אבות ה:ו מדרש: מדרש לקח טוב, מדרש תנחומא, פרקי דרבי אליעזר ותנחומא בובר

אשר ברא אלהים לעשות. אלו הן עשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת. והמן. והכתב. והמכתב. והלוחות. וקברו של משה. ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף המזיקין. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה שעשה הקב"ה מלקחיים להיות לעולם. כי כל אלה ברא אלהים לעשות נסים וגבורות. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לקיים מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש (קהלת א ט). זה שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). ר' עזריה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר. ביום הראשון ברא שמים וארץ עליונים ותחתונים. נשתיירו עוד ה' ימים ברא אחד מלמעלן ואחד מלמטן. בשני ברא רקיע למעלה. בשלישי יקוו המים למטה. ברביעי יהי מאורות למעלה. בחמישי ישרצו המים למטה. בששי אמר הקב"ה אם אני בורא את האדם מלמעלה הרי הוא מתגאה ביותר ואם מלמטה הרי הוא כבהמה. ועוד כי יתוספו מעשה הימים של מטה משל מעלה. לפיכך בראו מלמטה. והרוח ונשמה מלמעלה. הוי אומר בחכמה יסד ארץ. (שם) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה ב).

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים וְגוֹ' כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרוֹבוֹ (תהלים טו, ג). בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא עִם חֲבֵרוֹ וְהִפְסִיד, פָּרַשׁ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִרְאוֹתוֹ. וּמֹשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיָּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם (שם קו, לב), לֹא פָּרַק מֹשֶׁה מַשָּׂאָן מֵעָלָיו, אֶלָּא וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ. אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה יָדַעְתָּ, כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית טו, יג), אָנוּ נִשְׁתַּעְבַּדְנוּ, וְאַתָּה בֶּן חוֹרִין. וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי אַחִים שֶׁיָּצָא שְׁטַר חוֹב עַל זִקְנֵיהֶם, פָּרַע אוֹתוֹ אֶחָד מֵהֶם. לְיָמִים הִתְחִיל לִשְׁאֹל חֵפֶץ מֵאָחִיו. אָמַר לוֹ: אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאוֹתוֹ חוֹב שֶׁפָּרַעְתִּי, עַל שְׁנֵינוּ הָיָה, וַאֲנִי הוּא שֶׁפְּרַעְתִּיו, לְכָךְ אַל תַּחְזִירֵנִי מִן חֶפְצִי שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל. וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִצְרַיִם. מַה טִּיבָן שֶׁל אָבוֹת כָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרִים וְלַאֲבוֹתֵינוּ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּצָּרָה, אַף הֵם בַּצָּרָה. נַעְבְּרָה נָא בְּאַרְצְךָ וְגוֹ', מֵי בְּאֵר, מֵי בּוֹרוֹת הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר. לִמְּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַהוֹלֵךְ לְאֶרֶץ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְיֵשׁ בְּיָדוֹ צְרָכָיו, לֹא יֹאכַל מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁלּוֹ יְהֵא מֻנָּח, וְיִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי, בִּשְׁבִיל לְהַנּוֹתוֹ. כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, הַבְּאֵר עִמָּנוּ, וּמָן אָנוּ אוֹכְלִין. לֹא תֹּאמַר שֶׁאָנוּ מַטְרִיחִין עָלֶיךָ. שָׂכָר אַתָּה עוֹשֶׂה לְעַצְמְךָ. וְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם (דברים ב, ו). וּמֹשֶׁה אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הַתִּירוּ לָהֶם כַּסְפֵּיכֶם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, עֲבָדִים הָיוּ וַעֲנִיִּים, הַרְאוּ לָהֶם עָשְׁרֵיכֶם יֵדְעוּ שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הִפְסַדְתֶּם בַּשִּׁעְבּוּד, שֶׁכְּבָר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל (בראשית טו, יד), וְיֵדְעוּ שֶׁאֵין אַתֶּם חֲסֵרִים כְּלוּם, וְלֹא מִשֶּׁלָּכֶם אַתֶּם נוֹתְנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְגוֹ' (דברים ב, ז). דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, שֶׁאָנוּ חוֹסְמִין אֶת בְּהֶמְתֵנוּ. לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאל, זֶה קָשֶׁה מִכֻּלָּם, שֶׁאָמְרוּ לוֹ: בְּכָל סְבִיבוֹתֶיךָ יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לָבוּז וְלַהֲרֹג, וּבִגְבוּלְךָ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאל.

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת (אבות ה, ו) וְאֵלּוּ הֵן: פִּי הָאָרֶץ, פִּי הַבְּאֵר, פִּי הָאָתוֹן, הַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מַזִּיקִין וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַצְּבָת.