חסידות על אבות ה:טז

ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה' לאמר ה' יהיה ביני וביניך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם הדקדוק הוא מהו לשון לשלום לכאורה אינו מובן וגם ה' יהיה ביני וביניך כו' הול"ל ה' יהיה עד ביני וביניך כו' ונראה לרמוז בזה דהנה איתא בגמרא הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר לו למשה לך לשלום עלה והצליח דוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה מהראוי להבין החילוק שיש בין תיבת לשלום ובין בשלום והנה איתא באבות איזה אהבה שאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן והנה אמרנו לעיל בשם האר"י ז"ל להבין זאת מה ראה יהונתן לכרות ברית עם דוד באהבה גדולה ועזה כ"כ עד שאמרו חכמי המשנה על אהבתם כל האהבה שאינה תלויה בדבר כאהבת דוד ויהונתן אינה בטילה לעולם דהנה ידוע שדוד הוא מלכות כמו שאיתא שהוקם עולה של תורה בעולה של מלכות ומלכות שמים היא ה' תתאה ומתיחדת עם יה"ו ומקבלת מן י"ה שהן חי"ב ע"י הוי"ו שהיא דעת השפעות טובות וממשיך השפעות על כנ"י והנה הפנימיות של אברהם אבינו היא חכמה שהיא יו"ד של שם הוי' ויצחק הוא בינה שהיא ה' עלאה ויעקב הוא הבריח התיכון שהוא מחבר הששה קצוות והוא הדעת שהוא הוי"ו של שם הוי' והוא מחבר חו"ב כי אברהם הוא חסד ויצחק הוא גבורה ויעקב הוא מחבר אותן ועושה שלום בין חסדים לגבורות ומכניע הגבירות תחת החסדים שיסכימו עם החסדים לטובת הכנ"י ויעקב הוא מקבל מן י"ה ומשפיע לה' תתאה וכשהמלכות דהיינו הה' תתאה הוא מתעלה ומתיחדת עם יה"ו אז נשלם היחוד ונעשה השם שלם ובשמו של יהונתן הוא כלול ג' אותיות משם הוי' ב"ה דהיינו אותיות יה"ו לכן כרתו ברית יחד יהונתן ודוד שיהונתן רצה להמשיך הוי"ו בהה' תתאה כדי שיתיחד יה"ו עם הה' תתאה ויעשה השם שלם ותהיה הגאולה שלימה בימיו ולכן אנו קוראים ההפטרה זו בשבת מחר חודש מפני שבשבת יש לה עלי' למלכות עד חכמה ואנו קוראים ההפטרה זו כדי להמשיך בזה חסדים מגולים והשפעות טובות על כנ"י על כל החודש כולו הבא ואיתא בפסוק ויעקב איש תם ותרגום אונקלוס ויעקב גבר שלים ור"ל הפי' כנ"ל שיעקב הוא העושה שלום ביין חסדים לגבורות ומכניע אותן לכן נקרא גבר שלים וזהו שאמר יהונתן לדוד לך לשלום ור"ל שיתעלה הה' תתאה שהוא מלכות למעלה עד הוי"ו שהוא יעקב והוא נקרא שלום וזהו לשלום ר"ל שיעלה למעלה אל הוי"ו שהיא יסוד שרומז ליעקב הנקרא שלום שהיא עושה שלום בין חסדים לגבורות שיהיה בהתחברות עם הג' אותיות יה"ו ויהיה השם שלם משא"כ כשכתיב לך בשלום אז הפי' הוא שילך לעצמו ביושר בשלימות ולא יעלה למעלה להתחבר עם הוי"ו ויהיה פירוד בינו לבין הוי"ו לכן לא עלתה לאבשלום ונתלה מחמת שנתפרד הה' מן הוי"ו ולא היה השם הויה שלם עי"ז לא הצליח וזהו אשר נשבענו אנחנו בשם ה' לאמור ה' יהיה ביני וביניך ר"ל שבשמו של יהונתן יש יה"ו ודוד הוא מלכות דהיינו הה' תתאה שאותיות יה"ו יהיה ביחוד עם מלכות בית דוד שהוא ה' תתאה וזהו ה' יהיה ביני וביניך דהיינו כשיתיחד היה"ו עם הה' תתאה יהיה השם ביני וביניך דהיינו השם הוי' ב"ה ויהיה השם שלם ובין זרעי ובין זרעך עד עולם שיתיחד השם על ידם.

ויאהב יצחק א"ע כי ציד בפיו. הכתוב נותן טעם כי לא הי' אהבה אמיתית רק תלוי' בדבר לכן בטלה דבר בטלה אהבה. ולכן כשהקדימו יעקב בצידה אבדה האהבה. אבל רבקה אוהבת א"י בלי טעם ונתקיימה האהבה לעד. וכן כוונת המדרש במ"ש כל שהי' שומעת קולו היתה מוספת אהבה. פי' שלא הי' תלוי' בדבר. וכן אהבת המקום ב"ה לבנ"י ג"כ אינה תלוי' בדבר אף לא במעשיהם. רק בחר לו חלק ה' עמו כמ"ש עליו עשיר ישמח בחלקו. וז"ש אהבתי אתכם ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב כו' פי' שאין טעם במה לתלות האהבה רק שבנ"י מדובקין אליו ית' בשורשם:

כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה וכו' (ויקרא יד לד). משונה ביאה זו שנכתב בה אחוזה ארץ אחוזתכם ויבואר לדעתנו ברמזי התורה על פי מה דנקדים שכל המדות שבאדם דהיינו אהבה ויראה וכו', המה נבראים לעבוד בהם את הש"י, דהיינו אהבה לאהוב את הש"י ותורתו ומצותיו, וכן ביראה וכיוצא. והאדם המשתמש במדותיו בדברים עולמיים, הנה הוא מבחינת השבירה אשר נפלו ניצוצי המדות בקליפה, ומוטל על האדם להעלותן מקטנות לגדלות, וזה כל האדם בנפול במחשבתו אהבה עולמיית, יאמר בלבו אין זאת אלא להעלותה למקורה, דהיינו להעתיקה לאהבת הבורא. מה שאין כן כשנדבק באהבת העולם הנה הוא מדה כנגד מדה, כמו כשבאה מחשבת האהבה העולמיית לו להעלותה לאהבת י"י, שעל ידי זה יהיה לו אחיזה לאהבה האמיתיית, והוא נשאר בארציות האהבה העולמיית, כמו כן כשיתעסק גם בתורה ועבודה, אז יבלבלו אהבות רעות יותר משאר עתים הפנויים. וראיתי כן בספר צדיק אחד בפירושו אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטילה אהבה (אבות פ"ה מט"ז). כשבטל מדיבורי הטוב בתורה, בטילה אהבת עולם המחשבות הטורדות, כי ביותר מבלבלים בתורה ועבודה. והנה כבר כתבנו ז' עממין הם ז' מדות רעות, וכנע"ן הוא בחינת אהבה הרעה. וז"ש כי תבאו אל ארץ כנען, רצ"ל תבואו בעצמיכם להשתקע בארציות כנע"ן, היינו אהבות עולמיות אש"ר באמת אני נותן לכם לאחזה, רצ"ל אני נתתי לכם כל זה רק לאחזה, לאחוז על ידי זה באהבה אמתיית אהבת הש"י, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, ארץ אחוזתכם היא השכינה מקור אחוזת נשמות ישראל, בי"ת נקרא התיבות של התורה ועבודה, אשר על ידי זה מתדבקים ישראל בשורשם ומקורם. וז"ש כשאתם קשורים באהבה זרה ח"ו, אזי תוכר ביותר כשאתה מתדבקים בארץ אחוזתכם בתורה ועבודה, אז יפלו לכם ביותר המחשבות הטורדות, והוא כמו נגע צרעת הבא מעיפוש הדם התוכניי ואחר כך יציץ לחוץ, כמו כן הדבר הזה כיון שלבו בפנים קשור באהבת העולם, יציץ ופרח ח"ו בהתעסקו בעבודת הש"י, הבן הדברים כי קצרתי בענין וסמכתי על המשכיל: