בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה:
שער מאמרי רז"ל
פרק ה' בן ב"ג ב"ג אומר הפוך בה והפוך בה דכלא בה כו' ב"ג ב"ג הם ה' חסדים כמנין ב"ג המתפשטי' בז"א ונודע כי ב' החסדים העליונים מכוסים וג' התחתונים מגולים ולכן נתחלקו בשתי אותיות ב"ג והנה אלו יורדים עד היסוד כנודע ואח"ך חוזרים ועולים למעלה להגדיל לז"א לזה אמר הפוך בה כנגד הירידה הא' ואמר שתכוין להורידם ולהפכם עד שירדו ביסוד ואח"ך והפוך בה ב' לחזור לעלותם למעלה להגדיל לז"א ונתן טעם באומרו דכלא בה פי' כי כל הגדלת ז"א תלויה בהפוך זה גם אפשר לפרשו על ה' גבורות הנקבה ע"ד הנז' ממש אלא שצריך לפרש מלת ב"ג להפך כי אות ב' הם ב' הגבו' התחתונות המגולות ואות ג' הם ג' עליונות המכוסות כנודע. עוד מצאתי כתוב במקום אחר וז"ל בן ב"ג ב"ג אומר כו'. דע כי המשנה הזאת מדברת בענין החזרת ה' חסדים כמנין ב"ג כאשר נופלים ביסוד ז"א וחוזרים לעלות ממטה למעלה והשאר תבין מעצמך:
דרך עץ חיים (רמח"ל)
ונשוב לענין, כי האורות עומדים על האותיות, ובאותם האורות כלולות כל הבחינות הפרטיות שיש על כל אות ואות, כאשר זכרתי; אך אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד סתום, כמו הגחלת; אך כשמשתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן, הנה כל־כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה, ועל זה אמר התנא (אבות ה כב): "הפוך בה והפוך בה, דכולא בה", כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים עד שתתלהב כמעשה האש ממש: