מוסר על אבות ה:כג

וכל ערום יעשה בדעת, ועיניו תחזינה מחשבות ילדיו ותחבולותיהם, ולו בכח יגבר להרחיק בנו מהיות איש יודע ציד. ומדבר שקר ירחיקנו, כי האמת יסוד בנין. ויתאמץ להרחיק בנו מדבר נבלה ומלהוציא מפיו שבועה, וכן ירחיקנו מכל נדנוד אסור ומן הכעור ומן הדומה לו, ובפרט מחטאות נעורים צריך שמירה יתרה ודעת וזהירות וזריזות. ואל יאמן בבניו ואל יבטח לומר: לא ירד בני בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, כי אין אפוטרופוס לעריות (כתובות יג, ב, חולין יא, ב). וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (סוכה נב, א), והרבה ילדות עושה, והרבה חברים הרעים עושים (סוטה ז א במשנה). ולכן יאזר חיל להרחיק בניו מן החברותא ככל הבא לידו ולהשתדל עליהם בכל עז שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו (משלי ב כ). זהו עקר צער גדול בנים, ולפם צערא אגרא (אבות). ישמח ביוצאי חלציו בעולם הזה, ותגל נפשו לעולם הבא:

וגם צריך להתחזק לעורר את האהבה למען לא יהיו בניו בני שנואה, חס ושלום, ולפום צערא אגרא (אבות). והגדר למנע דברי ריבות מביתו הוא שלא לדקדק כל כך בהוצאות הבית על כל פרוטה ופרוטה, כי קשה כשאול אשה רעותה קנאה. לכן איש אשר כברכתו ירבה כבוד ביתו דבר בעתו, ויפיס את אשתו, כי אין הברכה שורה בתוך ביתו אלא בשביל אשתו (ב"מ נט א), וגדול שלום הבית עד שהתר למחק השם הגדול לתן שלום בין איש לאשתו (נדרים סו, ב). לכן לו בכח יגבר איש להעביר רעה מביתו ולהשרות שכינה בביתו:

ב) ידוע כי שכר המצות נערכות לפי צער קיומם. וכמאמרם ז"ל באבות פ"ה לפום צערא אגרא. וכן עונש של ביטול המצות תתחשב ג"כ לפי כובד העבודה של קיום המצוה. כי כל מה שנקל יותר לקיים כן תגדל עון ביטולה. וכמבואר בגמ' מנחות (דף מ"ג) תניא היה ר' מאיר אומר קשה עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. משל למה הדבר דומה למלך בו"ד כו' ע"ש. והיינו משום שמצות לבן נקל יותר לקיים משל תכלת לכך עונשה גדול. והנה בעונש החוטא המתאחר לשוב מחטאתו. אשר חז"ל במד"ר משלו משל. לכת לסטים שמרדה במלך תפשם וכבשם בבית האסורים מה עשו חתרו כו'. אמר לו שוטה החתירה לפניך ולא היית בורח. כך אמר הקב"ה לרשעים תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים כנ"ל. הנה מובן מאליו. כי זה תלוי ג"כ לפי כובד העבודה של דרכי התשובה. עדי יגיע תשובתו לרצון לפניו ית"ש: