Taanit 4

בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם, בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

Zu drei Jahreszeiten erheben die Priester ihre Hände [um das Volk zu segnen] in jedem Gebet [und] viermal [in einem von ihnen] morgens, zusätzlich, nachmittags und abschließend [oder abschließend]. Gebete. [Die drei genannten Perioden sind] an den Fastentagen, am Fasten der stehenden Männer und am Versöhnungstag.

אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

Dies sind ma'amadot ; [stehende Männer]. [Der Grund für diese Institution ist], wie geschrieben steht (Numeri 28: 2): "Befiehl den Kindern Israel und sprich zu ihnen: Mein Opfer, nämlich mein Brot" & c. Wie kann ein Opfer für einen Menschen gebracht werden, ohne dass er [zum Zeitpunkt seines Opfers] in seiner Nähe steht? Deshalb haben die älteren Propheten vierundzwanzig "Mischmar" (oder Ordnungen von Ordnungen) eingeführt; Jede Mischmarah ist immer eine "Ma'amad" (oder eine Gruppe stehender Männer), bestehend aus Kohanim (Priestern), Leviten und Israeliten, die in Jerusalem stationiert sind. Als es an der Reihe war, dass jede Mischmara [von ihren Städten zum Tempel] hinaufging, gingen die Priester und Leviten nach Jerusalem hinauf, und die Israeliten, die zu dieser Mischmara gehörten, versammelten sich in [den Synagogen] ihrer Städte, um zu lesen die Geschichte der Schöpfung [Genesis 1].

וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּין אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ, מִיּוֹם שֵׁנִי וְעַד יוֹם חֲמִישִׁי. וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין עֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְלֹא בְאֶחָד בַּשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמְּנוּחָה וָעֹנֶג לִיגִיעָה וְתַעֲנִית וְיָמוּתוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּרֵאשִׁית, וִיְהִי רָקִיעַ. בַּשֵּׁנִי, יְהִי רָקִיעַ, וְיִקָּווּ הַמַּיִם. בַּשְּׁלִישִׁי, יִקָּווּ הַמַּיִם, וִיְהִי מְאֹרֹת. בָּרְבִיעִי, יְהִי מְאֹרֹת, וְיִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. בַּחֲמִישִׁי, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְתּוֹצֵא הָאָרֶץ. בַּשִּׁשִּׁי, תּוֹצֵא הָאָרֶץ, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם, וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד, בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף. וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע. עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

Die stehenden Männer fasteten viermal in der Woche; nämlich von Montag bis Donnerstag (einschließlich), aber sie fasteten weder am Freitag wegen der Ehre, die dem Sabbat gebührt, noch am Sonntag, damit sie nicht (zu plötzlich) von Ruhe und Vergnügen zu Müdigkeit und Fasten übergehen - denn das könnte ihr Leben gefährden. Am Sonntag lasen die stehenden Männer (die Abschnitte beginnen): "Am Anfang" usw. (Genesis 1: 1-5) und "Es soll eine Erweiterung geben" usw. (Genesis 1: 6).

כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל, אֵין בּוֹ מַעֲמָד בַּשַּׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה, קָרְבַּן מוּסָף, אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה. קָרְבַּן עֵצִים, אֵין בּוֹ בַנְּעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְבֶן עַזַּאי:

An jenen Tagen, an denen Hallel gesungen wurde, nahmen die stehenden Männer während des Morgengebetes [in Jerusalem] nicht teil. Als es ein zusätzliches Angebot für den korbanischen Mussaf gab , versammelten sie sich zum Zeitpunkt des Schlussgebetes nicht. Als ein Holzopfer 6 gebracht wurde, versammelten sie sich während des Nachmittagsgebetes nicht. So sagt Rabbi Akivah; aber Ben Azzai sagte zu ihm: "Rabbi Yehoshua lehrte wie folgt: Als es ein zusätzliches Opfer gab, versammelten sich die stehenden Männer während der Nachmittagsgebete nicht; als ein Holzopfer gebracht wurde, versammelten sie sich zum Zeitpunkt des Abschlusses nicht Gebet." Dann änderte Rabbi Akivah [seine Meinung] und lehrte wie Ben Azzai.

זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם, תִּשְׁעָה. בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּנֵי אָרַח בֶּן יְהוּדָה. בְּעֶשְׂרִים בְּתַמּוּז, בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה. בַּחֲמִשָּׁה בְאָב, בְּנֵי פַרְעֹשׁ בֶּן יְהוּדָה. בְּשִׁבְעָה בוֹ, בְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב. בַּעֲשָׂרָה בוֹ, בְּנֵי סְנָאָה בֶן בִּנְיָמִין. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּנֵי זַתּוּא בֶן יְהוּדָה, וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְכָל מִי שֶׁטָּעָה בְשִׁבְטוֹ, וּבְנֵי גוֹנְבֵי עֱלִי בְּנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת. בְּעֶשְׂרִים בּוֹ, בְּנֵי פַחַת מוֹאָב בֶּן יְהוּדָה. בְּעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל, בְּנֵי עָדִין בֶּן יְהוּדָה. בְּאֶחָד בְּטֵבֵת שָׁבוּ בְנֵי פַרְעֹשׁ שְׁנִיָּה. בְּאֶחָד בְּטֵבֵת לֹא הָיָה בוֹ מַעֲמָד, שֶׁהָיָה בוֹ הַלֵּל וְקָרְבַּן מוּסָף וְקָרְבַּן עֵצִים:

Die Zeiten [der Lieferung] von Holz [für den Altar] durch Priester und Volk waren an neun bestimmten Tagen; am ersten von Nissan die Familie Arah von Yehudah [geliefert]; am zwanzigsten von Tamuz die Familie Davids von Jehuda; am fünften von Av die Familie von Parosh von Jehuda; am siebten die Familie von Jonadav ben Rechav; am zehnten die Familie von Sinha von Benjamin; am fünfzehnten die Familie von Zatu von Jehuda und mit ihnen Priester und Leviten und alle, die nicht wussten, von welchem ​​Stamm [sie abstammen], auch die Familie von Gonve Eli und die Familie von Kotzei Ketziot; und am zwanzigsten die Familie Pachat Moav von Jehuda; am zwanzigsten von Elul die Familie Adin von Jehuda; am ersten von Tevet bot die Familie Parosh ein zweites Mal an. Es gab kein Treffen der stehenden Männer am ersten von Tevet; weil Hallel rezitiert wurde und ein zusätzliches Opfer und Holzopfer [an diesem Tag] gebracht wurden.

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

Fünf Ereignisse ereigneten sich am 17. von Tamuz und fünf am 9. von Av. Am siebzehnten von Tamuz wurden die Tafeln zerbrochen, das Tamid-Opfer wurde beendet, die Stadtmauern wurden durchbrochen, Apaustamous verbrannte die Tora, ein Idol wurde in den Tempelhof gestellt. Am neunten Av wurde unseren Vorfahren verordnet, dass sie das Land Israel nicht betreten dürfen, der erste und der zweite Tempel wurden zerstört, Beitar wurde erobert, die Stadt Jerusalem wurde umgepflügt. Ab dem Beginn des Monats Av reduzieren wir die Freude.

שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יְשַׁנֶּה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

Während der Woche, in der der neunte Av stattfindet, ist es einer Person verboten, sich zu rasieren oder [seine Kleidung] zu waschen, aber am Donnerstag ist es zu Ehren des Sabbats erlaubt. Am Tag vor dem neunten Ab darf eine Person nicht an zwei [verschiedenen Arten] von Köchen [oder Gerichten] teilnehmen, Fleisch essen oder Wein darauf trinken. Rabbon Simeon ben Gamaliel sagt: "[Es reicht aus,] [von der üblichen Lebensweise] abzuweichen." Rabbi Yehudah hält es für obligatorisch, die Bettplätze umzudrehen, aber die Weisen sind sich darin nicht einig.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא). וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג). בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:

Rabbon Simeon ben Gamaliel sagt: "Nie gab es in Israel freudigere Feste als am fünfzehnten von Av und am Jom Kippur , denn auf ihnen gingen die Mädchen von Jerusalem in weißen Kleidern aus—geliehene, um diejenigen nicht zu beschämen, die sie nicht selbst hatten;—Diese Kleider sollten auch vorher eingetaucht werden, und so gingen sie hinaus und tanzten in den Weinbergen und sagten: Junge Männer, schau und beobachte gut, wen du wählen wirst [als Ehepartner]; Betrachten Sie nicht die Schönheit [allein], sondern schauen Sie auf eine tugendhafte Familie, denn „Anmut ist betrügerisch, und Schönheit ist eine vergebliche Sache, aber die Frau, die den Herrn fürchtet, ist es wert, gelobt zu werden“ (Spr 31: 3). und es wird auch gesagt (Spr 31,31): Gib ihr die Frucht ihrer Hände und lass ihre eigenen Werke sie in den Toren preisen. Und so heißt es [in Anspielung auf diesen Brauch]: Geh hinaus, Mädchen von Jerusalem, und sieh auf König Salomo und auf die Krone, mit der seine Mutter am Tag seiner Ehegatten [sein Haupt] umkreist hat, und auf die Tag der Freude seines Herzens “(Hohelied 3:11); "Der Tag seiner Fürsprecher", spielt auf den Tag der Gabe des Gesetzes an, und "der Tag der Freude seines Herzens" war der Tag, an dem der Bau des Tempels abgeschlossen war. "Möge er bald in unserem wieder aufgebaut werden." Tage. Amen!