Sotah 5

Kapitel 5

א כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּבָאוּ, וּבָאוּ. כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) נִטְמְאָה, וְנִטְמָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמְאָה נִטְמָאָה, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל:

1 Wie das Wasser sie prüft, ebenso prüft das Wasser ihn, denn es heißt zweimal und es komme. Wie sie dem Ehemanne verboten ist, ebenso ist sie dem Ehebrecher verboten, denn es heißt: verunreinigt, und verunreinigt – so R. A͑qiba. R. Jehošua͑ sagte: So legte es Zekharja b. Haqaçab aus. Rabbi sagte: In diesem Abschnitte heißt es zweimal verunreinigt, einmal wegen des Ehemannes und einmal wegen des Ehebrechers.

ב בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, (ויקרא יא) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, אֵינוֹ אוֹמֵר טָמֵא אֶלָּא יִטְמָא, לְטַמֵּא אֲחֵרִים, לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא. וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא:

2 An jenem Tage trug R. A͑qiba vor: Jedes irdene Gefäß, in dessen Inneres etwas von ihnen hineinfällt, alles was im Inneren ist, sei unrein; es heißt nicht wird unrein, sondern sei unrein, daß es anderes unrein mache; dies lehrt, daß ein zweitgradig unreines Brot ein anderes drittgradig unrein mache. R. Jehošua͑ sprach: Wer nimmt dir, R. Joḥanan b. Zakkaj, den Staub von deinen Augen! Du sagtest, dereinst werde eine kommende Generation das drittgradig unreine Brot als rein erklären, da es keinen Beleg in der Tora gibt, daß es unrein sei, während nun dein Schüler R. A͑qiba einen Schriftvers anführt, daß es unrein sei, denn es heißt: alles, was in seinem Inneren ist, sei unrein.

ג בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (במדבר לה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם) מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה. הָא כֵיצַד, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים:

3 An jenem Tage trug R. A͑qiba vor: Und messet außerhalb der Stadt die östliche Seite zweitausend Ellen &c.; dagegen lautet ein anderer Schriftvers: von der Mauer der Stadt nach außen hin tausend Ellen ringsum. Man kann ja nicht tausend Ellen sagen, da es zweitausend Ellen heißt, und man kann nicht zweitausend Ellen sagen, da es tausend Ellen heißt; wie ist dies zu erklären? Tausend Ellen Vorplatz und zweitausend Ellen Šabbathgebiet. R. Elie͑zer, Sohn R. Jose des Galiläers, erklärte: Tausend Ellen Vorplatz und zweitausend Ellen Felder und Weinberge.

ד בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (שמות טו), אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל, לְכָךְ נֶאֱמַר לֵאמֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע וְלֹא כְקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל:

4 An jenem Tage trug R. A͑qiba vor: Damals sangen Moše und die Kinder Jisraél dem Herrn dieses Lied und sprachen also; das Wort also ist ja überflüssig, und wenn es dennoch geschrieben steht, so lehrt dies, daß Jisraél nach jedem Satze, den Moše vom Liede sprach, einfiel, wie beim Lesen des Lobliedes. Daher heißt es also. R. Neḥemja sagte: Wie beim Lesen des Šema͑ und nicht wie beim Lesen des Lobliedes.

ה בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקְנוֹס, לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל. וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כז) עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי, מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה:

5 An jenem Tage trug R. Jehošua͑ b. Hyrkanos vor: Ijob diente dem Heiligen, gepriesen sei er, nur aus Liebe, denn es heißt: wenn er mich auch tötet, zu ihm hoffe ich. Wenn es aber noch immer zweifelhaft sein sollte, ob dies ‘zu ihm hoffe ich’ oder ‘hoffe ich nicht’ bedeute, so heißt es: bis ich verscheide, lasse ich von meiner Unschuld nicht. Dies lehrt, daß er aus Liebe handelte. R. Jehošua͑ sprach: Wer nimmt dir, R. Joḥanan b. Zakkaj, den Staub von deinen Augen!? Während deines ganzen Lebens lehrtest du, Ijob diente Gott nur aus Furcht, denn es heißt: ein unschuldiger Mann, redlich, gottesfürchtig, und das Böse meidend, und nun lehrt Jehošua͑, ein Schüler deines Schülers, daß er dies aus Liebe tat.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel