חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה, בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:
שערי תשובה
וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:ח) דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לב"ד וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְאָמְרוּ עוֹד בְּד' פְּרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה בָּרְבִיעִית וּבַשְּׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה. בָּרְבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. וּבַשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים. וְרָאִינוּ מִזֶּה כִּי יֵשׁ מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם עַל גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים. וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ מִזֶּה חֹמֶר הַנּוֹדֵר לִצְדָקָה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. גַּם הַקּוֹפֵץ יָדוֹ מֵאָחִיו הָאֶבְיוֹן, וּמִבְּשָׂרוֹ מִתְעַלֵּם דּוֹמֶה לָאֵלֶּה, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְחַיֵּב לָתֵת, הִנֵּה הוּא כְּגוֹזֵל מַתְּנוֹתָיו.
שני לוחות הברית
אח"כ כשאמר הקב"ה לאברהם (בראשית כב, יב) אבינו אל תשלח ידך אל הנער, חרד אברהם אבינו חרדה גדולה אולי היה ח"ו מחשבת פיגול ביצחק, מום בו לא ירצה לקרבן. ועל זה אמר, רבש"ע אפרש לפניך שיחתי, אתמול אמרת (בראשית כא, יב) כי ביצחק יקרא יקרא לך זרע, שהכוונה בו ולא כל יצחק, דהיינו להיות נדחה הפסולת ותשאר הקדושה. וחזרת שנית הענין, להורות בתוקף הקדושה שאמרת קח נא את בנך וגו', ועכשיו אתה אומר אלי אל תשלח ידך, ואני מתיירא שמא נראה ונדחה ח"ו. השיב לו הקב"ה אסיקתיה אחתי' מוצא שפתי לא אשנה, ויצחק הוא קודש לי, רק אני מגלה אסיקתיה אחתי' ויגלה לו הסוד שעלה נשמתו למעלה וירד לו אחרת. והזמין לו הש"י האיל צאן לטבח ובאמצעית האיל שהיה ריח ניחוח לה' ובסוד הריח ניחוח לה' עלה רוחו של יצחק שפרחה למעלה, וזה האיל לא היה נולד מטיפת איל אחר, רק נברא בין השמשות כמו שהבאתי למעלה, וכן נתבטל חיות הגוף של יצחק הנולד מטיפה והיה לו עתה בשר קודש ונאסר לילך מארץ הקדושה: