Talmud sobre Sotá 8:1
מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וְדִבֶּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם (שם) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם, לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב כח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלּוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן. עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ' (דברים כ). אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. אַל תִּירְאוּ, מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין. אַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל קְרָנוֹת. אַל תַּעַרְצוּ, מִפְּנֵי קוֹל צְוָחוֹת. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ', זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן:
El ungido para la batalla, en el momento en que habla con el pueblo, hablaba en la santa lengua, como se dice: "Y será que, cuando te acerques a la batalla, el sacerdote se acerque" (Deuteronomio 20: 2)—Esto se refiere al sacerdote ungido para la batalla. “Y habla a la gente” (ibid) - en la santa lengua. "Él les dirá: 'Escucha, Israel, estás a punto de unirte a la batalla con tu enemigo'" (Deuteronomio 20: 3)— “Con tu enemigo” pero no contra tu hermano, ni Judá contra Shimon ni Shimon contra Benjamin, que si caes en sus manos tendrán misericordia de ti, como se dice, “Entonces los hombres mencionados arriba procedieron a tomar los cautivos en mano, y con botín vistieron a todos los desnudos entre ellos—los vistieron y calzaron y les dieron de comer y beber y los ungieron y proporcionaron burros a todos los que estaban fallando y los llevaron a Jericó, la ciudad de las palmas, de regreso a sus parientes. Luego volvieron a Samaria ”(II Crónicas 28:15). Marchas más bien contra tus enemigos, de modo que si caes en sus manos no tendrán piedad de ti. “No vaciles tu coraje, no temas, y no tiembles ni tengas miedo de ellos” (Deuteronomio 20: 3) “No vaciles tu coraje” - al relinchar de los caballos y al afilar las espadas; "No temas" - en el choque de escudos y el pisoteo de los zapatos de los soldados; "No tiembles" - al sonido de las trompetas; "O temerles" - al sonido de gritos de batalla. “Porque es el Señor tu Dios quien va contigo” - ellos vienen [confiando] en el poder de la carne y la sangre, pero tú vienes [confiando] en el poder del Omnipresente. Los filisteos vinieron [confiando] en el poder de Goliat (1 Samuel 17: 4), pero ¿qué le sucedió al final? Al final cayó por la espada y ellos cayeron con él. Los amonitas vinieron [confiando] en el poder de Shobach (II Samuel 10: 16-18), pero ¿qué le sucedió al final? Al final cayó por la espada y ellos cayeron con él. Pero contigo no es así, "Porque es el Señor tu Dios el que te acompaña"—Esto se refiere al campamento del arca.