא אל הטוב, כיתרון האור שהוא מן החושך דייקא, ונעשה זה התענוג בכל העולמות כי ע"י שרואין גודל בהירות אור אין סוף נתבטלו ממציאות, וכשרואין מעשה הרשעים והם אינם בגדר הזה יש להם תענוג גדול, כמאמר התנא (באבות פ"ה) ארבע מדות בהולכי בית המדרש וקחשיב אינו הולך [כמבואר לעיל פ' בראשית אות מ"א] רק כשעולים עולין הניצוצות והקליפות יתפרדו כל פועלי און כתוב בהם עכ"ל, ועוד עיין שם בדף ק"ע ע"ד ובפ' חקת דקל"ט ע"ב ובפ' מסעי דרכ"ד ע"ג ובלקט אמרי פנינים דר"ז ע"א ובס' נתיב מצותיך נתיב היחוד שביל ו' אות ג' ע"ש.
ברטנורא
אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. כְּלוֹמַר בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה, וְלֹא בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה מַמָּשׁ, דְּהָא אִיכָּא בְּהוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן. וְכֵן בְּסָמוּךְ בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, הַיְנוּ בַּהֲלִיכַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ: