בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:
פירוש מהרז״ו
ביו"ד מאמרות. משנה באבות ריש פרק ה'. וכאן חושב בראשית למאמר. דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. ובפר"א פרק ג' חושב יו"ד ויאמר. היינו ויאמר לא טוב היות האדם לבדו. וחשב ג"כ ויאמר הנה נתתי לכם את כל עשב עיין מש"ש. וכאן חושב ורוח אלהים מרחפת על פני המים כמ"ש בסוף הסימן ר' יעקב בר קורשי שמאמר ניתן לרוח בפני עצמו וכמ"ש ענין הרוח במדרש תמורה פרק ב' באריכות איך שכל העולם מתנהג עפ"י הרוח ועד כסא הכבוד יגיע והרוח חיים לכל הברואים. וע"כ ניתן לו מאמר בפני עצמו:
הון עשיר
עירובין יש בו עשרה פרקים כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם (אבות רפ"ה) העומד על השלום (שם פ"א מי"ח), הנעשה ע"י עירוב הדיורין, וכדתנן (גיטין פ"ה מ"ח) מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום. והמעמיק יותר בענין זה ימצא דבאמת כך הוא, שהרי לפי מאי דאיתא במאורות נתן, עירובי מבואות בתי גואי נק' ת"ת המערב חו"ג ע"ב רי"ו וזהו עירוב, וכן יסוד מערב נו"ה וזהו נקרא עירובי חצרות בתי בראי. א"כ אפוא מצינו טעם הגון למנין זה, אי משום מבואות שהעירוב הוא כגוף המשתף שתי הידים שבהם עשר אצבעות, אי משום חצרות שהעירוב הוא יסוד הכל המערב שני הרגלים שבהם נמי יש עשרה אצבעות, ואף משום תחומין אתי שפיר מנין זה, ששיעור תחום שבת שהרוצה לילך משם ולהלאה בעי לערב הוא כנגד שיעור עשר ספירות מן שיעור כ"ד ספירות של חלל העומד תחת העולמות בעלייתם בע"ש, שעד הי' הסמוכי' לעולמות אין לקליפות רשות ליכנס לשם, אבל בי"ד אחרים שמן הי' ולמטה שם מקומם ולכן עד עשר מותר לצאת בשבת בלי עירוב ותו לא, הכי מפורש בס' הגלגולים בפ' י"ח וע"ש גם בפ' י"ז ויאירו עיניך. ונלע"ד דהיודע סוד שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. איך מסכימים מניינים אלו כל אחד בעולמו, תהו בעשיה, תורה ביצירה, ימות המשיח בבריאה, שבכל א' מאלו העולמות יש בהם עשר ספירות כמבואר הכל בס' אוצרות חיים, ידע הטעם ששיערו רז"ל תחום שבת שהוא כנגד עשר ספירות באלפים אמה דווקא, וה' יצילני משגיאות:
הון עשיר
שביעית
שביעית יש בו עשרה פרקים כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם (אבות רפ"ה), שע"י השביעית אנו זוכרים כי לה' הארץ ומלואה, כדאיתא בסנהדרין פ"ד (דף לט.) במעשה דההוא מינאה עם ר' אבהו. וע"ד הנסתר פשוט הוא כי יום השביעי לבנין הוא שבת הארץ, והיא עשירית למנין:
עד אמתי חורשין. תנא אקרא קאי (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבות, ומשו' דפליג עלה ר' ישמעאל, לא רצה להתחיל מסכת' זאת בו, דלעולם אל יפתח אדם פיו לשטן (ברכות יט. ועוד), ומחלוקת דב"ש וב"ה לא חשיב מחלוקת, דהכי אמרינן בביצה דף י"א ע"ב. ועוד דקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו, דמהאי טעמא נשנה אע"ג דאגב ארחיה אשמועינן טעמא דב"ש, ובזה נחה הרגשת התי"ט:
שביעית יש בו עשרה פרקים כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם (אבות רפ"ה), שע"י השביעית אנו זוכרים כי לה' הארץ ומלואה, כדאיתא בסנהדרין פ"ד (דף לט.) במעשה דההוא מינאה עם ר' אבהו. וע"ד הנסתר פשוט הוא כי יום השביעי לבנין הוא שבת הארץ, והיא עשירית למנין:
עד אמתי חורשין. תנא אקרא קאי (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבות, ומשו' דפליג עלה ר' ישמעאל, לא רצה להתחיל מסכת' זאת בו, דלעולם אל יפתח אדם פיו לשטן (ברכות יט. ועוד), ומחלוקת דב"ש וב"ה לא חשיב מחלוקת, דהכי אמרינן בביצה דף י"א ע"ב. ועוד דקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו, דמהאי טעמא נשנה אע"ג דאגב ארחיה אשמועינן טעמא דב"ש, ובזה נחה הרגשת התי"ט: