עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
יפה תואר
אחד בדור המבול ואהד בדור הפלגה. בב"ר הגי' אחד בדור המבול ואחד בדור אנוש ואע"ג דעל ידי הגשם מן השמים היה המבול ג"כ מי הים הציפו העולם כדכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה ומשמע דלא ס"ל לר"א שמלבד המבול הציפו המים העולם ב' פעמים אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה דא"כ לאוקמי ב' קראי דהקורא וגו' אחד באנוש ואחד בהפלגה דהוי קריאת מי הים לחודייהו ודמין ב' קריאות זו לזו כדאמר שפי' בשקלים בירושלמי וה"נ משמע דמוקי להו הא בב"ר פ' כ"ג דקאמר ועד היכן וכו' כמ"ש בירושלמי וגם במבול לא שייך לומר ועד היכן כו' דויכסו כל ההרים כתיב נראה דבהא קמפלגי דכולם ס"ל אחד באנוש ואחד בהפלגה משום קראי דהקורא גו' דלא ניחא להו לאוקמי לחוד למבול ור"א דחיק לאוקמי במבול משום דלא ס"ל שעלה הים בדור הפלגה שהרי נענשו בהפלגה ולמה יענשם ג"כ בהים ועוד שכמו שהזכיר הכתוב עונש פזורם ה"ל לזכור ג"כ עונש זה דחמירא וא"ת לכ"ע הרי נענש דור אנוש פעמים והרי תנן באבות להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול י"ל דמ"מ אריכת אף הוה שלא הביא מכה כוללת בכל העולם עד המבול ולפי גירסת המדרש כאן נ"ל דלא ס"ל לר"א שעלה הים בדור אנוש כיון דלא אשכחן רמז לזה בתורה אבל בהפלגה הא רמיזא באומרו ויפץ ה' אותם וכדאמרינן אל תיקרי ויפץ אלא ויצף ומתני' כר"א:
תורה תמימה
איכה. דרש בן עזאי, לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה שנתנה לעשרים דורותט)עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה מנח ועד אברהם, כמבואר בפ"ה דאבות. ובעשרת הדברות ובחמשה חומשי תורה כמנין איכה, ור' לוי אמר, עד שכפרו בל"ו כריתות שבתורה ובעשרת הדברות כמנין איכה ישבה בדדי)איכה עולה ל"ו ובדד י', וה"ק משום איכה ומשום בדד ישבה בגלות. וטעם דרשות אלו בכלל דמדייק מה שלא כתב איך ישבה בדד, ועיין מענין אגדה זו בסנהדרין ק"ד א'. [מ"ר].
דרך חיים
ומה שאמר 'אלא להפרע מן הרשעים וכו", כבר בארנו כי אין הפירוש שלכך נברא בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים וכו', שאין סברא לומר כלל שבשביל זה נברא בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים. אלא שאמרנו שמזה נלמוד כיון שנברא בעשרה מאמרות, והיה אפשר שיהיה נברא במאמר אחד, רק שלא היה לעולם כל כך מדריגה עליונה קדושה. ואם כן כאשר נברא בעשרה מאמרות, מזה תלמוד שהשם יתברך נפרע מן הרשעים ביותר, כאשר מחריבין העולם שנברא בעשרה מאמרות, ונותן שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות. וכן מה שאמר אחר זה (משנה ב) 'להודיע כמה ארך אפים', גם כן אין הפירוש שלכך היו עשרה דורות להודיע דבר זה, רק מה שהיו עשרה דורות מאדם עד נח מן דבר זה נדע שהוא יתברך ארך אפים. ובמקום אחר פירשנו עוד.