עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
ברטנורא
זיקים. כוכב הנראה כמו שפותח הרקיע ויורה כחץ ממקום למקום. אי נמי כוכב שנראה כמו שיש לו זנב ארוך:
לחם שמים
ר"י אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה. הרמב"ם בפירושו כתב אין הלכה כר"י. ובחיבורו [הלכות ברכות פ"י הט"ו] חזר בו ופסק הלכה כר"י. והטור [סי' רכ"ח] תמה עליו למה פסק כיחיד. והרב"י כתב ע"ז דמשמע ליה דר"י לפרושי לת"ק קאתי דעד כאן לא קאמר ת"ק אלא בימים דעלמא. אבל בים הגדול מודה לר"י דקובע ברכה לעצמו. ובאמת שנמצא כן הרבה במשנה כמו שהביאם בתי"ט בפ' בתרא דביכורים ע"ש. (ואף שקבצם א' לאחת הנה שכח לפניו. שלא הביא הך דהכא ולא ההיא דריש ת"ה דלעיל. ולאחריו עיין עירובין פ' בתרא מ"ה ומ"ש שם בס"ד. ובגמ' פא"ט [דף נ"ב ע"ב] אדרוסת הזאב בדקה. ועיין בגמרא דריש במה אשה [דף נ"ז ע"ב]):
לחם שמים
ולי נראה מדמפרש תלמודא למילתיה ש"מ דקיי"ל כוותיה. ועיין בפי' המשניות שאחר הגמ' הנדפסים מחדש שהכניס המדפיס גליון א' שרצה להשוות בין דברי הרמב"ם בחבורו ופירושו שלא יהיו סותרים זא"ז ואינו נראה: