חסידות על ברכות א:א

דרוש ט בגמרא פסחים דף ק"ך
אמר רבא מצה בזה"ז דאורייתא מרור מדרבנן מ"ש מרו"ר דכתיב על מצות ומרורים בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פס"ח ליכא מרו"ר. מצ"ה נמי כתיב על מצו"ת ומרורי"ם. מצ"ה מיהדר הדר בי' קרא בערב תאכלו מצו"ת ע"כ ובתר הכי בעמוד ב' פיסקא הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא מחצות ה"ל נותר מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה. ראב"ע אומר נאמר כאן בליל"ה הז"ה ונאמר להלן ועברתי באמ"צ בליל"ה הז"ה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצו'. א"ל ר"ע והלא נאמר חפזו"ן עד שעת חפזון ע"כ ופי' הרשב"ם ד"ה ראב"ע היא אבל כר"ע דפליג עלי' לא מתוקמא דלדידי' לא הוה נותר ולא מטמא את הידים אלא מבקר ואילך ואע"ג דלדידי' נמי אכילת פסחים עד חצות כדין כל הנאכלים ליום ולילה. רבנן הוא דעבדו הרחקה יתירה להרחיק את האדם מן העבירה כדתנן פ"ק דברכות שמא יאכל ממנו אחר שיעלה עה"ש ויתחייב כרת עכ"ל. והנה יש לדקדק על דברי הרשב"ם מהיכן החליט דלר"ע נמי אכיל"ת פסחי"ם עד חצות ותו לא דלמא לא ס"ל שום סייג כדאשכחן ר"ג ריש ברכות בק"ש דלא ס"ל לגזור סייג ודילמא ר"ע ס"ל כר"ג וי"ל דס"ל לרשב"ם דע"כ גם ר"ג דפליג על החכמים בק"ש וס"ל דאין לגזור סייג עכ"ז באכילת קדשים בודאי מודה דגזרינן דלא אשתמיט תנא בשום דוכתא ובפרט בכל המשניות וברייתות דפרק איזהו מקומן דמתני בכולהו ע"ד חצו"ת ולא קא פליג ר"ג בשום דוכתא ממילא אפי' אם נאמר דר"ע ס"ל כר"ג הנה גם ר"ג ס"ל בקדשים עבדינן סייג ע"ד חצו"ת דייקא ואח"כ אמרינן בגמ' אמר רבא אכל מצ"ה בזה"ז אחר חצות לר' אליעזר ב"ע לא יצא י"ח ומקשו פשיטא כיון דאיתקש לפסח כפסח דמי מהו דתימא הא אפקי' קרא מהיקשא קמ"ל דכי אהדרי' קרא למילתא קמייתא אהדרי' ע"כ. וכתב הרא"ש לכאורה נראה דהלכה כראב"ע דסתם מתניתין כוותי'. ומיהו בפ' הקורא את המגילה איכא סתמא כר"ע ומיהו נכון להחמיר כראב"ע דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא וכן הי' נוהג ר"ת ז"ל וכו' והר"ן כתב הואיל ויש סתם משנה כראב"ע וסתם משנה במגילה כר"ע הנה ספק הוא ויש להחמיר כראב"ע וכ"ה דברי הרא"ש בברכו' והרמב"ם ז"ל פסק באכילת הפסח מדאורייתא נאכל כל הלילה ורבנן עשו סייג לכתחלה ע"ד חצות (והוא כר"ע וכדברי הרשב"ם דר"ע ודאי ס"ל סייג) ובאכילת מצ"ה פסק זמנה כל הלילה בלא שום סייג: והנה יש לתמוה כיון דזה הוא דבר המוחלט בגמ' דפס"ח ומצ"ה חד דינא אית להו וכדברי רבא בגמ' א"כ הרמב"ם ז"ל שפסק מדאורייתא זמנו כל הלילה הוא כר"ע (וע"כ הוא משום דס"ל דכיון דאיכא סתמא כראב"ע וסתמא כר"ע הדרין לכללין הלכה כר"ע מחבירו) ואעפ"כ פסק דעבדינן סייג לכתחלה עד חצות דוקא (והוא כדברי הרשב"ם דר"ע ודאי מודה דעבדינן סייג א"כ מצ"ה נמי דינא הכי הוא דלר"ע עבדינן סייג ולמה פסק הרמב"ם ז"ל דלכתחלה נמי זמנה כל הלילה: והנה גם על דברי הר"ן ודברי הרא"ש בברכות יש לתמוה דעיקר שרשם דיש להחמיר לכתחלה באכילת מצ"ה קודם חצות דייקא דדלמא הלכה כראב"ע הלא אפי' הלכה כר"ע עכ"פ יש גזירת סייג מדרבנן וכדברי הרשב"ם (וכדברי הרא"ש בפסחים שכתב כן בדרך אפשר):

והנה דברי הר"ן ולשון הרא"ש יש לתרץ שפיר דיש להם הוכחה דאם נאמר הלכה כר"ע א"צ להחמיר כלל במצ"ה משום סייג כאשר נבאר והוא דתנן במתניתין ריש ברכות מאימתי קורין א"ש בערבית משעה שהכהני' וכו' עד סוף האשמורה הראשונ' דר"א וחכמים אומרים ע"ח רג"א עד שיעלה עה"ש מעשה שבאו בניו וכו' א"ל אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות ולא זו בלבד אלא כל מה וכו' הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עה"ש וכל הנאכלין ליום אחד וכו' א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העביר' ופירש"י א"כ למה אמרו חכמים עד חצות בק"ש ובאכילת קדשים. אבל בהקטר לא אמרו חכמים עד חצות כלל ולא נקט לי' הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה וכו' והנה הקשו המפרשים למה באמת לא גזרו בהקטר כמו ק"ש ובאכילת קדשים והנה תירץ הרמ"ז דכהנים זריזין הם: ולא הונח לי בזה דהרי רוב הנאכלין ליום אחד הם קדשי קדשים הנאכלים רק לזכרי כהונה (חוץ תודה ואיל נזיר ופסח קדשים קלים) ולמה גזרו בהני סייג ונ"ל דרש"י ז"ל תירץ זאת הקושיא שם בדבריו שכ' שם במשנ' בד"ה כדי להרחיק את האדם מן העביר' ואסרום באכיל' קודם זמנם כדי שלא יבא לאוכלן לאחר עה"ש ויתחייב כרת וכן בק"ש לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עה"ש ועבר לו הזמן עכ"ל:

והנה לכאורה יש לתמו' על דברי רש"י ז"ל למה פירש דגזרו עד חצות באכילת קדשים דחששו דילמא יבא לאכלן אחר עה"ש ויתחייב כרת הלא אפי' לא יבא לאכלן שפיר שייך למיגזר שמא יניח הקדשים ולא יאכלם ויפסלו בעה"ש ויבואו לידי נותר אלא ע"כ דכוונת רש"י ז"ל לתרץ הקושיא הנ"ל למה לא גזרו בהקטר עד חצות כמו באכילה ע"כ פי' דשאני אכילת קדשים דיש חשש עבירה חמורה איסור כרת וכן בק"ש הגם שהוא רק חשש ביטול מ"ע נ"ל דגזרו כמו באכילת קדשים להיות ק"ש הוא מיסודי הדת ויש עבירה גדול' בביטולה וחז"ל קראוהו מעוות לא יוכל לתקון הג"ה ובפרט לפי מ"ש בחיבורו על המשנה דלבעבור זה התחילה התורה שבע"פ פתח דברי' יאיר בזמני ק"ש והלכותי' להיו' דקיי"ל כל התור' ומצות שהאדם משתדל בעודו רשע לא יעלו לו לריח ניחוח לפני י"י (וכמו שדרשו נירו להם ניר ואל תזרעו אל הקוצים) אדרבא וכו' וא"כ לפ"ז מה יעשה האדם וחי וכי ס"ד שלא ילמוד תו' ולא יניח תפילין וציצית וכיוצא עד אשר יתקן כל אשר עוות. אבל ע"כ הוא דתשובה מהני בכ"ז ועידן. והתשובה מן התורה הוא רק חרפ"ה עזוב"ה קבל"ה וידו"י דברים לפני י"י (כמו שהארכנו בזה במ"א וכאן עת לקצר) ע"כ קודם כל עשיית המצוה ועסק התורה כאשר האדם מהרהר בתשובה הנה שוב לא יכונה לרשע באותו הזמן ותהי' תורתו ומצותיו לרצון ועדיין לא הונח לי בזה דהנה איפסק להלכ' ארבעה חילוקי כפרה שהי' ר"י דורש עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת ושב תשובה תולה ויה"כ מכפר עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין אבל מי שיש בידו חילול השם כולן תולין ומיתה ממרקת כדכתיב אם יכופר העון הזה לכם עד וכו' א"כ לפי"ז הרי התשוב' לבדה אינה יכולה לכפר רק על מ"ע ומה יעשה האדם שיש בידו עבירות חמורו' ובפרט עון חה"ש שכמעט אין אדם ניצול ממנו כמ"ש בגמ' היכי דמי חה"ש כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין. אבל מבואר הדבר בזוהר במדבר מאן דמסר נפשי' (בשעת ק"ש) בכח (באמת שמקבל עליו עמ"ש ומקבל ע"ע מסה"נ ע"ז יחשב לפני הש"י כאלו מסר נפשו בפועל ביסורי מיתה ע"ד כ"ש ואפילו אותן העונות דכתיב בהו אם יכופר העון הזה לכם עד וכו' מתכפרים ע"י המצוה הזאת במס"נ. א"כ לפי"ז יוצרינו יוצר בראשית המצו' לנו מרפא ארוכה אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא ק"ש בכל עונה מעונות היום והלילה במסה"נ (כי זה מצותה) ועי"ז אפי' עבר על כריתות ומי' ב"ד ואפי' עון חה"ש דכתיב בי' אם יכופר וכו' מתכפרים ע"י המצוה הזאת במס"נ ושוב אין לו תואר רש"ע ותקובל תורתו ומצותיו לרצון ולבעבור זה התור' שבע"פ בראשית אמרי' פי' פתחה בחכמ' בזמני ק"ש והלכותי' שזה הוא הסגול' שתהי' לימוד התור' לרצון אפי' יש ביד האדם ח"ו עון כריתות ומי' ב"ד ועון חה"ש שאינו מכופר עד וכו' ע"כ לבעבור זה המשיח מלחמה אמר לישראל בהכרזה שמ"ע ישרא"ל אפי" אין בידכם אלא זכות ק"ש וכו' כמו שדרשו חז"ל ע"כ לבעבור זה חששו ז"ל מאד שלא יעבור האדם זמן עונה אחת כי יש בזה חשש עון כריתות ומי' ב"ד כנ"ל ולבעבור זה כמו שגזרו עד חצות באכילת קדשים מפני שיש בם חשש איסור כרת כמו כן גזרו בק"ש שיש בהעברת זמנה ג"כ חשש וכו': וע"כ פירש"י בתחלה החשש שחששו באכילת קדשים ואח"כ כתב וכן בק"ש וכו' הגם שהי' לו לפרש במוקדם ק"ש שהוא העיקרת במשנה וכמש"ל בד"ה א"כ למה אמרו וכו' בק"ש ובאכילת קדשי' הנה הקדים ק"ש לאכילת קדשי' וכאן הקדי' אכילת קדשים ואח"כ כתב וכן בק"ש רמז לך בזה דהגם דק"ש הוא רק ביטול מ"ע עכ"ז כאשר תשכיל שייך למיגזר בי' סייג כמו באכילת קדשי' דיש בו חשש איסור כרת משא"כ בהקטר חלבים לא גזרינן סייג דאפי' יעבור ויקטירם אחר עה"ש אין כאן עבירה חמורה כ"כ. וקיי"ל אם עלו לא ירדו ע"כ לא גזרו בו עד חצות ולפ"ז שפיר מצאנו טוב טעם ודעת לדברי הר"ן ז"ל ולדברי הרא"ש בברכות דאם הלכה כר"ע דס"ל בק"פ באכילתו עד עה"ש מן התורה. הנה יש לגזור בודאי סייג עד חצו' דיש חשש איסור כרת שיבואו לאכול אחר עה"ש משא"כ במצה הגם שהוקשה לפס"ח עכ"ז לא שייך למיגזר עד חצות כמו שלא גזרו בהקטר חלבים. דאין