חסידות על אבות ה:ד

במשנה אבות פ"ה עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה במדבר שנא' וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (ובאדר"נ. עשרה נסיונות נסה הקב"ה את אבותינו במדבר). וי"ל בשלמא בתלונותם על המזון ועל המים שייך לומר לשון נסיון. וכמ"ש בתהלים הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, אבל בחטא העגל ומרגלים ועדת קרח ומעשה שטים וכדומה מה שייך בזה ל' נסיון והענין יובן ע"פ משנת"ל במ"ש נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה ביצ"מ ובמ"ת ראו פב"פ את בחי' העליונה שבה נק' הקב"ה. כי בב' בחי' הקודמות לה הנ"ל דהיינו בחי' מלכותו בביטול היש וביטול בעצם. היינו שראו את כבוד ה' בבחי' היות הנמצאים יש ודבר נפרד לעצמו אלא שראו גם כבוד מל' ביקר וגדולה שא"א לנמצאים היודעים את כבודו למרות בו ח"ו. הנה אף כשמסתלקים המוחין דידיעה והכרה זאת נשאר עכ"פ רשימו וזכרון שאף שהוא יש ודבר לעצמו אעפ"כ אין ראוי לו להרשות א"ע ללכת אחרי שרירות לבו ולעזוב את מצות המלך המרומם גדול ונורא. אבל כשהגיעו לראות בחי' ומדרי' הקב"ה שהוא ית' נבדל לגמרי מכל עצמו של ענין השתל' מדרי' עו"ע. ואפי' מבחי' בורא ונברא הוא מרומם לבדו ית'. וממקום רוממותו וקדושתו נא' כי ממך הכל. ובמדרי' וראי' כזאת אין כל דבר נפרד ממנו. ועכ"ז גבורתו ידברו אתה גבור לעולם אדני שעולם כמנהגו נוהג והכל צפוי והרשות נתונה. הנה בעת הארת המוחין דידיעה וראיה והכרה זו מאירה בהם רואים את כבודו והכל צפוי להם קדושתו לבדו ואפשריות נוהג שבעולם. אבל בהסתלקות המוחין הללו ונשארים על טבע נה"ט והגוף אף שנשאר רשימו וזכרון הנה מזה אדרבה מרשים א"ע ללכת אל אשר יהי' הרוח ללכת בשרירות לבם. ממ"נ אם כפי הרשימו וזכרון הרי הוא הכל. ואם כפי טבעם הרי אינם מרגישים שום חיוב לבטל רצונם ותאוותם כנ"ל שאין הטבע מרגיש את ענין האלקות כלל. ועפי"ז מבואר במק"א ע"פ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. פי' בכחך הו"ע התפעלות אלקות ובכח הזה יש לו לעשות כל אשר תשאלנו נפשו כי ה' אתו. אבל לא ירשה א"ע לצאת מתח"י ההתפעלו' ולעשות כל הבא בידו ולסמוך על כח ודביקות היחוד. כי אין מעשה וחכ' וגו' פי' שלשם אין נעתק ע"י ההתפעלות המעשה והחכ' וגו' מקדושה עליונה אלא ממקום תהו ובהו יבא שם המעשה ולכן הזהיר בכחך דוקא ואין לפרש בזה יותר והמ"י. וזהו שנק' נסיון ממש שמנסים אם כן הוא אם לא ח"ו. וז"ש וינסו אותי ולא שמעו בקולי. ידוע שקול הוא המשכה וגילוי המתפשט חוץ למקום מוצא הקול. וכלומר שכאשר נסתלקה מהם בחי' הראי' את כבוד המלך הקב"ה במקום מדרי' העליונה הי' ראוי להיות נשאר אצלם עכ"פ בחי' השמיעה בקולו שלא למרוד בכבוד מלכותו ית' ח"ו. אבל הם נסו אותי אם כן אם כו' ולא נמצא להם השמיעה בבחי' הקול שלי וסיבת זה הדבר הוא המדבר מקום נחש שרף ועקרב המפסיק בין יצ"מ ובין הכניסה לא"י והיינו שהי' ענין מניעה ועכוב לבנין הפ' העיקרי הנ"ל מחמת איזה מקום שהי'. כח לג"ק הטמאות לגמרי להתאחז בסבך בנשמות ישראל בהיותם מתלבשים בגוף ונה"ט כי הגם שעלו נש"י מנפילתם בחטא עה"ד ויצאו ממצרים ונדבקו בהקב"ה ושכינתי' ככל הנ"ל אך להיות דומה שיש לו אלוה במקום נה"ט בקדושת א"י כנ"ל עדיין לא הטהרו הנשמות להיות כאדה"ר קודם החטא שהי' לו בודאי כח זה בנשמתו (ועוד יתר ע"כ הרבה הי' לאדה"ר כי אד"ם ר"ת אדם דוד משיח כידוע במ"א), ולזה נא' וה' הולך לפניהם יומם וגו' לנחותם הדרך היינו לעזור להם שיוכלו ליכנס לארץ. ולכן הוליכם במדבר שהוא בבחי' המקום בעולם (ע"פ הידוע שיש עש"נ ומקום המדבר הוא מקום אחיזת החיצונים הנ"ל). וע"ז אמרו באדר"נ עשרה נסיונות נסה הקב"ה את אבותינו במדבר והיינו שהביאם אל המקומות הללו וענין הנסיון קמי קוב"ה היודע מה שעתיד להיות הוא כמ"ש למען ענתך לנסותך לדעת את אשר בלבבך. וידוע פי' אדמו"ר בזה לדעת כלומר שאתה תדע את אשר בלבבך. והוא ע"י הנסיון אם יעמוד בנסיון ידע שבר לבבו ואם לאו ידע שעודנו צריך תיקון בנפשו וכיון שישראל לא עמדו בנסיון בעשרה נסיונות הנ"ל. על זה בא מרע"ה לתקן אותם בתוכחתו במשנה תורה (וכל ענין דמשנה תורה הוא בחי' בנין הנוק' העיקרית אשר עשה משה דוקא ברוחני' ויהושע הכניסם לא"י גם בגשמי' כמ"ש במ"א). וענין התוכחה הוא בירור הדברים (מלשון מוכחא מלתא, ובל' המפרשים מוכח להדיא). והיינו לברר להחוטא שיבין גם הוא אשר לא טוב עשה וז"ש בגמ' (ערכין ט"ז ע"ב) אר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, אומר לו טול קיסם מבין עיניך והוא אומר טול קורה וכו'. אראב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח. פי' דהתוכחה היא כמ"ש הוכח הוכיח את עמיתך ועמיתך היינו עם שאתך בתומ"צ בו דוקא הוא מצות התוכחה (וכמ"ש אל תוכח לץ דודאי אין הכוונה שלא יתרה בו שאסור לעשות כן ושלא לשבר מלתעות עול אם יש בכחו'. אלא ודאי פי' תוכחה הוא כמשי"ת). וסתם בנ"א כאלה אף שבא חטא לידם בודאי מתחרטים אח"כ ושבים למקומם כמו שהם בתומ"צ שלכן נק' עמיתך. והוא דוקא צריך ושייך בו תוכחה. דהנה עיקר התשובה באמת לאמתה הוא כמ"ש דהע"ה וחטאתי נגדי תמיד. פי' שלא ישכח על חטאיו ויאמר בלבו אחרי אשר אין לבבו פונה לחטוא מוטב לו לעסוק בתומ"צ ויסיח דעתו מן החטא. אך אם כה יאמר נקל יהי' בעיניו לשוב לחטוא עוד פעם אחר וכ"ש אם שנה בחטאו שנעשה לו כהיתר. וע"ז אמר דוד וחטאתי נגדי תמיד שהוא פוקד לעצמו על חטאו ומצטער עליו (אך רק נגדי דוקא שעומד לפניו מנגד הרחק ממנו ולא שתמיד הוא חושב בו דא"כ תורתו מתי נעשית וכו' כידוע). ופי' נגדי היינו שיודע ומרגיש היטיב אשר בשעה שגבר עליו היצה"ר והחטיאו עשה הוא שלא כהוגן מאוד במה שלא נתגבר עליו לדחותו מעליו וידע עם לבבו שגם עם תוקף התאוה והסתת היצה"ר לא הי' לו לעשות כמו שעשה. ואין די במה שעתה לבבו אינו פונה אל הרע והחטא. אך דהע"ה הוא שהי' יכול מעצמו לקיים כזאת. אבל סתם ב"א צריכים למוכיח דוקא כלומר שאחרים הגדולים ממנו הם יוכיחוהו ויבררו לו ויזכירוהו ויעוררוהו על מצבו בעת החטא ושבאותו המצב ומעמד כמה גדולה חטאתו ששמע ליצרו. וע"ז אר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה כי אין איש רואה החובה על עצמו ואם עכשיו אינו רוצה לחטוא הוא צדיק בעיניו וכאלו לא עשה כלום. ולכן כשאומר לו טול קיסם מבין עיניך ובעיניו הוא כנטול כבר מעקרו ואינו נותן לב לזכרו כלל. ואת רעת חבירו אפי' מה שעשה כבר יחשוב בלבו נצב ועומד לפניו ואומר לו טול קורה כו'. וע"ז אראב"ע תמה אני אם יש מי שיודע להוכיח. כי היודע להוכיח היינו מי שבעצמו יש לו כח אמיץ שגם אם יארע שיתגבר עליו יצרו ובמקום נסיון בדברים שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו בוער כאש להבה קום ועשה כי אם לא עכשיו אימתי וכו'. הי' מתגבר על יצרו ועומד בנסיון שלא לחטוא. והוא בטוח בעצמו בזה בפשיטות. הנה אדם כזה דוקא הוא שיוכל להוכיח לעמיתו. והענין יובן למשכיל דמי שלא הגיע למדה זו רק שדעתו ושכלו משיגים היטיב באר שכן הוא ראוי לעשות. הנה בבואו להוכיח את חבירו לא יוכל להביא התוכחה רק אל מקום השכל וההשגה של חבירו. והנה גם הוא עתה בשכלו ודעתו עומד על זאת כמו המוכיח. ואל מה שטמון עדיין בקרב החוטא לשוב אח"כ אל קיאו מחמת שלא נעקר כח הטומאה ממקומו מה שהי' לו בעת החטא לא יבואו ולא יגיעו כלל דברי המוכיח מחמת שגם הוא אינו בטוח לעמוד במקום, תוקפו של היצה"ר במקום טומאה כזאת. וז"ש תמה אני אם יש מי שיודע להוכיח אבל אם הי' מי שיודע להוכיח יודע לסדר דברי תוכחתו לעקור כח הטומאה מחבירו ממילא הי' מגיע בדבריו עד מקום תוקף היצה"ר הטמון עדיין בלבו כנ"ל ולא הי' יכול להשיבו טול קורה וכו' מחמת שהיו דברי התוכחה נוגעים עד לבו ממש ולא הי' פונה לחשוב ברעת חבירו המוכיחו. ואחר כ"ז יובן ענין הנסיון שנסה הקב"ה את ישראל במדבר שהוא כדי שידעו הם את נגע לבבם שיש עדיין כח לג"ק הטמאות נחש שרף ועקרב שבמדבר לעכב על ידיהם שלא יתפעל כח הטבעי שלהם מהתפעלות אלקו' דנר"נ כנ"ל. וכשנודע להם שיש נגע ומחלה זו עדיין עליהם (שהרי לא עמדו בנסיון בכל המקומות הנ"ל וחטאו בהן). אף שבמצבם עכשיו מעבר לירדן ירחו בארץ מואב אינם מרגישים כלל ממחלה זו. הנה רב גוברי' דמרע"ה שיודע להוכיח ולברר גילוי אור התפעלות האלקו' גם במקום הנגע ומחלה דמקום הנסיון ולמחות זכרו מקרב ישראל, ואדרבא לבנות במקומו פ' העיקרי הנ"ל:

והנה קי"ס שהיא מתייחסת לזכותו של יוסף, וזהו ענין ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כמו שכתבנו במק"א, נתבקש שיהי' בישראל מדותיו של יוסף, כאמרם ז"ל העושה כמעשיהם והבוחר בדרכיהם אני מתקיים עליו, והנה בחי' האמונה והאסיפת כל כחות נפשם להשי"ת נראה בישראל מעת צאתם ממצרים, וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלילותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, וכאשר נתבונן מעת צאתם ממצרים עד הים נמצא שהי' לישראל שלשה נסיונות בענין האמונה, ונמצאו שלמים, נסיון הראשון לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, נסיון השני ששבו וחנו לפני פי החירות, שאמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, נסיון השלישי שירדו להים טרם נקרע ונכנסו לים עד חוטמם, וי"ל ששלשה נסיונות אלו היו מקבילים לגוף ונפש ושכל, או בלשון המקובלים נפש רוח ונשמה, נסיון הראשון שהלכו אחריו להמדבר מקום שאין לחם ואין מים וגם צדה לא עשו להם, שעפ"י דרך הטבע לא הבינו איך יחיו והיו מעותדים להיות צפוים כל קהל הזה עלי רעב וצמא והצום, והעדר המזונות הוא מחייחס להגוף, או כפי שתקראהו נפש כאמרם ז"ל איזה עינוי שיש בה אבידת הנפש זה הצום, וישראל לא השגיחו ע"ז כלל, ועל מנת כן יצאו להמדבר שיעשה ה' עמהם כפי רצונו לקיים נפשי כגמול עלי אמו, ואפי' לסבול יסורי רעב וצמא ח"ו, נסיון השני ששבו לפני פי החירות, כברש"י שלא אמרו האיך נתקרב אל רודפינו אנו צריכין לברוח, ובמכילתא מוסיף בה שלא אמרו האיך נחזור לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים, והוא ביטול בחי' הנפש או כמו שתקראהו רוח, וכמ"ש אכן רוח הוא באנוש שממנו כח וענין הפחד והבהלה ושבירת הלב, וכמ"ש הרח"ו בשער הקדושה, וישראל לא השגיחו ע"ז ועל מנת כן שבו אפי' שיתבטלו ויעדרו מהם כחות אלו מחמת הפחד והבהלה שהם מדכאים ומשפילים התרוממות כחות הנפש, ונענין שאיתא בא"ע י"ד י"ג עיי"ש, נסיון השלישי שנכנסו בים עד חוטמם, שלפי שכל האדם אי אפשר להם לחיות כרגע, והוא ביטול השכל לגמרי, ועל מנת כן נכנסו ואפי לטבוע ח"ו בים, אם כך הוא רצונו ית"ש, הרי כי שלשה נסיונות אלו מקבילים לגוף ונפש ושכל, והנה ידוע ששלשה אלה הם כלל עשרה כחות הנפש, ובזה הנה הם עושים כמעשה יוסף ובוחרים בדרכיו בבחי' אמונה ואסיפה כנ"ל, ע"כ זכותו של יוסף עמד להם לקרוע להם את הים, ולעומת ביטול העשרה כחות הנפש זכו להעשרה נסים שנעשו על הים שבמשנה אבות, וי"ל עוד שמחמת שעמדו בשלשה נסיונות האלו, ובטלו את דעתם זכו לעורר בחי' הדעת למעלה, והוא המבדיל בין מים למים, וכענין שכתוב בדעתו תהומות נבקעו, וכן כתיב בכאן ויבקעו המים: