Bikkurim 3

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע:

Wie bezeichnet man die Bikkurim [Erstlinge, die zum Tempel in Jerusalem gebracht und den Kohen gegeben werden müssen ]? Eine Person geht zu ihrem Feld und sieht ein Datum, das Früchte trägt, eine Weintraube, die Früchte trägt, oder einen Granatapfel, der Früchte trägt, und bindet es an eine Schnur und sagt: "Siehe, das sind Bikkurim ." Rabbi Shimon sagt trotzdem , er wiederholt und erklärt sie zu Bikkurim, sobald sie vom Boden gepflückt wurden.

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא), קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ:

Wie bringen sie die Bikkurim [nach Jerusalem]? Alle Städte einer Ma'amad [eine von 24 Regionen, von denen jede wiederum eine Delegation in den Tempel entsandte, um anwesend zu sein und das gesamte Volk bei den öffentlichen Opfern zu vertreten] würden in die [zentrale] Stadt der Ma'amad gehen und schlafe in den Straßen dieser Stadt, ohne in die Häuser zu gehen. Wenn sie aufstanden, sagte der Aufseher: "Steh auf! Lass uns nach Zion gehen, zum Haus des Herrn, unseres Gottes!"

הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם:

Diejenigen, die nahe waren, brachten Datteln und Trauben und die Fernen brachten getrocknete Feigen und Rosinen. Ein Stier würde vor ihnen hergehen und seine Hörner würden mit Gold überzogen sein und er würde einen Olivenkranz um den Kopf haben. Die Flöte spielte vor ihnen, bis sie sich Jerusalem näherten. Sobald sie sich Jerusalem näherten, schickten sie einen Boten vor sich her und schmückten ihre Bikkurim . Die Aufseher und die Offiziere und die Schatzmeister gingen hinaus, um sie zu begrüßen; in Übereinstimmung mit der Statur derer, die hereinkommen, würden sie ausgehen. Alle Handwerker Jerusalems standen vor ihnen und begrüßten sie: "Unsere Brüder von so und so kommen in Frieden!"

הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל):

Die Flöte spielte weiter vor ihnen, bis sie am Tempelberg ankamen. Sobald sie am Tempelberg ankamen, trug sogar Agripas, der König, seinen Korb auf der Schulter und trat ein, bis er den Hof erreichte. Sobald sie den Hof erreicht hatten, sprachen die Leviten in Liedern (Psalm 30: 2): "Ich werde dich preisen, Herr, weil du mich auferweckt hast und meinen Feinden nicht erlaubt hast, sich über mich zu freuen."

הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים, הָיוּ עוֹלוֹת. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים:

Die jungen Vögel auf den Körben waren Olot [Opfergaben, die vollständig auf dem Altar verbrannt waren], und was in ihren Händen war, gaben sie den Kohanim .

עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כו), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:

Mit dem Korb noch auf der Schulter rezitierte man von "Ich erkläre heute dem Herrn, meinem Gott" (5. Mose 26: 3-10) bis zum Abschluss der gesamten Passage. Rabbi Juda sagt, bis "Mein Vater war ein wandernder Aramäer" (5. Mose 26: 5). Sobald man zu "Mein Vater war ein wandernder Aramäer" gelangt, nimmt man den Korb von der Schulter und hält ihn an der Lippe. Der Priester legt seine Hand darunter und winkt. Dann rezitiert er aus "Mein Vater war ein wandernder Aramäer", bis er die gesamte Passage beendet hat und [den Korb] neben dem Altar und den Niederwerfungen und Blättern ruht.

בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

Am Anfang würde jeder, der lesen konnte, lesen und jeder andere würde es für ihn lesen lassen. [Dann] waren die Leute zurückhaltend zu bringen und erklärten, dass es für diejenigen gelesen werden würde, die lesen können und diejenigen, die es nicht wissen.

הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים:

Wohlhabende Leute brachten ihre Bikkurim in Körben aus Silber und Gold. Arme Leute brachten ihre in Schilfkörbe aus gewebten Weidenstielen. Sowohl die Körbe als auch die Bikkurim wurden den Priestern gegeben.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים:

Rabbi Shimon ben Nanas sagte, man könne die Bikkurim [Korb mit Arten] außerhalb der sieben Arten schmücken . Rabbi Akiva sagte, die Bikkurim dürfen nur mit den sieben Arten geschmückt werden.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים, הַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, מִין בְּמִינוֹ. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה, וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּב בַּדְּמַאי:

Rabbi Shimon sagt, dass es in Bikkurim drei Kategorien gibt : die Bikkurim selbst, die Ergänzung zu den Bikkurim und die Verzierung der Bikkurim . Die Zusätze zu den Bikkurim stammen von derselben Art. Der Schmuck der Bikkurim stammt von einer anderen Art. Die Zugabe zu den Bikkurim wird in ritueller Reinheit gegessen und ist von Demai ausgenommen [Produkte, von denen es ungewiss ist, ob bereits der Zehnte genommen wurde]. Die Verzierung der Bikkurim ist in Demai verpflichtet [der Kohen muss sie zehnten].

אֵימָתַי אָמְרוּ תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה מִן הָאָרֶץ. וְאִם אֵינָהּ בָּאָה מִן הָאָרֶץ, אֵינָהּ כַּבִּכּוּרִים:

In welchem ​​Fall sagen wir, dass die Hinzufügung zu den Bikkurim wie die Bikkurim ist ? Wenn es aus dem Land Israel kommt. Wenn es nicht aus dem Land Israel kommt, ist es nicht wie die Bikkurim .

לְמָה אָמְרוּ הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹהֵן, שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:

Warum sagen wir, dass die Bikkurim wie das Eigentum eines Kohen sind ? Weil er mit ihnen Sklaven, Land oder ein unreines Tier kaufen kann und ein Gläubiger sie nimmt, um eine Schuld zu bezahlen, und eine Frau nimmt sie, um ihren Ehevertrag zu bezahlen, [wie die Bikkurim verwendet werden können] wie eine Thora-Schriftrolle. Und Rabbi Yehudah sagt, sie werden nur einem Chaver [einem, der den Zehnten und die Reinheitsgesetze gewissenhaft beachtet ] [und nur] als Geschenk gegeben. Und die Weisen sagen, dass sie diesen [Priestern] der Wache gegeben werden, und sie teilen sie unter sich als geheiligte Tempelgegenstände auf.