כאן חשש עבירה חמורה רק ביטול מ"ע גרידתא ע"כ כיון שיש דעת נוטה הלכה כר"ע אין להחמיר כ"כ באכילת מצ"ה רק דאעפי"כ יש להחמיר לכתחילה דדילמא הלכה כר"א בן עזריה מיהו על הרמב"ם ז"ל הקושיא במקומה עומדת דהנה מה דפסק במצ"ה זמנה כל הליל' פסק כר"ע נגד ראב"ע להיות דשנה לן רבינו הקדוש סתמא כר"ע וסתמא כראב"ע א"כ הדרין לכללין הלכ' כר"ע מחבירו אעפי"כ הו"ל לפסוק דעבדינן סייג ע"ד חצו"ת וכדפסק בקרב"ן פס"ח ולדידי' א"א לומר דשאני מצ"ה מן פס"ח דבפסח יש חשש עבירה גדול' איסור כרת משא"כ מצ"ה דהרי לדידי' גם בהקטר חלבים גזרו חכמים ע"ד חצו"ת דכן פירש הוא במסכת ברכו"ת א"כ למה אמרו חכמים ע"ד חצו"ת קאי אכולהו והא דלא שנאו התנא בשים מקום במשנה דכבר סמך אעדותו של ר"ג בכאן וכדברי הכ"מ בכאן א"כ כיון דגם בחשש ביטול מצוה קלה לאו שאין בו מעשה גזרו סייג מכש"כ באכילת מצ"ה (אפי' לר"ע דס"ל זמנה כל הלילה מדאורי') א"כ למה פסק הרמב"ם זמנה כל הליל' אפי' לכתחילה ונרא' לבאר דעת הרמב"ם דס"ל ג"כ דמוכח מהש"ס דבמצ"ה לא גזרינן סייג דהנה קשה ר"ג דפליג עם החכמים בק"ש וס"ל דאין לגזור סייג במ"ע דק"ש למה לא פליגי באכילת קדשים דלא אשכחן בשום מקום בפ' איזהו מקומן דיפלוג ר"ג על כל פרטי הקרבנות דנאכלין ליום ולילה עד חצות וכל המשניות לשם הולכות פסיקותיהן בלא חולק הג"ה ע"כ אומרים המשניות הללו בתפלת העשי' להיותן הלכות פסוקות בלא חולק כמ"ש מרן האר"י ז"ל: בשלמא על הקטר חלבים (דס"ל לרמב"ם דגזרו סייג עד חצות) ולא מצינו דיפלוג ר"ג ויש לומר דשפיר פליג רק כיון דאינו מבואר במשנה בשום מקום גזירת סייג דהקטר חלבים (רק רבינו הקדוש סמך על עדותו של ר"ג שבכאן משנה א' פ"ק דברכות וכדברי הכ"מ) ואדרבה משנה שלמה שנינו במגלה כל הלילה כשר (מדאורייתא) לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואימורים הנה אין לך מקום במשנ' שיפליג ר"ג על החכמים רק בכאן במשנה א' דברכות אבל אכילת קדשי' הלא הלכות פסיקות הן נשנו בכל פרטי הלכותיהן ופרטי הקרבנות ליום ולילה עד חצות ולא פליג ר"ג הנה ע"כ צ"ל דבאכילת קדשים מודה ר"ג לחכמים דגזרי' סייג וכמש"ל בדברי הרשב"ם כאן בפסחי' ויקש' לן א"כ למה לא גזר סייג בק"ש ופליג על חכמי' ע"כ צ"ל דס"ל לר"ג דשאני אכ"ק דיש חשש שיבא לידי איסו' כרת כשיאכלם אחר עה"ש. משא"כ ק"ש (הגם דהיא מצוה גדולה מיסודי הדת) ס"ל לר"ג כיון דאין כאן רק חשש ביטול מ"ע אין לגזור סייג (ולא ס"ל הסברא שכתבנו לעיל לדעת רש"י) ממילא לפי"ז רווחא לן שמעתין דהרמב"ם דבאכילת פסחים פסק לסייג עד חצות כיון דיש חשש עבירת כרת אבל במצה דאין כאן רק חשש ביטול מ"ע גרידא אין לנו להחמיר מסברא ולעשות סייג ואפילו לדעת החכמים דס"ל דגזרו סייג בק"ש אין לדמות ק"ש לשארי מ"ע רק היכא דאשכחן בפירוש דגזור גזרינן והיכא דלא אשכחן בפירוש לא גזרינן כן נ"ל ופטטייא דאורייתא טבין: