עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
פרי צדיק
אלה תולדות נח. בתנחומא פתח יתברך שמו של ממ"ה הקב"ה שבחר בישראל כו' ונתן לנו התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתושבע"פ כו' והאריך בענין תושבע"פ ע"ש. ויש להבין שייכות ענין תושב"כ ותושבע"פ להפרשה. ויובן עפמ"ש (פ"ה דאבות) עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארף אפים לפניו כו' עשרה דורות מנח ועד אברהם כו' עד שבא א"א וקיבל שכר כולם. והנה בכ"מ מספר עשרה הוא כנגד עשרת הדברות שהם מכוונים נגד ע"ס שהאציל השם יתברך לבריאת העולם. והיו עשרה דורות מאדם ועד נח לתקן כל פגם קלקול אדה"ר ולהתברר בכל המדות ואז בדור המבול היה ראוי למתן תורה כמו"ש במ"ר (משפטים פ' ל') ובזוהר הקדוש (ח"ג רט"ז ב') והיה אז נפש משה רבינו כמו שנרמז בשג"ם גי' משה. והיו זוכין לתורה שבכתב ותורה שבעל פה שנרמזו במש"נ נבקעו כל מעינות תהום רבה מבועי דחכמתא לתתא וארובות השמים נפתחו תרעי דחכמתא לעילא כמו"ש בזוהר הקדוש (ח"א קי"ז א') ואז היו מתקנים כל פגם הנחש כמו שיהיה לעתיד. וע"י שהיו מכעיסין לפניו נהפכו למים הזדונים ונשטפו כולם במי המבול ולא נשאר מהם רק נח. ומטעם זה נחשבו בעשרה דורות שקודם המבול בכל א' חשבון הכולל כל ימי חייהם. מפני שבהחיים שחיו אחר שהולידו ראש הדור לא היה להם חיים מחודש שכל עיקר החיים שלהם היה רק שיצא א' הנחשב בחשבון הדורות שמזה יצא נח ונבנה העולם משא"כ מה שחיו אח"כ והולידו בנים ובנות מזה לא נשאר שום השארה שהרי נשטפו במבול. ונכללו החיים שחיו אחר שהולידו ראש הדור עם החיים שחיו קודם וע"י כן נקראו בלשון חיים. וכיון שנכללו כל ימי חייהם יחד כתיב וימת. משא"כ בעשרה דורות שמנח ועד אברהם שבפ' זו. שנשאר גם ממה שהולידו ראש הדור. שמהבנים ובנות נשארו אומות ויש בהם חיים כמש"נ ואתה מחיה את כולם כידוע אבל אינם דומים להחיים שחיו קודם שהולידו ראש הדור שמזה נשתלשל ויצא אברהם וזרעו שהם חיי עולם. וכיון שאין ב' החיים דומים זה לזה ע"כ לא נכלל בהם יחד החיים שחיו מקודם עם החיים שחיו אח"כ. וכיון שלא נכללו כל ימי חייהם יחד לכן לא כתיב בהו וימת. זולת בנח שלא הוליד כלל אחר המבול. ונכללו החיים שחי אחר המבול בכלל החיים שחי עד שהוליד שם חם ויפת שמהם נבנה העולם ולא היה להשנים שחי אח"כ חיים מחודש. וע"כ כתיב בו ויהי כל ימי נח וגו' וימת. וכן בתרח שאחר שחי ע' שנה והוליד אברם נחור והרן לא הוליד כלל ולא היו בחייו שחי אח"כ שורש חיים מחודש בפ"ע וע"כ נכללו כל ימיו יחד וכתיב וימת תרח בחרן. וכן העשרה דורות שמנח ועד אברהם הם ג"כ במספר עשר שהיה ראוי לתקן כל הפגם. ואמר להודיע כו' שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם. מה שלא אמר מקודם. שמעשרה דורות אלו נשאר השארה וכל הני"ק שהיה בהם קיבל אאע"ה. שהוא נתנסה בעשר נסיונות שהם ג"כ כנגד ע"ס. ועמד בכולם ונתברר בכל המדות. והוא זכה שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה (כמו שנאמר יומא כח:) והיינו אף תורה שבעל פה כמוש"ש אפי' ערובי תבשילין. וגם כל התורה כולה כיון שלא נצטוה עליה רק נעשו ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה כמו שנאמר (ב"ר פ' סא) והוא בחינת תורה שבעל פה שנובע בלב מדברי אלהים חיים. וז"ש בתנחומא אח"כ במעלת תורה שבעל פה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו וכו' ואבהבה מדת אאע"ה דכ' אברהם אוהבי ואהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו וזכה לתורה שבעל פה. וכמו שבדור המבול היה הזמן שתנתן תורה ע"י נפש משה רבינו והיינו תורה שבכתב שהיה כלול בה גם תורה שבעל פה כמו שהיה במתן תורה. כן בדור הפלגה היה הזמן להתגלות התפשטות תורה שבעל פה. ועיקר התפשטות תורה שבעל פה היה בבבל כמו"ש (סוכה כ ע"א) וע"כ כשהרגישו בשנער מקום הראוי להתגלות התפשטות תורה שבעל פה עשו הם מגדול לעומת בהמ"ק שהוא מקום שמשם יוצא תורה לכל ישראל (כמו שנאמר סנהדרין פו:) ועשו הם בזלעו"ז מגדול להתפשטות הבליהם ואז היה אאע"ה בן מ"ח שנה וכמו"ש רש"י (שבת י': ד"ה שישיבתה) ואז הכיר אאע"ה את בוראו כמו"ש (ב"ר פ' ל) והיינו שזכה לכל התורה שבעל פה. ואחר כך ד' שנים עד שהתחיל ב' אלפים תורה. והד' שנים שקדמו הם כנגד ג' ראשונות ומדת חסד שהיא מדתו של אאע"ה ואחר כך התחיל הב' אלפים תורה במדת גבורה דאורייתא מסטרא דגבורה קא אתייא (כמו שנאמר זח"ג פ' סע"ב) והיינו תורה שבעל פה כמו שנאמר בתיקונים (תי' כ"א) ובזוהר הקדוש (ח"ב קס"ז א) ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע"פ. וז"ש עד שבא א"א וקיבל שכר כולם. והיינו הני"ק והחיים שלהם שהוא קדושת תורה שבעל פה וזכה בה אאע"ה. וז"ש פירש"י עד אברם חרון אף של מקום. דכיון שבא אאע"ה לא היה עוד חרון אף. שזכה ונטל שכר כולם ונכתב אחר נסיון הראשון וז"ש להודיע כמה ארך אפים לפניו כו' ובתוס' יו"ט כ' שיש ב' מיני אף. יש שמאריך ולבסוף משחית הכל כמו במבול. ויש שמאריך שאינו יוצא לפועל לכליון חרוץ כו' ורה"ק זצוק"ל אמר בשם הרה"ק מלובלין זצוק"ל שפי' במ"ש כל מי שאורמ הקב"ה וותרן יתוותרון בני מעוהי אלא מאריך אפיה וגביה דיליה שהפירוש ומגביה דיליה האף. והנה מאמר זה נזכר במדרש (ב"ר פ' סז) לענין זעקה א' הזעיק יעקב לעשו כו' והיכן נפרע לו ע"ש ושם הגיר' מאריך אפיה וגבי דיליה וכן הוזכר בירושלמי (שקלים פ"ה ה"ד) לענין נחוניא חופר שיחין שמת בנו בצמא וכומ"ש גם בתלמודין (ב"ק נ'.) ושם הגיר' מאריך רוחיה וגבי דידה. ובב' המקומות משמע דפי' וגבי דיליה שגובה אחר כך שלו לשלם לו גמול. ובודאי דברי רה"ק ז"ל אמת. ולפי האמור שניהם אמת דגבי דיליה שמגביה דיליה כמו כאן באאע"ה שקיבל שכר כולם וזכה לכל התורה שבעל פה של דור הפלגה ונסתלק חרון אף מהעולם. וממילא גובה שלו דכיון שקיבל מהם שורש החיים שלהם והני"ק שבהם בסוד ואתה מחיה את כולם נעקר חייהם מן העולם. וז"ש להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו' וכאמור. וזה ענין שייכות מאמר זה לפ' אלא תולדת נח. שעיקר הפרשה הוא איך שקיבל אאע"ה התורה שבעל פה שהיה בדור הפלגה ובשבת הוא זמן תורה שבכתב כמו"ש (שבת פו:) ודכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל וזמן ריבוי בתורה שבעל פה כמו שנאמר בזוהר הקדוש (ח"א מ"ז:) ביום השביעי דא תורה בשעל פה דאיהו יום שביעי. והיינו מלכות פה תושבע"פ קרינן לה:
ישמח משה
במדרש רבה (ריש פרשה זו, ב"ר פל"ט א') ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' (בראשית יב א), ר' יצחק פתח (תהלים מה יא) שמעי בת וראי הטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם, (תהלים מה יב) ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך, ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם והשתחוי לו, הוי ויאמר ה' אל אברם, עכ"ל המדרש. והנה לכאורה תמוה אם לא השיג אברהם שיש בעולם מנהיג עד שנגלה עליו הנבואה, אם כן מה גבר בגוברין. אבל הנראה כי דורו סכלו לגמרי מציאת הסיבה הראשונה, אבל הוא הבין וידע כי יש סיבה ראשונה, שהמציאה והסיבה ההיא קדמון ויחיד שזולת זה אי אפשר, זאת השיג בשכלו ודעתו שנתן לבו עליו, אבל סובר היה מאחר שכולם כופרים ושלוים ושקטים ועולם כמנהגו נוהג, מוכח שהש"י הסיר השגחתו מהשפלים ונתונים תחת מערכת המקרים. והוא המשל מהבירה שבודאי ידע שיש לה בעל שבנאה, אבל מאחר שראה אותה דולקת, הבין שעזבה בעלה והלך לו, הציץ עליו וכו'. הכי נמי אמר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הזה דייקא ובלא מנהיג דייקא, הציץ עליו בעל העולם ואמר לו אני בעל העולם לא הסרתי השגחתי, רק מה שקשה לך אריכת אפים, הוא משום ויתאו המלך יפיך, כמבואר באבות (פ"ה מ"ב) עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין, עד שבא אברהם וקבל שכר כולם, וכתבו המפרשים הטעם מפני שכולם נצולו בזכותו, והבן. עוד ביאור על זה, כי יש לדקדק וכי עד עתה לא ידע אברהם שה' הוא אלהים, הלא בן ג' שנים הכיר את בוראו (נדרים ל"ב ע"א), ואם תאמר שאברהם ידע רק שאמר לאנשי העולם סבורים אתם כן שהעולם ח"ו בלא מנהיג, אם כן מה הועיל במה שאמר לו הש"י לך לך וכו', מכל מקום אנשי העולם לא ידעו ולא יאמינו זה. ועוד קשה באמרו אני ה' סגי, ומה שאייטיה דלך לך מארצך לכאן. והנ"ל בזה בהקדים מה שפירשתי בהפסוקים (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' וגו', בשני אופנים. וגם הפסוק (תהלים קמ יד) אך צדיקים בשני אופנים, (תמצא בפרשת נח בביאור המדרש (ב"ר כ"ו א') אשרי האיש אשר לא הלך, זה נח, בעצת רשעים זה דור אנוש וכו', עיין שם היטב). והיוצא מזה דטעות דור אנוש היה רק באמרם מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, וגם אמרו עזב ה' את הארץ ואין כבודו להשגיח בשפלים, ונתן כל הממשלה למערכת השמים ומסילות הכוכבים, וזה היה התחלת טעותם, אבל אחר כך נשכח לגמרי שם ה' ולא ידעו כלל שיש בורא ברא כל אלה, רק חשבו המאורות לאלקות כמבואר כל זאת ברמב"ם (הלכות עכו"ם פ"ח ה"א), עד האיר ממאפל ממזרח צדק אבינו אברהם, והשיג שיש בורא ברא כל אלה, והוכיח זה במופת כי הם מוגבלים, ואם כן יש להם סוף וממילא היה להם התחלה, ויקרא בשם ה' בכל מקום שבא. אבל זה שהיה טעות דור אנוש, לא היה יכול להוכיח להם במופת סתירתו, כי באמת שם משטרם בארץ רק שאין זה מעצמם ח"ו, רק השי"ת בהשגחתו שוקד עליהם ומקיימן, וגם סדור הטבעי מתנהג רק בהשגחתו כמו שביארתי כל זה בדרושים, וכמו שנאמר (תהלים קמז ח) המכסה שמים בעבים וגו', כי הוא ית"ש שורש הכל, והבן זה כי עמוק הוא מאד. אבל לא היה יכול להוכיח זה במופת, כי באמת על פי איצטגנינות ראו כי הכל מתנהג כסדר, כי אז איצטגנונים גדולים היו (עיין ב"ר פכ"ו ה', וזוהר ח"א ע"ה ע"ב), וגם אברהם אצטגנון גדול היה כמו שאמרו רז"ל (יומא כ"ח ע"ב), דבאמת אינו משנה היכול על כל הסדור הטבעי אם לא לצורך. ונקדים דארץ ישראל הוא תחת יד השי"ת לבדו, ולא תחת כוכב ומזל, ועיין במ"ש הנזר הקודש פרשה ל"ב סימן ט"ז על פי מ"ש המפרשים לישב הסתירה דהארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו), ומשום זה לא ירד מבול בארץ ישראל, עכ"ל ועיין שם. ולפי זה מובן דבארץ ישראל אינו מתנהג בסדור הטבעי כלל הן לשובע והן לרעב הן לכל הדברים, ושם יכול להראות לו השגחת ה' בארץ על ידי שמראה באיצטגנינות שובע ויהיה ההיפך, ומזה המין היה הרעב בארץ כשבא אברהם, כי בודאי בא בעת שהיה נראה לו באיצטגנינות שיהיה שובע, והראה לו השי"ת כי ה' שופט כנ"ל. ועל פי זה מבואר כי ראה בירה דולקת, כי ידע כי הם רק נדלקו להאיר, אבל שלפניו לא חשבוהו כבירה דולקת דהיינו שנדלקו להאיר, רק חשבוהו כי הם בעלי העולם, אבל הוא השיג כי הוא רק בירה דולקת, רק שאמר לזה שהיה עמו תאמר שאין לבירה מנהיג רק הפקירו, ר"ל כסבור אתה לומר כן כי אין בידי מופת להראות לך האמת, וכיון שראה שמצער להראות האמת הציץ עליו וכו'. כך אברהם היה עובר ממקום למקום, וידוע דהיה קורא בשם ה' רק שאמר תאמרו, ר"ל סבורין אתם שאין לעולם מנהיג, ר"ל אף שזה מודיעכם במופת כי יש לעולם בורא, ואלו אינם אלקית רק שנדלקו רק להאיר, אבל זה עדיין אתם סבורין לומר שאין לעולם מנהיג וח"ו עזב ה' את הארץ, כי אין בידי להראות מופת לכל בכל עת כמו שידע והשיג הוא מהצלת מכבשן האש. כיון שראה הקב"ה שמצער להראות במופת האמת, הציץ עליו ואמר לו אני בעל העולם במופת חותך שיוכל להראות לכל, הדה"ד לך לך וגו', כי שם יראה במופת ויוכל להראות לכל, והיינו אשר אראך במופת, והבן.
עירין קדישין
והנה אותיות נח המה אותיות חן וחן הוא יסוד הרצון כי בחן ממולא רצון והרצון יסוד הצנור כנ"ל, והן הכל ע"י הצדיק סוד האדם השלם בעבודתו כנ"ל. וזה אלה ר"ל שאלה עולה מספר ל"ו וסוד ששה מדות, כי כל אחד הוא סוד הוא"ו סוד הששה מדות הנכללות במלכות שמקבלת מכולם סוד שכינה תתאה סוד הא' כנ"ל הנמשכות ע"י הוא"ו כנ"ל, וזה אלה יסוד ששה פעמים ששה ויסוד אלה כנ"ל ששה פעמים (אלה"א) [אלה] סוד המלכות כנ"ל [התולדה] היוצא מן אלה על ידי האדם השלם בעבודתו כנ"ל, הוא בסוד מן וחן הוא בסוד רצון ורצון הוא בסוד צינור כנ"ל כי נח וחן המה חד אותיות ורצון וצנור וחן כנ"ל, לכן מזכיר בפסוק נח נח שהוא בסוד נייחא לעילא ונייחא לתתא שהוא לתתא בסוד הרצון ולעילא בסוד הצינור והכל ע"י הצדיק בעבודתו כנ"ל. וזה שפירש רש"י עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים ר"ל שבכל המעשים שלהם שעושים המה בסוד טובים שכל עשיותם וראיותם המה להם הכל בסוד הטוב שלא להנות ולראות על גשמיות הדברים רק על רוחניות והשפע אלהי האור ששוכן שם שקרא בשם טוב כנ"ל, וזהו (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב. וזהו איש צדיק תמים היה בדורותיו כנ"ל שהיה צדיק תמים כנ"ל סוד נח שהוא סוד חן ורצון וצינור, וזהו את האלהים התהלך נח כנ"ל בסוד אלהים הבין דרכה, שפירושו שאדם השלם הנ"ל יודע ומבין בכל דבר שבאו לכלל הוי"ה שהוא סוד הצימצום והטוב ומבין בדברים הנ"ל דרכה דרך ה' סוד החיות והרוחניות והשפע אלהי ששוכן שם סוד שכינה תתאה כנ"ל, ולא להביט על גשמיות ועביות הדבר, וזה אלהים הבין דרכה ר"ל שבאלהים שהוא סוד הצימצום והטוב כנ"ל מבין דרכה דרך ה' סוד המלכות הנ"ל. וזהו את האלהים התהלך נח כי אלהים הוא סוד הטבע והצימצום כנ"ל הלך נח להביט אל רוחניות הדבר אבל אם ח"ו האדם הוא להיפך שרואה ומסתכל תמיד על גשמיות ועביות הדברים למלאות תאוותו והנאתו וכריסו מגשמיותם ועביותם אזי בעבודה הגרועה כזאת גורם ותשחת הארץ לפני אלהים. שמחמת אלהים סוד הצימצום והטבע כנ"ל שאינו מביט ומסתכל על רוחניות ושפע אלהי ששוכן שם בכל הדברים רק להיפך על גשמיותם ועביותם כנ"ל גורם השחתה לארץ במעשיו.ולפני הוא לשץ בעבור. וזהו' לפני אלהים כנ"ל: באופן אחר אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. הנה כ"מ שנאמר אלה פוסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים. והנה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת כי כתוב (קהלת א) דור הולך ודור בא כי באמת בדור זה אין יורדת נשמה חדשה לעוה"ז מן העולם העליון מחמת חומריות ועביות העולם מן הגלות וחשכת העולם שאין אדם יכול לזכך ולטהר גופו וחומרו מגשמיותו ועביותו כרצון הבורא שהיה בעת בריאת העולם והאדם מחמת כובד ושעבוד הגלות ודחקות העולם כו'. וכתוב (איוב לג) הן יפעול אל פעמים שלש עם גבר ר"ל שהבורא ב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שדרך הטוב להטיב ורוצה לבל ידח ממנו נדח אזי מגלגל את הנשמה שאינה יכולה ליטהר כראוי ונכון כרצונו יתברך אפי' פעמים ושלש. שאם לא זכה בפעם ראשונה ואם לא זכה בפעם שניה יגלגל אותה פעם שלישית עד שתהיה טהורה וזכה. אבל אם ח"ו לא זכה בפעם שלישית אזי נאמר ועל ארבעה לא אשיבנו. ונמצא שבדורות הללו כל הנשמות המה בסוד הגלגולים מחמת כובד וחשכת הגלות א"א להיות נשמה חדשה בזה העולם. וזה שכתב שלמה המלך ע"ה דור הולך ודור בא ר"ל שהדור בעצמו שהלך הוא בעצמו בא בסוד הגלגול. וזהו ג"כ שאמר (קהלת ב) אין כל חדש תחת השמש ר"ל שתחת השמש נקרא זה ג"כ בעולמות כמו שנאמר (תהלים פד) כי שמש ומגן ה' אלהים. ר"ל כמו שהשמש צריכה למגן סוד נרתוקה מחמת גודל בהירתה כך הוי"ה יתברך סוד אורו יתברך צריך לאלהות סוד הצימצום והטבע נמצא שתחת השמש נקרא דבר הצימצום סוד הוי"ה אלהים ר"ל שהוא סוד העוה"ז. וז"ש אין כל חדש תחת השמש ר"ל שבזמן הזה אין יורדת נשמה חדשה לזה העולם שמכונה בשם תחת השמש כנ"ל אבל לעת"ל כתוב (ישעיה סו) כאשר השמים חדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, שר"ל שאז יהיה ארץ החדשה בטוב האור שאור הלבנה תהיה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת ימי בראשית ואז יוכל להיות סוד השמים החדשים סוד נשמות חדשות בפעולות ההוא. וז"ש חכז"ל (אבות פ"ד) הילודים למות והמתים להחיות שהול"ל החיים למות. אבל לפי דברינו הוא שפיר כי בזמן הזה אין יורדת נשמה חדשה מחמת טעם הנ"ל רק בסוד הגלגול כנ"ל בסוד דור הולך ודור בא כנ"ל, וזהו שכתבו בצחות לשונם הילודים למות שר"ל שמדבר מאותן הנולדים עכשיו בזה"ז אומר עליהם הילודים למות שמחמת זה נולד שהיא מחמת שמת קודם והוצרך להיות בסוד הגלגול, והמתים להחיות ג"כ כנ"ל שר"ל מי שמת עכשיו בזמה"ז הוא מוכרח להיות בסוד הגלגול כנ"ל. וזש"א חז"ל (אבות פ"ה) עשרה דורות מאדם ועד נח שהיו מכעיסין ובאין עד שבא נח וכן עשרה דורות מנח עד אברהם נאמר ג"כ הלשון של מכעיסין ובאין שלשון ובאין היא מיותר. אך לפי דברינו הוא שפיר כי זה ידוע למי שיודע וכן הוא האמת שעשרה דורות מאדם ועד נח הוצרכו להיות בסוד הגלגול מחמת שהיו קרובין לחטא אדה"ר וחטא הפלגה לכן הוצרכו להתגלגל בגלגול אחר גלגול לתקן את אשר עוותו בחייהם עד נח ולא עד בכלל, ומחמת זה נאמר הלשון מכעיסין ובאין שמחמת שהיו מכעיסין הצריכו להיות בסוד ובאין להתגלגל בגלגול אחר גלגול ולבוא פעם שנית בסוד דור הולך ודור בא לתקן את אשר עוותו, וכן בעשרה דורות שמנח עד אברהם נאמר ג"כ הלשון מכעיסין ובאין שמחמת חטא של דור המבול הצריכו ג"כ להתגלגל מלגול אחר גלגול עד אברהם שנאמר לו (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים, נמצא שהם שניהם ר"ל נח ואברהם שהוצרכו להיות בסוד הגלגול נאמר עליהם שם תמים, וזה שארז"ל כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים שאצל נח נאמר אלה תולדות נח שפסל את הראשונים ר"ל עשרה דורות שהיו מאדם עד נח הצריכו להיות בסוד הגלגול ובסוד דור הולך ודור בא, אבל נח שנאמר עליו איש צדיק תמים היה בדורותיו שר"ל שתמימות שלו היה בדורותיו שלא הוצרך להיות בסוד הגלגול ובסוד דור הולך וכו'. וזה פי' של יש דורשין לגנאי שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום שר"ל בזה כי עיקר שבחו של נח שנאמר עליו איש צדיק תמים היה בדורותיו שלא הוצרך להיות בסוד הגלגול כנ"ל כמו העשרה דורות שלפניו. שעליו נאמר תמים ואין זה חשיבות כנגד אברהם שאברהם היה ג"כ בסוד תמים שלא הוצרך להיות הגלגול כנ"ל. וזש"א חכז"ל בצחות לשונם שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום שאין זה חשיבות כלום נגד אאע"ה שהוא היה ג"כ תמים כנ"ל. ומאי מעליותא נגד אאע"ה. ואין פירושו לגנאי שאין לו שום חשיבות אך פירושו לגנאי שאין לו שום חשיבות נגד אאע"ה שהם שניהם בסוד תמים כנ"ל והיו שניהם צדיקים בסוד התמימות השוה כנ"ל: