אבות ה:ב מחשבת ישראל: עקידת יצחק, אמרי בינה, דרכה של תורה ודרשות אל עמי

עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול (אבות פ"ה):

והנה כאשר זכרנו אלו השלשה ענינים רצוני זכרון רוע מהותם וכוונתם והדרכים הנצוחיים שנתפקרו בהם ואשר נהפך להם מחלוקתם לבשת וחרפה עולמית נבאר איך תארו חז"ל מהות זה החטא וחומר ענינו בתואר המיוחד אליו במאמר שזכרנו ראשונה. דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח וגו' (חבקוק ג׳:י״א). כי הנה השמש והירח שהם רוב ענין ובנין מהנרא' מהגרמים השמימיים אשר בהם נתקיים העולם בדרך הטבע אמרו שעלו ממדרגתם המלאכותיית לשמוש המציאות אל מדרגה מעולה ממנה והוא זבול ההשכלה בסבת מציאותם אשר זה יורה על מה שכתבנו ממהות השמים בשער השני. (ובנדרים לט:) אמר שמש וירח בזבול מאי בעי לומר שאין מטבעם ומדרגתן רק להתמיד מעשיהם לא להתבונן בהם ובסבתם אמנם לפי מה שרצוהו כלל החכמים שהם בעלי נפש משכלת הנה אלו הדברים לא נאמרו רק למשל בעלמא. ואמרו לפני הקב"ה שאם לא יעשה דין לבן עמרם שלא יצאו לעשות פעולתם ולעמוד על משמרתם והכוונ' שבהבטל הנבואה תבטל התורה ובהבטל התורה יבטל העולם כי העולם אינו מתקיים כי אם על פנות התורה ושרשיה כי הם יסודותיו תאיו ואלמיו אשר נבנה עליהם והמה עמודיו ובריחיו אשר יתקיים בהם והרי אמרו חז"ל ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (בראשית א׳:י״ג) מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה שמים וארץ אם ישראל יקיימו את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזר אתכם תוהו ובוהו (ע"ז ג'.) וכן אמר אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה) וזולת זה מהאמרים אשר יקיימו זה. כי באמת יחס גדול יש לכלל העולם בכללות התורה ולחלקיו בחלקיה כמו שכתבנו בתחלת פרשת נח שער י"ב בפרק נפרד שקראנוהו כגון עולם. וענין המבול עד ממהר לענות אמתת הדבר כמו שבא לשם וזכרנוהו בפרשת הברית שער ע' וזהו מה שאמרנוהו ראשונה מיוקר הנבואה ומגודל צרכה כי הנה במציאות' יעמד חי העולם הזה בכללו ומבלתה מי יעמוד. ולזה היתה טענת השמים והארץ חזקה ואמרו שזרק עליהם חצים ואמר להם לכבודי לא מחיתם כו'. לכאורה יראה שזריקת החצים הוא חוזק הטענ' אשר נצחם בהם. וזה כי כמו שאין ראוי להרוס סדרי המציאות מפני עובדי ע"א המשתחווים לשמש ולירח ולמזלות ולזולתם כי בעבור השוטים שיחשבום לאלוהות אין ראוי שיסורו סדרי המציאות ויאבדו כלם כן בהמצא קצת רעים וחטאים בכפירת הנבואה והוצאת שמץ דבה עליה אין ראוי לבטל העולם אבל יתקיים בשביל המאמינים. יורה בזה שאם לא מפני טענה זו היה הראויה לבטל העולם והיא כוונה נכונה. אמנם אחשוב שכוונו עוד אל מה שאמרנו לפרט עניני חטאתם כי הנה השמש והירח היו מקנאים על שתי מדרגות הנבואה. אם בנבואת הנביאים בכלל ואם לנבואתו של משה העולה על כלן בפרט. כי שני הענינים כוונו באומרם אם אין אתה עושה דין לבן עמרם דתרויהו איתנהו רצוני משה ונביא ^*ורמז גדול וכו', ר"ל יען כי השמש יש לה אור עצמיי, והירח מואר רק ממנה בעמדה לעומתה (עיין מבוא לשער ל"א) ע"כ רומז השמש על משה שהיה לו אור ושפע הנבוא' בעצם וראשונה מהי"ת, ויהושע תלמידו ושאר הנביאים אשר עליהם נאצל רק מרוח משה נדמו לירח וזשאחז"ל "פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה," וע"ז רומז גם מחז"ל הנ"ל שאמרו ד"מ כי השמש קנא לכבוד משה הדומה אליו, והירח לכבוד יהושע ורעיו. ורמז גדול רמזו באומרם שמש וירח וכו'. כד"א פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (ב"ב ע"ה). וכאלו נאמר שהשמש קנא לכבוד משה המאור הגדול והירח לכבוד יהושע ושאר הנביאים אשר כמוהו. אמנם השם יתע' שמע תלונתם ויקנא לעצמו והוא החטא העצום אשר חטאו בהכחשתם מציאותו או השגחתו ויכלתו והוא מה שזרק עליהם חצים שנונים לומר לכבודי לא מחיתם שראיתם שכפרו בי והכחישו השגחתי ויאמרו לא יראה יה וגו' ולענין הנבואה אשר היא כבוד בשר ודם מחיתם. וזו היא גערה חזקה באמת שבה צוה עליהם שיצאו ולא יעמדו רגע. אמנם יש לשאול והלא עשה דין לבן עמרם ככל אשר שאלו מאתו ומאי חצים וחניתות זרק בהם ולמה יגער בהם. אלא שבזה ודאי כוונו לתת סבה נכונה למה שלא נעשה דינם באותות ומופתים בשמים ובארץ כמו שהיה מהראוי בחטאים גדולים כאלו וזה ודאי לא נפקי התם עכשו עד שיעשה דין לבן עמרם כבר יפול בטול ובלבול סדר בנמצאים העליונים הקרובים אליו ית' ויאמתו בזה אלו המכחישים רוע רעתם בשיאמרו שהיה זה להיות שנוי בסבה הראשונה ית' שמו שפסק עיונו מהם ויהיה יותר רע ממה שיאמרוהו מהנבואה לזה צוה שיצאו ולא יפסקו תנועתם לעת הזה כלל והוא יעשה דין לבן עמרם ממקום אחר. ולזה נאמר שם ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה דאי לאו הכי היה מהראוי שיחרדו עליונים ותחתונים עליהם והיא כוונה טובה מאד לחומרת הענין הזה. והנה לפי שבכל דור ודור יש למאורות השמים וכל צבאם התלונה הזאת עצמה כי רבים אשר אתנו בעונותינו מתלמידי האנשים החטאים האלה חלושי האמונה ומפקפקים על התורה ועל הנבואה אמרו דהאידנא אי לאו דמחו להו בההיא טענה עצמה לא נפקי כלומר שמנהג הטבעי הנמשך מהסבה הראשונה יחייב המשכם והתמדתם בעוד שההשגחה העליונה אשר היא מעל שמים מארכה להם וכמו שאמרו חז"ל להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול (אבות פ"ה) וכן יעשה תמיד מאריך אפיה וגבי דיליה ביום פוקדו ולא יותר להם כמי שעשה לאלו לקיים מה שאמר הכתוב צדקתך צדק לעילם ותורתך אמת (תהילים קי״ט:קמ״ב) כי לעולם יעשה משפט מצודק באנשים להעמיד ולקיים כי משה אמת ותורתו אמת. ועתה אחר שהקדמנו מה שראינו להקדימו בספור הנפלא הזה ומדרגת ספורו בין שאר הספורים נבא אל ביאורו על דרך הכתובים בעורר תחלה הספקות הנופלות בו ואם כבר התרנו קצתם במה שהקדמנו דבורו יזכור אותם על הסדר:

והיה כי יביאך אל הארץ וגומר לפי שפרשת שמע הנזכרת איך שתובן תורה על היותו הוא יתברך לנו לאלהים ואנחנו לו לעם אשר זה ממה שנתחקה בכל התורה והנביאים לענין אישות וקורבה זווגית כי על כן אמר ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כי הוא המחוייב מאהבת נשים על שלשה דברים שאדם חייב לאשתו שאר כסות ועונה (שמות כ"א) כמו שכתבנו הענין יפה אצל מעשה המשכן שאר מ"ח. (ד) ולזה מה שסמך והיה כי יביאך יי' אל הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק ליעקב לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח וגומר. ירצה שהוא הזמין לפניה מה שראוי שיותן לה בכתובתה ומתנתה ושכבר יתן לפניה הארץ ההיא הטובה והרחבה אשר תשב בה ותאכל ותשבע ותותר כמו שנרמז זה כלו במה שאמר והנה יי' נצב עליו ויאמר וגומר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך (בראשית כ״ח:י״ג) וכמו שכתבנו שם ולכן שלא תשכח את אשר הוציאה מעבדות מצרים להיות מטרונה גדולה בביתו והזהירה על היראה והעבודה וכמו שאמרו אלו מלאכות שהאשה עושה לבעל' ואפי' מכנסת כמה עבדים אינה יושבת בטלה שהבטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נ"ט:) וזה במה שאמר את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד (ד) ובשמו תשבע הוא הכבוד כי הוא יהי' דרך כבוד כמו שיתבאר בשער צ"ב ב"ה. והכוונה כי אם אמר בראשונ' ואהבת את יי' אלהיך לא תמנע מהיראה והעבודה והכבוד והזהירה ביותר מהניאוף כמו שאמר לא תלכו אחרי אלהים אחרם וגומר. כי אל קנא יי' אלהיך בקרבך. לא תנסו את יי' וגו' שמור תשמרון וגומר. (ה) לפי שהאשה האהובה בסמכה על אהבת בעלה וחשקו אליה לפעמים תרבה עליו געגועים לנסות הישנו אוהב אותה בכל לבו ובכל נפשו וכבר יהיה הנסיון הזה סכנה ובלבול באהבתם כמו שהיה להם במסה כשאמרו היש יי' בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳) רק שמור תשמרון את מצות יי' אלהיכם ועדותיו וחוקיו אשר צוך ועשית הישר והטוב וגומר כלומר עשה אתה מה שעליך לעשות והוא יעשה מה שעליו בלי ספק. כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות וגו'. ואמרת לבנך עבדים וגו'. זאת השאלה יחסו חכמי ההגדה אל הבן החכם (ו) והנה טוב טעמה ותשובתה על ידי הכתובים הנמשכים עד וצדק' תהיה לנו כי נשמור וגומר גם אומרם ז"ל אף אחה אמור לו כהלכות הפסח וכו'. כתבנו יפה בפרשת לקיחת הפסח שער ל"ח: כי יביאך יי' וגומר. ונשל גוים רבים מפניך וגומר. החרם תחרם אותם וגומר. ולא תתחתן בם וגומר. כי יסיר את בנך מאחרי כי אם כה תעשו וגו'. כי עם קדוש אתה וגומר. אחר שהחמיר על אזהרת עצמם צוה אותם שישתדלו בכל עוז להסיר המכשולות מהבנים וזה במה שיחרימו כלה לכל הגוים ההם ולכל אלהיהם ובתי עבודתם וכו'. ולפי שיראה שיש בזה אכזריות גדולה סמך ואמר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך וגומר. והכוונה שתהיו מופרשים ומובדלים במדותיכם עד שלא יהיה הרחמנות והאכזריות המפורסם לעיני הכל רק אשר יסכים בו הדעת האלהי כמו שנתבאר יפה אצל מעשה שכם שער כ"ז ויבא עוד זכרונו בדין עיר הנדחת וכמו שאמר להלן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגומר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך ובך בחר וגומר (דברים י״ד:ב׳). והענין בכל זה שלא כרת עם ישראל ברית ולא קרבם אליו להיות להם תכונות ומדות אנושיות כשאר העמים רק על מנת שיבדלו מהם ויתקדשו בם בכל אשר ימשך משם שום דבר בחלוף עבודתו ונתן דוגמת זה במה שאמר לא מרבכם מכל העמים חשק יי' בכם וגו'.(ז) ירצ' הלא תראו שאם היה חשקי כחשק מלכי האדמה לא הייתי חושק רק בעם היותר גדול והיותר עצום מכל העמים ואשר יהיו לו ממלכות רבות ועצומות אשר יתבצר בהם ויתר הדברים אשר יכללו תשוקות המלכים וחמודותם והנה לא עשיתי כן רק אתכם אהבתי עם היותכם המעט אשר על פני האדמה ולא היה לכם חלק ונחלה בארץ כשאר העמים אשר נאחזו בתוכה בכח ידם אלא כי מאהבת יי' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא יי' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. והנה מזה תדע נאמנה כי יי' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור בין שתהיינה מצותיו מסכימות אל דעות האנשים ומחשבותיהם ובין שתהיינה בלתי מסכימות והנה מאמר לא מרבבם והסמוך אליו נתבארו גם כן יפה בשער נ"ו עיין עליו. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגומר. הנה בזה ירא' שהודיע אותם כלל גדול מדרכי הנהגתו בשלומת רשעים וענשם ואמר שינהג עמם על שני דרכים לפי ענין האנשים החטאים (ח) וזה כי כשיהיו הרשעים הרבה הנה אז יחייבו הסבות הרבות להאריך להם ואם לא בזכותם וכמו שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו' (אבות פ"ה) וכבר כתבתי טעם האריכות הזה בפירוש בעשרה מאמרות נברא העולם בשער ג' ובספור המבול שער י"ג אמנם כאשר יהיה הרשע ביחיד או יחידים מעטים הנה אז ימהר יחיש פורענותו כי אין לו אותם הסבות על מה שיסמוך ולזה תמצא מפורש שעקר תרעומת האריכות בהם הוא בלשון רבים כמו שאמר המשורר כי קנאתי בהוללים וגו'. כי אין