בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה:
ספר הערוך
פך [אומקערען] (כלאים פ"ב) לא יאמר נוטע ואח"כ אופך אלא אופך ואח"כ נוטע מלשון ויהפכו (מ"ק יא) מי שהפך את זיתיו פי' שהזמינן על גבי בית הבד להוציא מהן שמן (נגעים פרק ד) המחיה מטמא בקרחת וגבחת הפוכה ושלא הפוכה פי' מלשון והיא הפכה שער לבן (כתובות לו) אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר (אבות פ"ה) הפוך בה והפוך בה. (פסחים קיב) ואפילו הפכי לך בשמעתא (ע"ז לו) דכיון דקא אפרי כולי עלמא מירתת אמרי השתא אתו מרכולי ישראל. פירוש דאפכי כולי עלמא דישראל מחזירין בכפרים לקנות היין ומירתת הכותי ואמר השתא אתו מרכולי ישראל וחזו כי נגע כותי ולא מזבני מיני (א"ב בנוסחאות אין כתוב מרכולי ישראל והערך הוא הפך בלשון עברי אפך בלשון ארמי):
סדר הדורות
בן בג בג אבות פ"ה בכורות (י"ב א') הוא ר' יוחנן בן בג בג, כשאמרו דבריהם לפני רבם והסכימו עליהם כתבו כפי שהיה אז שמם בן בג בג בן הא הא בן זכאי. ובעדיות חולק ר' פפייס ור"י עמו. ובפ"ק דקידושין (י' ב) וירושלמי פ' אע"פ הלכה ד' וספרי פ' קרח פסקא וידבר ה' אל אהרן. ובתוספתא פ"ה דכתובות שלח יוחנן בן בג בג לר' יהודה בן בתירא לנציבין בת ישראל המאורסה לכהן אסורה לאכול בתרומה וא"ל ריב"ב יודע אני בך שאתה בקי בחדרי תורה. בעירובין (כ"ז ב') א"ר יוחנן מאן דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג מובילנא מאניה לבי מסותא פסחים (צ"ו א'). בן בג בג שמעתי שהוא עצמו בן הא הא (ע"ש) אבל הרמב"ם מנאם לשנים. וכ"נ בתוס' חגיגה פ"ק בן בג בג ובן הא הא היו בני גרים (ע"ש) ולא כתבו היה בן גרים. וכן בספ"ה דאבות בן בג בג אומר בן הא הא אומר נראה כי ב' הם. בן ב"ג ב"ג בן גר בן גיורת (ס' המעריך). הרמב"ם אמר שהוא מחבורת הלל ושמאי ולא ראה החורבן ואנכי לא ידעתי. ונראה שא"א שהיה בימי הלל ושמאי שהרי חולק עם ר' פפייס שהיה בזמן ר"א ור' יהושע ואחר החורבן (ע"ש):