כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְעִילַת זְנוּת:
עיקר תוספות יום טוב
ואע"פ שכתבתי במשנה ה' פרק ו' דיבמות דקודם שנתגיירה לא הוי זונה מן התורה, פירשו התוס', דהכא מיירי שזינתה בבר, והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור:
שיירי קרבן
אר"י זאת אומרת הנושא את האיילונית וכו'. נראה ביש לו אשה ובנים איירי נמי ר' יוסי דאל"כ איסורא נמי איכא כדתנן פ"ו דיבמות כהן הדיוט לא ישא את האיילונית. וה"ה ישראל דאסור וכ"ה שם בגמרא מלתא בטעמא ע"ש. ואפשר לומר דדוקא באין לו בנים איירי אבל ביש לו בנים מותר והא דקאמר הואיל ואין מצוה. לישב עמה לאו דוקא אלא דאיסורא נמי איכא. וכ"נ דעת הרמב"ם שהשמיט דין זה דאיילונית ותמהו עליו הלח"מ והמ"ל ע"ש ולפמ"ש ניחא כיון שכתב חלוצה לכהן הדיוט שאינו חוזר אע"ג דאין איסורא אלא מדרבנן ממילא שמעינן דה"ה איילונית. ודחק לפרש כן משום דקשיא לי' מאי זאת אומרת דקאמר ר"י דלמא דוקא אלמנה לכה"ג דאיכא איסורא בנשואי' משא"כ באיילונית אם יש לו אשה ובנים אלא ודאי דאיירי באין לו אשה ובנים דאף באיילונית איכא איסורא. וא"ל דר"י יליף לה ממחזיר גרושתו דאינו חוזר אע"ג דליכא איסורא בנישואיה דלא דמיא לגרושה דאינה חדשה לו:
תוספתא כפשוטה
8-9. כהן הדיוט שנשא את אילונית, הרי זה מאכילה בתרומתו. וכ"ה ("כהן הדיוט") בכל הנוסחאות (לרבות קג"נ). וכ"ה לשון הר"מ בספ"ז מה' תרומות, ומקורו מכאן, כפי שהעיר באו"ש במקומו. ועיין בכ"מ וברדב"ז שם. ומלשון התוספתא מוכח שמדברים כאן שלא היו לו לכהן בנים, שאם לא כן פשיטא שמאכילה שהרי אין כאן איסור כלל. והברייתא דייקה בלשונה ואמרה "שנשא" כלומר, בדיעבד, מ"מ מאכילה בתרומה, שאין האיסור שייך לביאה, ויכול לישא אשה אחרת ולקיים מצות פריה ורביה, ועדיף מנשא שנייה, שאף שם מאכילה בתרומה (עיין ר"מ פ"ז מה' תרומות סה"כ). ואף שכל עיקר הברייתא אינו אלא להוציא מדברי ר' יהודה במשנתנו (פ"ו מ"ה) הסובר שאילונית היא זונה האמורה בתורה, וא"כ מה לי כהן הדיוט מה לי כהן גדול, ולמה שנתה התוספתא "כהן הדיוט", ולא כהן סתם. ברם אין כאן קושי כלל, והתוספתא דבוקה למשנתנו, ושם שנו (פ"ו מ"ה): כהן הדיוט לא ישא אילונית, אלא אם כן יש לו אשה ובנים וכו'. ובמשנתנו הלשון הוא בדווקא, וכהן גדול אסור באילונית אפילו יש לו בנים, שהרי כל אילונית היא בוגרת,6כפי שכבר העיר ברדב"ז על הר"מ ספ"ז מה' תרומות. ועיין בבלי כתובות ל"ו א' ומ"ש להלן כתובות פ"ג, שו' 22, סד"ה ואשר לאילונית. וכה"ג אסור בבוגרת (עיין במשנתנו פ"ו מ"ד). ונקטה התוספתא את לשון משנתנו, והוסיפה שאם עבר ונשא אילונית מאכילה בתרומה. והר"מ (הנ"ל) העתיק את לשון התוספתא כמו שהוא, ופשיטא שלהלכה אין הבדל, ואף בכה"ג הדין כן.7שהרי אפילו נשא בוגרת מה שעשה עשוי, עיין בבלי ס' א' ובר"מ פי"ז מה' איסורי ביאה הט"ו, וברדב"ז הנ"ל.