חרצובות למותם וגו'. בעמל אנוש אינימו וגומר. וסוף אמר הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל (תהילים ע״ג:י״ב) וכן אמר הנביא מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳). וחבקוק אמר על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפע כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפע מעוקל. וכן אמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א׳:י״ג) כי הנה הוא הפליג התלונה לסבול הצדיק העול ההוא מהרשע אבל לא התלונן מאריכות הרשע ההוא אבל אמר המשורר ראיתי רשע עריץ וגומר ויעבור והנה איננו וגומר (תלים ל"ז) ולפלא אמר שלמה המלך עליו השלום ויש עושה רע מאת ומאריך לו אבל סמוך אמר כי גם יודע אני וגומר וטוב לא יהי' לרשע ולא יאריך וגומר (קהלת ח׳:י״ג). הנה שזה יהיה על הרוב ויחוייב מזה שהנהגתו ית' עם הרבים היא נפלאת מעיננו כי לו לבדו ידועות הסבות אשר בם יתקיימו ואיך ובמה תתמלא סאתם וכמו שביאר המשורר עליו השלום מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך איש בער וגו'. בפרוח רשעים כמו עשב וגומר (תהילים צ״ב:ו׳-ז׳)אמנם הנהגתו עם היחידים היא יותר גלויה ומפורסמת מצד תכיפות פורענותם לחטאתם על הרוב וכמו שאמר ראיתי רשע עריץ וגומר ויעבור והנה איננו וגו' (שם ל"ז). והוא מה שהודיעם שיתנהג עמם על אלו האופנים כדי שלא יבטחו הרבים על אריכותם ושיפחד היחיד מתכיפות פורענותם והוא כלל גדול לחיים והוא אמרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לומר כי כשהשונאים רבים הם משלם להאבידו אותם כאשר יעלה הרצון לפניו או שיראה לפניו שהגיע קץ פורענותם כי הוא נעלם מכל זולתו וכמו שאמר מאד עמקו מחשבותיך (שם צ"ב). אמנם כשיהי' הרשע יחיד הנה לא יאחר לשונאו (ח) כי אל פניו של שונא ולדעתו ואל פני רוב העולם תהיה נכרת שלימות רשעתו. והנה זהו פירוש נכון בשמירת גבולי הלשון ומועיל מאד בידיעת דרכי ההנהגה ידיעה אמתית ונכונה ודרך התרגום הוא ידוע ונכון בתקון הלשון. והנה אחר כן אמר ושמרת את המצוה והחקים והמשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותה שהכל מוטל עליך מחברת הזווג שאמרנו מדרך המוסר. אמנם היות ^*שהענין הזיווגי וכו' ר"ל יחס הזיווג אשר בין בני ישראל ובין הי"ת דרך משל. שהענין הזווגי על הדרך הנזכר יחייב שמירת כל אלה הדברים הנרדפים שנמשכו זה אחר זה אחר פרשת שמע עם כל זה הרבה להתחבר עמה ולהרבות מתן שכרה תחת אהבתה ויראתה ועבודתה אל בעלה המחוייבים אליה ועל דרך שאמר המשורר ולך יי' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (שם ס"ב). וכי אחר שהאדם חייב לעשות כל מלאכותיו לו ולעבודתו הנה מה שמשלם לאיש שכר טוב כמעשהו היא חסד גמור וכבר בא זה אצל ויחשביה לו צדקה שער י"ז והנה לזה חזר ואמר והיה עקב תשמעון וגומר. ויתכן שכל מה שאמר עד הנה מעבדים היינו לפרעה וגו' הוא תשובת הבן החכם על העדות והחקים לבד כי על החקים אמר ויצונו יי' לעשות את החקים האלה לטוב לנו כל הימים וגומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגומר: ונמשכו הדברים עד כאן בהסיר המכשולות מלפניהם ופקפוק הבנים אם מטבעם ואם מחמת המונים בהם כמו שאמר על החקים דבר שהשען ואומות עכ"ום ת משיבן עליהם (יומא ם"ז.) ובתת סדר הנהגתו בשכרם ועונשם ועכשיו מסיים הענין בת טעם אל המשפטים ששאל שהוא הספק היותר עצום למה שנרא' החלק הזה מהמשפטים אשר בין העם בעניני הממונות ודיני חבלות וקנסות הוא מותריי בתורה אחר שכל העמים אשר על פני האדמה יש להם חוקים ומשפטים יחיו בהם וכמו שכתבנו בשער הנזכר במקום השאלה ונוסף עוד בפרשת משפטים שער מ"ו: ואמר