מוסר על ברכות א:א

ראשית דבר קבלת עול מלכות שמים קריאת שמע. תנן ריש ברכות, מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, והיא משעת צאת הכוכבים. וכתב רבינו יונה ריש ברכות וזה לשונו, הא דאמרינן דמצאת הכוכבים ואילך הוא לילה דוקא ג' כוכבים בינונים, אבל פחות לא הוי לילה, דהכי אמרינן במסכת שבת (לה, ב) כוכב אחד הוי יום, ב' בין השמשות, ג' לילה. ואמרינן עלה, לא כוכבים גדולים הנראים ביום, ולא כוכבים קטנים הנראים בלילה, אלא בינונים. וכיון שכן, ואין הכל בקיאין בין בינונים לקטנים, צריך לזהר עד שיראו הקטנים כו', עד כאן לשונו:

בְּעֶרֶב פֶּסַח, שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן, יַשְׁכִּים בְּהַשְׁכָּמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְשָׁל, חַס וְשָׁלוֹם, בַּאֲכִילַת חָמֵץ אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת שֶׁל הַיּוֹם. וְהַתְחָלַת הַיּוֹם הוּא מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר. וְעַמּוּד הַשַּׁחַר הוּא כְּשֶׁהָרָקִיעַ הִתְחִיל לְהָאִיר בְּקַו לָבָן מִצַּד מִזְרָח מָתוּחַ לְאָרְכּוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וְזֶהוּ עַמּוּד הַשַּׁחַר. (כֵּן הוּא מְבֹאָר בָּרַמְבַּ"ם וּבְפֵרוּשׁ בַּעַל תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְכֵן עִקָּר). וְרַבִּים בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מְקִלִּים מְאֹד, שֶׁאוֹכְלִין חָמֵץ אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת. אוֹי וַאֲבוֹי עַל חֵטְא גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּמֵזִיד, וְהֵם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְלַל 'פּוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ', וּבְחִנָּם מַכְנִיסִין אֶת עַצְמָן לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל כָּזֶה. וְזֶהוּ בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, וְהוּא קַבָּלָה בְּיָדִי מִן רַבּוֹתַי: מִי שֶׁמֵּקֵל לֶאֱכֹל חָמֵץ אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת, לֹא יִפָּטֵר מִסִּבָּה גְּדוֹלָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. וְאִם לֹא יַעֲבֹר עָלָיו שׁוּם סִבָּה בְּזֶה הַשָּׁנָה, אֲזַי יֵשׁ לוֹ לִדְאֹג יוֹתֵר, שֶׁבְּוַדַּאי מְאַסְּפִים עָלָיו עֳנָשִׁים קָשִׁים לְהַאֲבִידוֹ בְּפַעַם אַחַת מֵהָעוֹלָם בְּאֵיזֶה סִבָּה רָעָה.