בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:
בנין עולם
ה וכמו שיש בענין ההשגחה גוף ונפש פנימיית וחצוניית כמו כן יש בסיבת ההשגח' שהיא התורה והעבוד' גוף ונפש חיצוניית ופנימיית וכדאית' בפ"ה דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר אחד כו' אלא כדי להפרע מן הרשעים כו' וליתן שכר טוב לצדיקים כו' כי הנה במעשה יום ראשון במאמר הראשון נאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו וגו' ודרשו חז"ל את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי' שהכל במאמר אחד עשה. וכן אמרו עוד תוציא הארץ אין אומרים תוציא אלא דבר שהי' פקוד בידה מלמד שכולם עמדו על פתח קרקע כו' ואם כן צריך שאלה מדוע עשה ה' ככה ולמה חילק מעשה הבריא' הארץ לשני חלקים שביום ראשון ברא את כולם בריא' כוחניית ואח"כ ברא כל בריא' בפ"ע ביומה אבל הענין בזה כי הרא' לנו בזה עיקר גדול ושורש חזק היאך כל העולמות וכל הבריא' כולה נתונים נתונים המה ביד האדם להימין ולהשמאיל לבנות ולנטוע ולהרוס לתקן ולהשחית הכל ע"י מעשה האדם כי כל מה שנעשה בששת ימי המעשה שבמע"ב הם הכנות לכל מה שיעשה בשית אלפי שנין דהוה עלמא והם כמו נפש לגוף בציוריהם וכל יום מימי המעשה הוא ציור נפשי לכל מה שמתנהג באלף שנה משנות עולם וזה ענין מאחז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה שיומו של הקב"ה הוא יום מימי הבריא' שהיו כולם מיוחדים לו ית' לבד והוא היוצרם הוא הבוראם הוא המנהיגם משא"כ כל ימות עולם הם נקראים ימי האדם שהוא המנהיגם ויום אחד של ימי בראשית כולל אלף שנה ובזה הראנו ה' שכל מה שנברא בששת הימים הכל תלוי במעשה האדם המתגלגלים באותן שית אלפי שנין שהאדם הוא המוציא והמביא מע"ב לפועל ע"פ התור' והמצות והוא מ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ואין טוב אלא תורה שהתורה היא ציור מדותיו ית' וביאוריהם כמ"ש בספרי זרוע נטוי' ביד חרוצים במאמר אנכי נוטרייקון אנא נפשי כתבית יהיבת ע"ש וכבר ידוע שכל מדות היצורים כולם אף כי טובות הנה לא יוכלו להשלם בטובם בתכלית הטוב' אם לא שיהיו מונהגים על פי דרכי התור' האלהית שכמו שמצינו במע"ב שנבראו בדרך כלל ופרט בראשית ברא אלהים את השמים וגו' את ואת לרבות תולדותיהם שכולם נכללו בדבור הראשון והוא הנפש לכל שארי הנבראים ואח"כ בעשרה מאמרות בדרך פרט כל דבר בפ"ע והעשר' מאמרות הם הפרט לכלל שלפניהם כגוף לנפש וכלל לפרטים שאחריהם כנפש לגוף כמ"ש במ"א במאה"כ כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות שכל מה שנברא בששת הימים הי' הכנה כלליית לעשות מהם אח"כ כל מה שיהי' נעשה בשית אלפי שנין דהוה עלמא וע"ז אה"ח אין כל חדש תחת השמש שכל מה שאתה רואה חדשות הנעשות בארץ כבר הי' לעולמים וישנם במציאות בכח במה שכבר נעשה בעת הבריא' והם יוצאים תמיד מן הכח אל הפועל ע"י האדם ותחבולות מצעדי גבר ולכך אחר גמר סדר הבריא' כתיב (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו שמכאן ואילך הוא סיפור תולדות מעשה האדם מה שיוליד תמיד חדשות בנבראים שהרי בדמות אלהים עשה אותו שיהי' הוא המחדש תמיד להוציא פרי' ותבואתה מן הכח אל הפועל והי' מעשה הבריא' כעין זריעת גרעיני הזרעים להוציא זרע וע"ז אמה"כ אור זרוע לצדיק וגו' שהאור שהוא כלל הבריא' זרוע אך בעבור הצדיק שהוא יוציא פרי' ובמדרש (ב"ר פכ"ד) בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתור' שיש בזה תוכח' אמיתית חודרת מאוד בשומו אל לבו הדבר הגדול הזה אשר מעת נשלמה מעשה הבריא' מששת ימי המעשה כל הנעשה מן הוא והלאה הכל הם תולדות האדם הוא העושם וממציאם ע"פ יצאו לפעלם הוא יבנם אף הוא יהרסם וידיעת אמיתת דבר זה הוא באמת כלל גדול' בתורה ויסודה שהכל לפי רוב המעש' ועבודת האדם וע"ז מסיים הכתוב שם זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם וגו' ובמדרש (שם פי"ז) ששאלו הקב"ה לאדה"ר ואתה מה שמך אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה ולכאורה מה נשתנה האדם להיות נקרא ע"ש האדמה, והלא כל החיה והבהמ' כולם מן האדמ' נבראו אדרבא כח עפר האדמה יותר מורגש בגופותם מאשר באדם אולם הענין בזה רחב ידים אפס שאכ"מ להאריך בזה ויספיק לנו כעת קוצר אמרי בינה אשר הגדתי במקהלות בזה במאמרם כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה ברא כו', שכל היצור וכל המפעל הכל עשה הבוי"ת שנים שנים פועל ומתפעל: דוגמת זכר ונקב' שגמר כל הפעולות נעשים באמצעות המתפעלים כמו העובר שנשלם בבטן האם, והית' אדמת הארץ גם היא כאחד מהם אשר היא ירודה ושפלה דיש לכל ומקבל שפעה מן השמים למטר השמים תשתה תרוה תצמיח כל צמחי השדה ופרי הארץ לתת מחי' לכל אשר ע"פ תבל וכן הי' גם האדם הזה מקבל שפעו מימי בריכ' העליונ' חכמ' האלהית הנתונה בקרבה ובאמצעות הגוף מצמיח פרי מאכל לקיום כל העולמות ולכן אמרו שהתור' נקראת מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים שהיא החכמה העליונ' מטר השמים המשקה את אדמת גוף האדם והוא מצמיח כל צמחי קיום העולם ומשלים שלימותם הכלול בכחותם מתחילת הבריא' כמו העובר הבא מטיפת זרע הזכר ונשלם בצורתו בבטן הנקבה והוא הברכה שברכו ה' ואח"כ קרא שמם אדם על שם האדמה: