Talmud sur Arakhin 8:3

אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְעֶשְׂרִים וְאַחַת, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ. בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע. בְּעֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים שְׁלֹשִׁים, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל עִלּוּיוֹ שֶׁל זֶה. אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ, אִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִתֵּן שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְדִינָר, הַבְּעָלִים קוֹדְמִים. וְאִם לָאו, אוֹמְרִים, הִגִּיעָתְךָ:

Si l'on dit «Je vais l'acquérir pour vingt et un selaim », alors les propriétaires doivent en donner vingt-six. [Si l'on dit] «Vingt-deux», les propriétaires doivent en donner vingt-sept. «Vingt-trois», les propriétaires doivent en donner vingt-huit. «Vingt-quatre», les propriétaires doivent en donner vingt-neuf. «Vingt-cinq», les propriétaires doivent en donner trente. Car ils n'ont pas besoin d'ajouter un cinquième à ce que l'autre enchérit. Si l'on dit: «Je vais l'acquérir pour vingt-six ans», si les propriétaires veulent donner trente et un dinars supplémentaires , le propriétaire vient en premier. Et sinon, nous disons à l'autre: "Il est devenu le vôtre."

Explorez talmud sur Arakhin 8:3. Commentaire et analyse approfondis des sources juives classiques.