חסידות על אבות ה:יח

וכדי להבינך דבר זה יותר, אסביר לך כי נ"ל לפרש מה שאמרו (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. כי העבירה נמשל לסרחון וקיא צואה, כאמור (ישעיה ד ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, וכמו שמפרשין פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה (ברכות ה' ע"א). ונקדים עוד דברי אהבת דודים בפסוק (שיר השירים ב טו-טז) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר, (שיר השירים ב טז) דודי לי ואני לו הרועה בשושנים, ומ"ש שם בשם מהר"מ אלמשנוני דכמו שיברחו בעלי חיים הארסיים מפני ריח טוב, ככה יברחו יצר הרע וכל חילותיו כחות הטומאה מפני הכנה טובה, עיין שם. והנה ידוע דידיעת הפכים בשוה, ומובן דכמו שבורחין בעלי ארס מפני ריח טוב, ככה שוכנים במקום ריח רע והבן, על כן במקום שנעשה העבירה המולדת סרחון וריח רע כאמור, וגם כפי שאמרו רז"ל באליהו שסתם נחיריו בעברו לפני רשע, ולא סתם בעברו על הנבילה, ונשאל על זה, והשיב שריח הרע של הרשע נודף יותר מריח נבילה, על ששוכנים שם היצר הרע וכחותיו בכח אמיץ, על כן גוררת עבירה, אבל במקום מצוה דמוליד ריח טוב בוסמין דגנתא דעדן, מגרש יצר הרע וכחותיו ומשרה כחות הקדושה, על כן גוררת מצוה, וזה ברור. ומזה יובן דבשעה שזמרי בן סלוא עשה נבלה כזו בפרסום גדול, הרי הוליד ריח רע גדול במחנה העברים, והיו בורחים כל כחות הקדושה אלולי שבא פנחס ומסר נפשו וקדש שם שמים ברבים וקנא קנאת ה' צבאות, והוליד ריח טוב גדול והעביר הסרחון כמו שמעשנין הבית בריח טוב להעביר ריח רע, ועל ידי זה ברחו כל כחות הטומאה, וכחות הקדושה נשארו וביתר שאת וביתר עוז, ועל כן נשאר השראת שכינתו ונקרא אלקי ישראל. והיינו ולא כליתי את בני ישראל, ר"ל כח השראה עם בני ישראל בקנאתי, והבן. ועל פי זה יתיישב ולא כליתי את בני ישראל וגו', דמשמעו אלולי שקנא פנחס, היה ח"ו כליה. והוא תמוה האם בשביל בועל ארמית אחד, יכלה לכל ישראל ח"ו, האיש אחד יחטא וכו'. ולפי מ"ש אתי שפיר, והבן. ועל פי זה יובן איך זיכה אותו הצדיק את הרבים בזה, כי הבריח עבירות רבות שהיה גורמים השראת כחות (הטומאה) במחנה העברים ח"ו, וגרם למצות הרבה שגרם כח השראת הקדושה, כאמור שם באהבת דודים שמהעבירות הקטנים הרבים שדש בעקביו, אי אפשר להזהר לרוב ריבוים והרגלם, אם לא בעזר השם אם נועם ה' עליהם דודי לי ואני לו, והבן. ועל פי זה מבואר היטב המדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו. על פי מה שפירשתי במדרש (רבה ברכה פרשה י"א סימן י' (דב"ר י"א י')) אמר משה רבונו של עולם כתבת ביומו תתן שכרו וכו' (דברים כד טו), על פי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט ע"ב), והטעם של הרשב"א דלא שלים עבודתיה, כי אמרו (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמין בעצמך וכו', ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (קידושין מ"ח ע"ב), ועל פי כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו (אבות פ"ה מי"ח). ועל פי זה פירש הגאון הקדוש האבד"ק בארדיטשוב השייכות אל תפרוש מן הציבור, לומר אהיה בפני עצמי עובד ה' ולא אשגיח על הציבור לנהלם על מבוע היראה, כי אל תאמין בעצמך, והבן. וזה שאמר כאן השיב את חמתי ולא כליתי וגו' כדפירשתי, אם כן זיכה את הרבים ומובטח ששוב לא יחטא, הרי שלים עבידתיה, לכך בדין הוא שיטול שכרו תיכף. ועל פי זה מבואר (במדבר כה יב) הנני נותן לו את בריתי שלום, כי שלום הוא יחוד הגמור.

אולם כמו זו הקושיא עצמה שאמרנו באומות עכו"ם, קושיה זו עצמה יפול ג"כ על כלל ישראל, דהנה רז"ל חלקו את כלל ישראל לג' כתות, צדיקים ורשעים ובינונים, היינו, מי שכל ימיו אינו עושה רק רע כל היום הוא הנקרא רשע, והבינוני שהוא עושה פעמים טוב הוא הבינוני, ואם כן איך יוכל הקב"ה להשגיח על הרשע מאחר שהוא טהור עינים, וכן בבינוני, או אפילו בצדיק שאינו גמור, ג"כ קשה כיון שעושה פעמים רע איך יושגח מהש"י באותה שעה, והרי כלל הונח בידינו שאי אפשר להשגחה שיופסק אפילו רגע אחד. וישוב קושיא זו ג"כ כדלעיל, דעיקר ההשגחה הוא על הצדיק היותר גדול שבדור אשר אין חטא בא על ידו, והוא הנקרא צדיק יסוד עולם כאשר בארתי בפ' קרח, כי הוא יסודו של כל העולם, היות הוא עיקר המושגח שעיקר ההשגחה וההשפעה אליו, וכלל ישראל הם מושגחים ומושפעים ומקבלים חיותם על ידו. וזה רמזו רז"ל באומרם (אבות ה', יח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ירצו בזה אותו הצדיק אשר הוא מזכה את הרבים, דהיינו, שכלל ישראל מושגחים באמצעותו, זה אי אפשר אם לא שאין חטא בא על ידו וכאמור, שמי שאפשר אפילו לפעמים שיזדמן חטא לידו, אי אפשר שתהיה עיקר ההשגחה על ידו.

ואמר התנא (אבות ד, א) על אלו השנים איזהו מהם נקרא גבור והשיב הכובש את יצרו, ר"ל זה הב' שמתקרב ליצרו וכובש אותו זהו גבורה, משא"כ הראשון עדיין לא יתכן לקרותו גבור על צד האמת, כיון שאין בידו רק לשמור את עצמו ולברוח מן יצר הרע. אולם אם ירצה זה לחשוש ולומר איך יצא מגדר התורה ולהתקרב ליצרו ולומר אפשי ואפשי, הלא יש חשש אולי ח"ו יתגבר יצרו עליו ויחטיאו, אמנם אין הדבר כך, כי ברית כרותה לזה הצדיק אשר כבר היצר הרע נעשה טוב אצלו ומצדו אינו מתאוה לדבר רע, ומה שהוא מתקרב אל התאוה אינו רק כדי להלחם וכדי להוציא הנשמות והניצוצות משם מובטח הוא שלא יבא לידי חטא ועון, ועל זה אמר התנא (אבות ה, יח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ר"ל שבאמת אינו מתאוה לרע, רק שעושה לו תאוה בכדי לזכות את רבים, דהיינו שיוציא הנשמות והניצוצות, אזי אין חטא בא על ידו.