עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:
אבות דרבי נתן
ר' יהודה בן בתירה אומר אדם הראשון היה מיסב בג״ע ומלאכי השרת עומדין בגן עדן לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין בא נחש וראה אותו והציץ בכבודו ונתקנא בו. כיצד נברא אדם הראשון. שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. שלישית נעשה גולם. רביעית נתקשרו אבריו. חמישית נתפתחו נקביו. ששית נתנה בו נשמה. שביעית עמד על רגליו. שמינית נזדווגה לו חוה. תשיעית הכניסו לגן עדן. עשירית צוהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרד והלך לו לקיים מה שנאמר (תהילים מ״ט:י״ג) ואדם ביקר בל ילין. יום ראשון מהו אומר (שם כד) לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא קנה ויקנה והוא ידין את העולם. ביום שני מהו אומר (שם מח) גדול ה׳ ומהולל מאד בעיר אלהינו חילק את כל מעשיו ונעשה כולו על עולמו בשלישי מהו אומר (שם פב) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברא את הים ואת היבשה ונכפלת ארץ למקומה ונעשה מקום לעדתו. ברביעי מהו אומר (שם צד) אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע ברא את החמה ואת הלבנה והכוכבים והמזלות שהן מאירין בעולם ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר (שם פא) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב ברא עופות ודגים ואת התנינים שהם מרננים בעולם בששי מהו אומר (שם צג) ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם. בשביעי מהו אומר (שם צב) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו שכינה שנא' (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כמלאכי השרת (כל כך למה כדי שיכנס לסעודת שבת מיד). רשב״א אומר אמשול [לך משל] למה הדבר דומה (אדם הראשון דומה) לאדם אחד שנשא את הגיורת היה יושב מפקדה אמר לה בתי אל תאכלי פת בשעה שידך טמאות ואל תאכלי פירות שאינן מעושרין אל תחללי שבתות ואל תפרצי בנדרים ואל תלכי עם איש אחר הא אם עברת על אחת מהן הרי את מתה. (מה עשה האיש ההוא עמד) ואכל פת בפניה בשעה שידיו טמאות ואכל פירות שאינן מעושרין וחלל שבתות ופרץ בנדרים [והוציא לה] מה אמרה גיורת ההיא בלבה כל הדברים שפקדני בעלי מתחלה שקר הם מיד עמדה ועברה על כולם. רשב״י אומר אמשול לך משל למה (הדבר דומה) אדם הראשון דומה לאחד שהיה לו אשה בתוך ביתו מה עשה אותו האיש הלך והביא את החבית והניח בו תאנים במנין ואגוזים במנין וצד את העקרב ונתנו על פי החבית והקיפה בצמיד פתיל והניחה בקרן זוית אמר לה בתי כל שיש לי בבית הזה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר. מה עשתה האשה ההיא כיון שיצא בעלה לשוק עמדה ופתחה את החבית והושיטה ידה לתוכה ועקצתה עקרב הלכה לה ונפלה על המטה. כיון שבא בעלה מן השוק אמר לה מה זה אמרה לו ידי השטתי על החבית ועקצתני עקרב והריני מתה אמר לה לא כך אמרתי לך מתחלה כל מה שיש לי בבית זה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר מיד כעס עליה והוציאה כך אדם הראשון (דומה) בשעה שאמר לו הקב״ה מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כיון שאכל ממנו נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. (בו ביום נוצר) בו ביום נברא בו ביום נוצרה צורתו בו ביום נעשה גולם בו ביום נתקשרו אבריו ונתפתחו נקביו בו ביום נתנה נשמה בו. בו ביום עמד על רגליו בו ביום נזדווגה לו חוה בו ביום קרא שמות בו ביום הכניסו לג״ע בו ביום צוהו בו ביום סרח בו ביום נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין. (בו ביום עלו למטה שנים וירדו [ארבעה ר׳ יהודה בן בתירה אומר בו ביום עלו למטה שנים וירדו] ו׳) בו ביום נגזרו על אדם ג׳ גזרות שנא׳ ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו׳ ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. כיון ששמע אדה״ר שאמר לו הקב״ה ואכלת את עשב השדה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחד אמר לו הקב״ה הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם. וכשם שנגזרו על אדם הראשון ג׳ גזרות כך נגזרו על חוה ג׳ גזרות שנאמר אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים בזמן שהאשה רואה דם נדתה בתחלת וסתה קשה לה. (הרבה ארבה) בזמן שהאשה נבעלת בתחלת בעילתה קשה לה. עצבונך בזמן שהאשה מתעברת פני׳ מכוערות ומוריקות כל ג׳ חדשים הראשונים כיון שבא (אדה״ר) לעת ערב ראה אדם הראשון את העולם כלפי מערב שמחשיך ובא אמר אוי לי כי בשביל שסרחתי הקב״ה מחשיך עלי את העולם והוא אינו יודע שכן דרך העולם. לשחרית כיון שראה העולם שמאיר ובא למזרח שמח שמחה גדולה עמד ובנה מזבחות והביא שור שקרניו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה שנאמר (תהילים ס״ט:ל״ב) ותיטב לה׳ משור פר מקרן מפריס. שור שהעלה אדם הראשון ופר שהעלה נח ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח (כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן) שנאמר (בראשית כ״ב:י״ג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז. באותה שעה ירדו שלש כתות של מלאכי השרת ובידיהם כנורות ונבלים וכל כלי שיר היו אומרים שירה עמו שנאמר (תהילים צ״ב:א׳-ב׳) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ וגו׳ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות להגיד בבקר חסדך זה העולם הבא שנמשל כבקרים שנאמר (איכה ג׳:כ״ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואמונתך בלילות זה העולם הזה שנמשל כלילות שנאמר (ישעיהו כ״א:י״א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל באותה שעה אמר הקב״ה אם איני דן את הנחש נמצאתי מחריב את כל העולם כולו ואמר זה שהמלכתי ועשיתיו מלך על כל העולם כולו היאך נשתבש ואכל פירות האילן מיד נפנה אליו וקללו שנאמר ויאמר ה׳ אלהים אל הנחש וגו׳. ר׳ יוסי אומר אלמלא (לא) נכתב [קללתו] בסופן כבר החריב את כל העולם: כשבראו הקב״ה לאדם הראשון צר אותו פנים ואחור שנאמר (תהילים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. וירדו מלאכי השרת (לשרתו) ונטלו הקב״ה ונתנו תחת כנפיו שנא' ותשת עלי כפיך. דבר אחר ותשת עלי כפיך (כיון שסרח נטל לו הקב״ה אחד מהן). מכאן לאדם ולמקדש כשנבראו בשתי ידיו נבראו. מניין לאדם שנברא בשתי ידיו שנא׳ (שם קיט) ידיך עשוני ויכוננוני מניין למקדש שנברא בשתי ידיו שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מקדש אדני כוננו ידיך (ואומר (תהילים ע״ח:נ״ד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. ואומר (שמות ט״ו:י״ח) ה׳ ימלוך לעולם ועד):
תלמוד ירושלמי עירובין
הוּא הָיָה אוֹמֵר. צְבַת בִּצְבַת עֲבַד. צְבָתָא קַדְמִיָיתָא מָה הַוָות. בִּירְיָיה הַוָות. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וּמַה אַתְּ אֲמַר לָהּ. מִצְּבָתָא אַחַת לָמְדוּ כַמָּה צְבִיתוֹת. וָכָא מִשְּׁבִיתָה אַחַת לָמְדוּ כַמָּה שְׁבִיתוֹת.
מבוא התלמוד
מעניני המזיקין, ועין הרע, ורוח רעה. אשר בא מזה בש״ס, בלי ספק צריכין לקחת הדברים כפשטם. ואין לסבור בהם סברות ולפרש בענין רחוק. אחר שפשטות הדברים מורים שהאמינו במציאותם, וספרו מהם טבעם וגדרם והלוכם, ע׳ (חגיגה ט״ז ע״א) ג׳ דברים נאמרו במזיקים שלשה כמלאכים ושלשה כבני אדם, והמשנה באבות אומרת ג״כ המזיקין בערב שבת בין השמשות נבראו, וכן האמינו במציאותם כל יושבי מזרח ומערב במשך זמן תנאים ואמוראים, וכן בכישוף ובלחשים, ואם אמנם הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשניות פ״ג דע״ז במשנה שאלו את הזקנים ברומי, וכן בה׳ עכו״ם ס״פ י״א דעת אחרת עמו. בכל זאת סתם לשון הברייתות והתלמוד במקומות רבות, אין לפרש כלל בדרך משל וחדה, רק דברים ככתבם, אכן על זה יש להתעורר כי יש הבדל גדול בין הבבלים, לחכמי ארץ ישראל, אף על פי ששניהם האמינו במציאותם, ומספרים לנו איך דברו עמהם. ואיך פעלו לפעמים ענינים נפלאים, כמו בהך דירושלמי תרומות. בקיסר דיקלאטינוס איך חממו הדמוסיאות, וע׳ מדרש רבה פ׳ בראשית דפ׳ תולדות. אבל לא האריכו לשון כל כך כמו בבבלי, כי שם יבאו הספורים ענין. שהיה השדים בני ביתם, והיו משמשים אותם לצורך הליכות ביתם ע׳ (חולין ק״ה ע״ב) דר׳ פפא השתמש עמו, להביא לו מים, וכן מספרים פרק ערבי פסחים איך הזהירו אותם שלא ילכו בשוק בלילי רביעית, ור׳ יוסף מספר הרבה מן יוסף שידא (עירובין מ״ג ע״א וב״ב ר״פ הספינה). וכן מענין הלחשים לא תמצא דבר בירושלמי אבל הבבליים הרבו לספר מהם. והזכירו (שבת פ״ו ע״ב) הרבה לחשים, וכן בריש מגילה נזכר דיאמר, עזי הבי טבחא שמנה מנאי וכן (גיטין ס״ח ע״ב) לשברירי דיומא לימא הכי ולשברירי דלילא לימא הכי. וכן הוא (ע״ז י״ב ע״ב), וכן פרק ערבי פסחים הזכירו הרבה לחשים, וסכנות זוגות, ובכלם אין הקש הטבעי גוזר אותם, ועוד יש בהם איסור דרכי אמורי, וע׳ תשובת הרשב״א סי׳ תי״ג לישר המעושרות ולישב הסתירות בזה מענין הרפואות מצאנו בברייתות שהזהירו על התנהגו׳ הרבה, להעמיד הבריאות ולעשות אופנים שלא יחלו, ולהציג נוכח עינינו. איזהו דברים קשים לגוף. ואיזה מתוקנים ומוכשרים. ואיך יתנהג אדם במרחץ. ובסעודה. ובדרך ארץ, והמאמרים רבו בזה מפוזרים ברוב המסכתות, לא כן בתלמוד בבלי מצינו מאריכים לשון בעניני רפואות ולחשים וסגולות שונות ומפורשים בכתובות סוף פרק המדיר, ובגיטין פ׳ מי שאחזו וכן ספ״ו דשבת. ובפרק ערבי פסחים. המעיין ידרשם משם, גם מעניני החלומות ופתרונם. ואיך האמינו בהם איזהו חכמים תמצא לחז״ל ברכות פ׳ הרואה ובירושלמי ובמדרש קינות, גם האמינו כי בנים וחיים ומזונות לאו בזכותא תליא רק במזלי והוסיפו להאריך (שבת קנ״ו ע״א) מי שנולד במזל זה יהיה עשיר וכדומה ע״ש. וכבר טרח הרשב״א בתשובה סי׳ ת״ח ות״ט לישב הסתירות אשר נראו בענינים אלו, דמצינו הרבה מאמרים בתלמוד. מורים ההפוך מזה ואין כאן מקומו: