מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:
שני לוחות הברית
תנן (ברכות פ"א מ"ה) מזכירין יציאת מצרים. ובהגדה, כל המרבה לספר הרי זה משובח. (פסחים פ"י מ"ה) רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר ג' דברים הללו כו' פסח מצה מרור כו', ולא אמר כל מי שלא עשה ג' דברים הללו, אלא אמירה וסיפור, הרי מעלת הסיפור והאמירה בקרבנות ובחוקת הפסח. ולמה לא תהיה כן בשאר מצות לספר פרשיות תרומות ומעשרות שמיטות ויובלות ערכין ושדה אחוזה ובתי ערי חומה וכאלו הרבה, ונימא דסיפורן במקום קיומן. ואף הסיפור דד' פרשיות תלויות באלו השנים, פרשת שקלים הם לצורך קרבנות, וכן פרשת פרה. ופרשת החודש פירסומא דמצרים. וענין פרשת זכור היא המצוה בעצמה לזכור עתה עד בא זמן העשייה, וק"ל: