הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
דובר צדק
והנה התורה היא דפוס כל מעשה בראשית כמו שכתוב בבראשית רבה פרשה א' וכוללת הכל, גם בה נמצא ב' אלה והם מצות עשה ומצות לא תעשה וכמו שנתבאר לעיל. ולמוד התורה תיקון הנפש כמו שכתוב בה משיבת נפש ולישא אשה תיקון הגוף דבלאו הכי הוא פלג הגוף. והפלוגתא היה קדום וקאמר הא לן כו' כמו שכתוב בנדרים (כ"ב ב') לב רגז בבבל כתיב ושהלב רגז ומושל עליו ואין לבו ברשותו כמו מעשיהם של צדיקים מצד הגלות לבבל לזה לישא אשה. אבל לבני ארץ ישראל דלית להם לב רגז כמו שכתוב בנדרים שם ובשלהי כתובות (ק"י.) דכמי שיש לו אלוק' פירוש אף בלתי יגיעת בשר ניכר עליו שיש לו אלוק' בתולדה וטבע דאוירה מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב) ומאיר לכך ארץ אשר ד' אלקיך דורש וגו' וכמו שכתבתי במקום אחר לכך ילמוד תורה קודם. ואיתא (קידושין שם) רחיים בצוארו פירוש דתיקון הגוף על ידי כחות המעשה מטריד ומביא חושך ולא יוכל להאיר אור תורה שהוא כח המחשבה כמו שכתוב והגית וגו' דרצה לומר הגיון הלב מדת שבת. וזהו במי שיודע ובקי בכחות נפשו אבל מי שאינו בקי בעצמו כמו שכתוב בסוף פרק ב' דנגעים דאין אדם רואה נגעי [חסרון] עצמו ולא בכורות [קדושת הגוף] עצמו. והיינו דאדם נוגע והשוחד שהוא חד מעוור עיניו ועיקר הידיעה הוא מזולתו כמו שכתוב פרק א' דאבות קנה לך חבר והסתלק מן הספק. ומי שהוא במדבר והוא במבוכה אם לבו ברשותו [ואין לו למי לשאול עצה כמו שכתוב (ב"ב ע"ח:) ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון כמו שכתבתי במקום אחר] מר יליף מברייתו של עולם. פירוש אוקי גברא אחזקת תולדתו וברייתו ככל העולם ברישא חשוכא כו' (שבת שם). ומר יליף מאדם הראשון רצה לומר דאדם הראשון נברא באחרונה לפי שהוא תכלית הבריאה ומסתמא השלים תכליתו. ואף על גב דיצר הרע קודם בטבע האדם כמו שכתוב בפרק חלק (צ"א:) מכל מקום קיימא לן דיש לכל אחד חזקת כשרות גם כן נגד היצר. ובמקום אחר ביארנו בזה ענין הסתירות בגמ' פעם אחד אל תהיה רשע בפני עצמך (אבות פ"ב) ופעם אחד היה בעיניך כרשע (נדה ל':) והוא פלוגתא הנזכר לעיל.ושם ביארנו דחזקת כשרות היינו לענין אחרים אבל לגבי עצמו אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה כו'. ולכן קיימא לן מונה ששה ומקדש שביעי. ושמעתי על פלוגתא הנזכר לעיל דאלו ואלו דברי אלוקים חיים כאן קודם ארבעים כאן לאחר ארבעים. ויש לפרש גם על פי דרכינו [הגם שהוא בהיפך ממה ששמעתי] כמו שכתוב (שבת קנ"ב.) עד ארבעים שנה מיכלי מעלו כו'. אכילה רומזת למצות ומעשים טובים כמו שכתוב בשיר השירים רבה והשתיה לד"תשנמשלה למשקין כמו שכתוב בתענית (ו'.) ואיתא בפרק קמא דמגילה (י"ב.) דת של תורה אכילה מרובה משתיה. רצה לומר מה שאמרו באבות (פ"ג) כל שמעשיו מרובים מחכמתו כו'. והנה התורה תיקון הנפש ועיקרה במחשבה כמו שכתוב והגית ובתורתו יהגה וההגיון בלב כמו שכתוב רש"י ורד"ק והמעשים לתקן אברי הגוף. [ובזה יש לבאר פלוגתת סוף פרק קמא דקדושין (מ':) אי תלמוד גדול או מעשה ואין כאן מקום להאריך] ואיתא באבות (פ"ה) בן ארבעים לבינה ושמעתי בינה רצה לומר הכרה הברורה כמו שכתוב אני בינה לכך בן ארבעים שכבר עברו רוב שנותיו ולא חטא דלאו בשופטני עסקינן אז לבו ברשותו דבטוח ששוב אין חוטא. אז עת הבינה ההכרה הברורה על ידי אור היום. ובינה הוא בלב כמו שכתוב בזוהר ותיקונים ואז משתי מעלי ומקדש שביעי ואחר כך מונה ששה. ועד ארבעים אינו ברור עדיין ומיכלי בקדושת המעשים מעלי ומונה ששת ימי המעשה ואחר כך מקדש המחשבה:
ערבי נחל
ובזה יבואר אומרם ז"ל (אבות ה, כא) משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. וצריך ביאור, מהו ענין זכות הרבים התלוי בו ואיך נלמד מפסוק זה, וגם גוף הפסוק אינו מובן כלל. ותו מה ענין מאמר זה אל הקודם כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. ויובן עם דברינו, כי בהיות הצדיק בין אנשים ואין מוכיחן ולא שופט משפטן אזי נמשך מזה חסרון לאנשי העיר כי נשארו ערומים מכל מצוה, כי כל אשר הם עושים הוא העושה, כי כל הניצוצות דבוקים בו, אמנם בהוכיחו אותם או הוא ביניהם לדיין ושופט אמת אין נמשך להם חסרון, אדרבה, זוכים על ידו כמו שכתבתי לעיל. ולז"א שכל צדיק המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, חטא הוא חסרון, ר"ל שאין נמשך להם חסרון ע"י של הצדיק, כי עם היות שניצוצות מהמצות שבין אדם למקום שהם עושים דבקים בהצדיק ההוא, מ"מ בהיותו מזכה אותן ע"י שהוא מעשה אותן או ע"י משפט אמת ששופט ביניהם ואז נעשה שותף עמהן בניצוצות ההם ואז חוזרין להם כל הניצוצות הראשונים ג"כ כי הם עולים בהיותם כולם תלוים בצדיק ההוא כמשל בעטליר השלישי שאמרנו.
ערבי נחל
אמנם אנן קי"ל כמאן דאמר יש להם חלק לעולם הבא, והיינו ע"י שהיו נשמעים לדברי משה רבינו ע"ה תמיד, וכמש"ל בביאור (אבות ה, כא) משה זכה וזכה את הרבים. אכן בכל עת שנתקוטטו עם משה רבינו ע"ה וביזוהו, אמת הוא שנתערטלו אז מכל מצות, וזהו ביאור משארז"ל (סנהדרין ק"ח.) המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו, ר"ל כי כל איש יש לו מכה ע"י התלמיד חכם שאין בידו שום מצוה, כי הכל בא אל התלמיד חכם, ורפואת מכה זו היא ע"י שסר למשמעתו, משא"כ בהיות מבזהו. ואולי על זה נאמר בפרשת חוקת חטאנו כי דברנו בה' ובך, ירצו חטאנו מלשון חסרון כמו בכמה דוכתי, ר"ל שהרגישו שתיכף שדיברו במשה חסר מאתם כל המעשים טובים שהיו בידיהם, ועשו תשובה על זה, ונתפלל משה רבינו ע"ה עליהם ונתקנו.