Reference for Orlah 2:11
שְׂאֹר שֶׁל חֻלִּין וְשֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ עִסָּה, לֹא בָּזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בָּזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ, נִצְטָרְפוּ וְחִמְּצוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַר הָאַחֲרוֹן אֲנִי בָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין שֶׁנָּפַל אִסּוּר בַּתְּחִלָּה, בֵּין בַּסּוֹף, לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ:
Leaven of <i>Chullin</i>, and of <i>Terumah</i> that fell into a dough and individually, each does not have a sufficient quantity to cause fermentation, but taken together, they did cause fermentation: Rabbi Eliezer says, I go after the last one that fell; but the Sages say, regardless of whether the forbidden leaven fell in first, or last, never does the dough become prohibited, unless there is a sufficient amount to cause fermentation on its own.