עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:
ליקוטי מוהר"ן
וְעַל־כֵּן חָשְׁבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְנֵס גָּדוֹל מַה שֶּׁלֹּא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ה), כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּכְנַס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים לִקְדֻשָּׁה גָּבוֹהַ כָּזוֹ לִפְנַי וְלִפְנִים, הָיָה בְּוַדַּאי עָלָיו קִטְרוּגִים וְהִתְגָּרוּת הַרְבֵּה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַיֵּצֶר הָרָע כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן נֶחֱשָׁב לְנֵס, מַה שֶּׁנִּצּוֹל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִמִּקְרֶה בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים.
פרי צדיק
פרשת תצוה הוא גמר תיקון שובבי"ם כמ"ש השל"ה שבשנת העיבור מוסיפין פ' ת"ת. והיינו כאשר אמרנו כבר שבכל השנים נגמר התיקון בפ' משפטים שהוא סוף שבט לעולם כי חדש שבט מסוגל לתיקון קדושת הברית וכמ"ש בס' יצירה המליך אות צדיק בלעיטה כו' ושבט בשנה. וזהו עיקר תיקון פגם הברית על ידי קדושת האכילה וממילא נתקן בחינת צדיק יסוד עולם וכשנשלם חודש שבט בלעיטה שהוא תיקון המאכלים ואות צ' בקדושת מדת צדיק יסוד עולם באים תיכף לחדש אדר שהוא מיוחד למחיית עמלק שהוא מנגד לקדושה זו ומזה באים לחדש ניסן שהוא שלימות היחוד והגאולה. וגמר הפרשה משפטים שהוא השלמת קבלת התורה וכידוע שעיקר תיקון הפגם על ידי התורה. אמנם בשנה מעוברת כאשר רואים שלא נגמר שלימות היחוד דהיינו שיהיה זיווג ימי החמה והתקופה שהוא בחינת משפיע עם חדשי הלבנה שהיא בחינת מקבל ומטעם זה ישראל מונים ללבנה שהוא בחינת מקבל שפע הקדושה מלעילא וכל המועדים דישראל מקדשי להו הם על פי ימי החדש של לבנה כש"נ מועדי ה' אשר תקראו אתם והיינו על ידי קידוש החדש ועכ"ז נתלים גם כן בהשפעה דלעילא של ימי התקופה כש"נ שמור את חדש האביב וגו' וכ' וחג שבועת וגו' בכורי קציר חטים וחג האסיף וגו' דהיינו שלימות היחוד וכאשר הב"ד רואים על פי חשבון שלא יגיע זמן האביב בחג המצות וזה האות שלא נגמר היחוד בשלימות מעברין השנה עם חדש אדר ראשון וחציו הא' נטפל לחדש שבט שבו יהיה נשלם התיקון מהעבר וחציו השניה נטפל לחדש אדר שני שמאז מתחיל בחינת מחיית עמלק ומזה באים אחר כך לשלימות היחוד בניסן בזמן האביב כנ"ל. וחציו של אדר ראשון נשלם בפ' תצוה שכל הפרשה מענין קדושת אהרן הכהן בהעלות הנרות ובגדי כהונה ומילוי ידם לכהן. כי קדושת אהרן הוא לקרב נפשות ישראל מכל מיני ריחוק איך שיהיה להיותם נכללים אל שרש הקדושה. והנה ששת ימי המעשה א' (בב"ר פ' יא) שלכולן יש בן זוג וענין זוג הוא בחינת משפיע ומקבל והענין דידוע דימי בראשית הם נגד המדות שהרועים מרכבה להם ולזה יום הראשון והשני שהם נגד אברהם ויצחק בחינת אהבה ויראה היראה בחינת מקבל אשה יראת ה' ואהבה הוא השפע מלעילאכמו שכ' בשם ר' ר' בער זצוק"ל שהאהבה נשפע מלעילא אחר היראה ע"ד שכן דרכו של איש לחזור כו'. ויום שלישי ויום רביעי גם כן זיווג מקבל ומשפיע שהם נגד קדושת יעקב ומשה אמת ליעקב עם מדת נצח מדת משה רבינו ע"ה. כי כל משפיע הוא בכח הנעלם ובחינת מקבל להוציא מהכח אל הפעל וכמו כן בחינת אמת ליעקב היה בכח הנעלם ביעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה בעצם אשר כל זרעו הנולדים ממנו המה כולו זרע אמת ובשם ישראל יכנו. אבל בחינת משה רבינו ע"ה הוא שיושאר הקדושה בפועל בכל נפשות ישראל לנצח ולעולמי עד על ידי התורה הקדושה דחיי עולם נטע בתוכנו. ויום החמישי עם יום הששי גם כן זיווג בחינת אהרן הכהן עם בחינת יוסף צדיק יוסף עולם כי יוסף הצדיק על ידי הנסיונות שלו השריש בישראל שיהיו נקראים ועמך כולם צדיקים על ידי המעשה שמבטן המה נימולים וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א צג א) ע"פ וזה יהא כמה חייבין אית בהו כו' זכאין אינון כו' וכד אתגזרו כו' דעאלו בהאי חולקא דצדיק אקרון צדיקים. אמנם בחינת אהרן הכהן הוא לקרב גם מה שנראה למראה עין שחלילה אבד קדושה זו מחמת גודל הפגם בזה עד שנמשכה ערלתו ואף אברהם אבינו ע"ה המעלה כל פושעי ישראל לא מבשקר ליה (כמ"ש עירובין יט.) עכ"ז יש בכח קדושת אהרן להעלות גם את זה ולהעיד עליו שנמצא בו בכח הנעלם בשרש קדושת הברית כידוע שפנחס הוא אליהו מלאך הברית שהוא עד ראיה על כל ישראל שמקיימים האי קיימא כמ"ש בזוהר הקדוש (שם) והוא יעיד גם על המשוך הנ"ל שנימול בזמנו וא"צ למולו שנית רק מדרבנן מפני מראית העין (כמ"ש יבמות עב.) ואליהו יעיד בו שיש בו בעצם קדושת הברית מיום המולו לשמונה. וזש"נ פינחס וגו' השיב את חמתי וגו' בקנאו את קנאתי. שזה היה גם כן עצתו להעלות את זמרי מפגם הגדול של משיכת ערלה על ידי שעשה בו את הדין ונהרג וכל המומתין עפ"י ב"ד באין לחיי עולם הבא. והשיב את החימה מעליו והביאו לעולם הבא. וכמו כן נמצא בכח קדושת אהרן הכהן לקרב כל פרטי נפשות יהיה איך שיהיה להחזירם לשורש הקדושה כי קדושת הכהונה נכלל בה קדושת כלל ישראל וביחוד על תיקון פגם הברית הנמשך מפגם תאות אכילה כנ"ל ועל ידי אכילת הכהנים מקדשי שמים ניתקן פגם תאות אכילה וממילא ניתקן גם פגם הברית שתלוי זה בזה וכמ"ש (ברכות י :) קדוש הוא כו' חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר סדין כו' ולא ראתה קרי עליו והכל א' שע"י שהיתה אכילתו בקדושה והיינו שלא ראתה זבוב על שלחנו שהוא יצר הרע הדומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב (כמ"ש שם סא.) שלא נמצא ענין תאוה באכילתו ועל ידי זה לא ראתה קרי על סדינו שזה תלוי בזה כנ"ל. וגם בקרבנות נאמר כלשון הזה (פ"ה דאבות) ולא נראה זבוב בבית המטבחים והיינו באכילות קדשי שמים של הכהנים לא נמצא מענין תאות היצר הרע. וכמו כן נפעל ביום השבת על ידי אכילת הג' סעודות (כמו שנת' לעיל סו' מא' ד) וכמו שקדושת השבת בשנה הוא כולל כל קדושת המועדים כמו שאמרנו עמ"ש וקדשתו מכל הזמנים (כמו שנת' ויצא מא' ג) כמו כן קדושת אהרן הכהן בנפש כלול מכל קדושת כלל נפשות ישראל. ויש לומר שעל רמז זה נסדר בזוהר הקדוש בפרשה זו ענין המועדים פסח שבועות ר"ה ויום הכיפורים וסוכות מפני שנפש אהרן הכהן נמצא בו בכח כל קדושת המועדים כמו שנמצא בכח בקדושת יום השבת כל קדושת המועדים כנ"ל:
בית אהרן
מה נשתנה. כאן הבן שואל מה נשתנה. ולכאורה מה זה פליאה יותר מכל המצות והלא על תפילין יוכל גם כן לשאול ולהקשות מה זה שצריך להניח על הראש ועל היד. וכמו כן גבי ציצית. רק באמת הלא ידוע כי באמת בעת שהיו ישראל במצרים לא היה נחשבים לאומה ישראלית כלל והיה משוקעים בכור הברזל במ"ט שערי טומאה וכשהגיע הקץ צוה להם לעשות קרבן פסח ולמול אותם בכדי שיהיה להם מצות שעל ידם יוכל להופיע להם קדושתו כי זהו רצונו יתברך שיעשו כל היחודים ע"י מעשה התחתונים. וזהו ועבדת את העבודה הזא"ת בחודש הז"ה כידוע זא"ת נקראת עוה"ז. והעיקר לייחד העוה"ז עם העוה"ב. וידוע כי הבחינה הנקראת זא"ת היא המשפעת לזה העולם ובחי' הנקרא ז"ה ידוע ג"כ. ז"ה אלי ואנוהו. והעיקר הוא לייחד העוה"ז בחי' זא"ת עם ז"ה. וזהו ועבדת את העבודה הזא"ת. שתהיה אצלך העבודה הזא"ת עם חידוש העולם לבחי' ז"ה. וזה רק ע"י מעשה התחתונים. ושיהיה השלימות הגמור במחשבה ודיבור ומעשה. ובפרט בפסח כידוע אשר במצרים היה הדעת בגלות כפי דאיתא בספרים ויעבידו מצרים את ב"י בפרך בפה רך. לזאת כשהופיע הקב"ה על ישראל אור קדושתו והוציאם מעבדות לחירות מחוייבים אנחנו לדבר ולספר ביצ"מ. והעיקר לראות שיהיה הדיבור עם חיות הבורא ב"ה כי חיים הם למוצאיהם. וכדאיתא בגמרא למוציאיהם בפה. היינו כמו שדברנו שיהיה הכל במעשה ודיבור ומחשבה לדבק הכל לחכמה העליונה שזה נקרא המחשבה. וידוע אשר החכמה נקראת חיים כדכתיב החכמה תחיה בעליה. ומהו החכמה. ראשית חכמה יראת י"י זהו עיקר החכמה לירא מי"י ולדבק במצותיו. וזה ידוע כי החכמה מאין תמצא. וזהו כי חיים הם למוצאיהם שמביא את החכמה לתוך דיבור ע"י ה' מוצאות הפה. ולכל בשרו מרפא כידוע הבחי' הנקרא כל. ובשר נקרא ג"כ בשר קודש. היינו כשעושה כמו שדברנו. הכל בחיות הקודש אזי הוא עושה יחוד בין כל המדות ממעלה למטה עד בחינת בשר קודש. וכמו שאמרנו ע"ז דאיתא בפרקי אבות. לא הפילה אשה מריח בשר הקודש. עפ"י דאיתא בגמרא עתידין בחורי ישראל שיתנו ריח טוב. היינו אותם שלא טעמו טעם חטא והיו נקיים מכל צד וממילא נקרא הבשר שלהם בשר קודש. וזהו מחמת שהיה אז בזמן הבית צדיקים גדולים. ומעולם לא לן אדם בירושלים וחטא בידו. ולא היה בהם שום בחי' רע כלל ממילא לא שלטה בהם שום דבר מן הצד. ולא הפילה מחמת זה שום אשה. וזהו הפי' ולכל בשרו מרפא. שע"י יחודים שלהם מייחדים הכל עד שהבשר שלהם נקרא בשר קודש: