אבות ה:כב מחשבת ישראל: אמרי בינה, באר הגולה, תפארת ישראל ונתיבות עולם

ובזה פרשתי בס"ד מ"ש התנא בפ"ה דאבות על התורה הפוך בה והפוך בה דכולה בה, וענין כזה אינו מצי בספרי חכמה של האומות שיהיו יכולים ללמוד ענין מענין אחר שהוא רחוק ממנו:

דע כי יש דעות פלוסופים שאמרו "עזב ה' את הארץ" (יחזקאל ח, יב), והוא מסולק מן התחתונים. ובמאמר הזה באו לבאר הפך דעתם וכוונתם, כי הוא יתברך אינו מסולק מן העולם, ורצונו מתאחד עם הנמצאים. וזה שאמר 'ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה', כי התורה היא סדר הנמצאים, איך יתנהגו הנמצאים, וכל סדר המציאות בכלל נכלל בתורה. ודבר זה ידוע מאוד מדברי חכמים, במדרש (ב"ר א, א) אמרו, הקב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם. והתורה אומרת (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", ואין "ראשית" אלא תורה, שנאמר (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו", עד כאן. הרי כי התורה היא סדר ונמוס הנמצאים. ואין בזה ספק, כי התורה בה מבואר איך ינהג* האדם במעשיו בכל הנהגתו, וכך בתורה סדר כל הנבראים, ועל זה אמרו (אבות פ"ה מכ"ב) הפוך בה דכולה בה. אך שדבר זה שהוא סדר הנבראים רחוק מהשגת האדם איך נרמז בתורה, ואין מפורש בתורה דבר זה בפירוש, רק בהעלם ובהסתר. כי התורה שמה הדברים כפי מה שהם; הנעלמות - נסתרות, והגלויות - מפורשות. כלל הדבר, כי התורה שהשם יתברך עוסק בה הוא סדר הנמצאים, והוא יתברך יודע סדר הנמצאים, ואינו עוזב סדר שלהם עד שיהיו מסולקים ממנו לגמרי, וזהו 'שעוסק בתורה'. כי אין התורה רק נמוס וסדר הנמצאים, אשר הוא יתברך יודע, ויש אל השם יתברך חבור אל סדר הנמצאים.

מופת שני כי כל הדברים אשר בראם השם יתברך הכל הוא בשלמות ולא נמצא דבר חסר בעולם, ודבר זה מעיד עליו החוש כאשר אנו חוקרין על כל נמצאים שהם שלמים לפי מה שהם. וכמו שאמרו רז"ל גם כן (ראש השנה י"א ע"א) כל מעשה בראשית בצביונם נבראו בדעתם נבראו בקומתן נבראו ואין זה מקום לבאר הענין, גם הוא מוסכם מפי הכל אף חכמי האומות מודים בזה. וכאשר אנו חוקרין על גדר ההשלמה, הנה ענין ההשלמה שאין בו תוספת וחסרון כלל, שאם יש בו תוספת לא היה זה שלמות וכן אם היה בו חסרון הרי אינו שלם. והאדם הזה הוא חסר, כי מעלת האדם מצד השכל, ומצד הזה האדם חסר שהוא חסר השכל, ואף אם ימצאו פרטיים שהם בעלי שכל מכל מקום אין בדבר זה השלמה כלל, כי האדם נברא בכח על השכל ואף אם הוציא שכלו אל הפעל עדיין אין כאן שלמות כי תמיד הוא בכח יותר לצאת אל הפעל ואין כאן השלמה כלל, כי השלמה הוא כאשר אין כאן תוספת, ודבר זה אינו באדם כי תמיד אפשר לו להוסיף על השכל והרי כל הנבראים יש להם השלמה. אמנם כאשר נתן השם יתברך לעולם התורה דבר זה השלמת השכל לגמרי, ואף כי האדם אין משיג כל התורה, מכל מקום יש לאדם השלמה בצד הזה שנתן לו התורה שבה הכל ויש לו השלמה כמו שאמרו (אבות פרק ה') הפוך בה דכולה בה. ודבר זה שמוציא האדם שלמותו אל הפעל תמיד להתחכם דבר זה אינו עיקר כי אין זה השלמת הכלל, רק מה שנתן התורה לכלל ישראל דבר זה הוא השלמת הכלל, ומה שהאדם משיג בתורה שזה משיג הרבה וזה מעט אין זה חדוש, כי אף בשאר הנמצאים אף שהם כולם מין אחד יש בהם שנוי בדבר שאינו מגיע לעצמו שזה גדול וזה קטן לזה יש כח גדול וזה אינו בעל כח, אבל הם שוים בדבר שמגיע לעצמו ואין בהם שנוי. וכן נתן התורה אל הכלל ביחד והוא השלמה אחת בכלל מבלי תוספת ומבלי חסרון, לכך אי אפשר לומר רק השלמה אחת שיש אל הכלל וכדכתיב (שמות י"ב) תורה אחת, ודבר זה השלמת המין עד שיהיה הכל שוה וכדכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו'. ומפני זה נתנה התורה במדבר שהוא מקום הפקר שתהיה התורה השלמת מין האנושי בכלל, ועם כי לא היו האומות רוצים לקבל את התורה דבר זה הוא מצד המקבל בלבד, ודבר זה מחייב התורה מן השמים עד שיהא השלמה אחת שכלית אל המין בכלל, ואם לא היה תורה מן השמים היה השלמה מיוחדת לכל פרטי ופרטי והכל לפי השכל שלו, ודבר זה אי אפשר כמו שאמרנו. ועל חלוק זה תקנו הברכה על התורה, כי ברכה ראשונה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בתורה, וברכה זאת היא כמו שאר ברכות המצות שמברך על המצות וגם זה שעוסק בתורה מצוה עושה ומברך עליו ומפני כי אין די בברכה זו כי השם יתברך הוא שמוציא שכל האדם אל הפעל, ואין דומה זה לשאר מצוה שהאדם עושה מעצמו, אבל התורה השם יתברך הוא המוציא שכל האדם אל הפעל ואין זה לאדם מעצמו לכך יש לו לברך ברוך המלמד תורה לעמו ישראל וזה כנגד שהשם יתברך מוציא שכל האדם אל הפעל ומלמד תורה לעמו ישראל, וכך מוכח לשון המלמד דמשמע לשון הוה, ודבר זה כי עתה מלמד תורה לעמו ומוציא שכל האדם אל הפעל. ומפני כי דבר זה אינו רק מה שמוציא שכל האדם הפרטי אל הפעל ולא הזכיר השלמת הכלל ודבר זה מחויב ומוכרח להיות כמו שהתבאר, ולכך תקנו ברכה שלישית אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה, וזהו מפני שהשם יתברך השלים את הכלל בתורה שנתן השם יתברך על הר סיני ואמרו (שבועות ל"ט ע"א) כי אף הדורות שעתידים לעמוד, וכ"ז מפני כי התורה היא השלמת הכלל כי אי אפשר זולת זה. והארכנו בזה במקום אחר, ודבר זה הוא מופת חותך ברור שאין לספק בו מי שיש בו חכמה: