אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:
ישמח משה
ועוד נראה לפרש בסיגנון זה וקצת באופן אחר. דהנה ידוע דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה, כמ"ש שמפרשין הפסוק (תהלים טז ב) טובתי בל עליך, רק בהמזכה את הרבים כבר אמרו רז"ל (אבות פ"ה מי"א) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, דהיינו דהשי"ת משמרו מן החטא. ועל פי זה פירש בספר משנת חכמים בשם הרב הגאון מבארדוטשוב ז"ל המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"ד) אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. דר"ל אל תפרוש מן הציבור לומר אעבוד לבדי השי"ת בכל לב ונפש, ולמה לי להשגיח על הציבור ולהוכיחן ולהדריכן בדרך ישרה, כי ואל תאמין בעצמך וכו', מה שאין כן כשתזכה את הרבים, דאז השי"ת משמרך מן החטא, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה איתא במסכת סוטה (דף י"א ע"ב) ולא עשו כאשר דבר אליהם מלך מצרים וגו' (שמות א יז), להן מבעיא ליה, אמר ר' יוסי בר חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו, (פירש רש"י [ד"ה אליהן] אליהן משמע על עסקי ביאה לשון ויבא אליה, בראשית כט כג), עד כאן. והנה כבר העידו רז"ל כי האשה אינה בגדר שתעמוד בנסיון בטבע עצמותה, כמו שאמרו (שבת ל"ג ע"ב) נשים דעתן קלות, ר"ל דעתן קלות עליהן ונוחין להתפתות, ומבואר בדברי רז"ל שכל הנשים הן בכלל זה, כמו שמבואר ממעשה דברוריא דביתהו דרבי מאיר (ע"ז דף י"ח ע"א), ודעת לנבון נקל דאם איזה אשה עמדה בנסיון, היא ודאי סייעתא דשמיא מכח איזה זכות. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל, כי כבר כתבנו דתבען לדבר עבירה ולא נתבעו, והוא נסיון גדול שלא להתפתות למלך גדול כמוהו, וזה אין בטבע הנשים, רק היה בסיוע השם עליהם כי קיימו נפשות הרבה בישראל, ואין זכות הרבים גדול מזה, ולכך נתן השי"ת בהם כח וגבורה לעמוד נגד יצרן שלא להתפתות לו, ויתכן דזה שתבען היה אחר שהוכיחן ודבר עמהן, רק שהתורה מרמזת על מה שהיה אחר כך. וכך הוא פירושו, ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים כדברי ר' יוסי בר חנינא, ועל ידי מה יכלו לעמוד בנסיון, לזה אמר ותחיין את הילדים ואין זכות גדול מזה, והיינו (שמות א כ) וייטב אלקים למילדות, שהשי"ת עשה אותן טובים במה שאין בטבע עצמותן כלל, מ"ט וירב העם, ואין, ואין זכות הרבים גדול מזה שהעמידו כל כך נפשות בישראל, ואפילו רקנין שבך מלאים מצות כרימון (ברכות נ"ז ע"א), ועל ידי זה ויעצמו מאד, כי כבר כתבנו כי עצומה נאמר על גבורה, וכבר העידו רז"ל כי הגבורה הגדולה שבגבורות הוא לעמוד נגד יצרו, כמו שאמרו רז"ל (אבות פ"ד מ"א) איזה גבור הכובש את יצרו, ולכך פתח בשולחן ערוך או"ח (סי' א' ס"א) יתגבר כארי, ועיין בט"ז או"ח (סי' א' ס"ק א'). והיינו ועל ידי זה ויעצמו המילדות מאד בכח וגבורה לעמוד נגד יצרן שלא להתפתות למלך גדול כמוהו, אחר כך מפרש הפסוק שכרן בעולם הזה ולעולם הבא עין לא ראתה, השי"ת יזכני להיות מן העובדים אותו בלב שלם אמן.
ישמח משה
ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן (בראשית יח יב), ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי (בראשית יח יג). פירש רש"י (ד"ה ואני) שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן. כבר עמדו על זה כל חכמי לב הלא חותמו של הקב"ה אמת (שבת נ"ה ע"א), ועיין במפרשים. ועוד יש לדקדק על מה שנאמר כאן ב' פעמים לאמר, דלכאורה שפת יתר הם, כי איננו אמירה לזולתו. עוד יש לדקדק מה שצחקה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה, ופירש רש"י (ד"ה עדנה) וסת נדות. הלא כבר ראתה שפירסה נדה. והנ"ל בזה שהיא לא ידעה שזה המבשר הוא מלאך, רק שסברה שהוא איזה אורח רמאי, וכששמע שפירסה נדה מחמת שלחם לא הביאה והוא גם כן פלא, על כן אמר כך, אבל מכל מקום חשבה שזה שקר, דפריסת נדה שכיח לעיתים רחוקים אף בזקנות על דרך מקרה והזדמן, אבל הלידה היא חוץ לטבע וכדכתיב (בראשית יז יז) הבת תשעים תלד. והכי פירושו ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי וגו', ר"ל משום שראה שאחרי בלותי היתה לי עדנה שפרסה נדה אמר כך ורמאי הוא, ואדוני זקן דבן מאה כאלו עבר ובטל מן העולם (אבות פ"ה מי"א), ושכלו חלש לכך יכולין לרמאות אותו. ויאמר ה' לה למה וגו', ולא כתיב ויחר אף ה' בה, כי אין כאן חרון אף כי מנין היה לה לידע שזה הוא מלאך וכמה רמאים איכא בשוקא, רק האמירה היה כדי להודיע לה האמת כי ממנו יצאו הדברים, ואמר למה זה צחקה שרה לאמר, ר"ל שכונת הצחוק היה דברים האלה האף אמנם אלד ואני זקנתי, ואין כאן שקר כלל, רק השינוי היה במה שהעלים ולא אמר יתר הדברים שאמרה ואדוני זקן, שלא יחר לאברהם שמחזקת אותו לנעדר השכל כנ"ל.
אגרא דכלה
וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג יח). הוא על שם שהרבה בחטאו הסיגים בעולם בשליטות הקליפות, על כן יהיו לצנינים בצדו, עד אשר יבער ד' רוח טומאה מן הארץ. וירמוז וקו"ץ, היא בגימטריא ד' פעמים מד"ה. הוא על פי מה דאמרו באבות (פ"ה מי"א) ארבע מדות בדיעות, (אבות פ"ה מי"ג) ארבע מדות בנותני צדקה, (אבות פ"ה מי"ד) ובהולכי לבית המדרש, שהן לטוב ולהפכו. ואילו לא חטא אדם לא היה טוב ורע בעולם, וכהיום נתהוו ארבע מדות על ידי צמיחת היצר הרע, והבן: