שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:
נחלת יעקב
שואל כענין ומשיב כהלכה. חדא חשיב להו דאל״כ תמניא הוי אע״כ חדא נינהו וכמ״ש לעיל בשם מתני' דאבות ע״ש וגם מזה ראיה למ״ש לעיל:
בני בנימין
לפיכך לא ימהר להשיב. אבות פ"ה ממדת החכם ואינו נבהל להשיב ויעוי' בהקדמת הח"ס ליו"ד ד"נ בזה:
לחם שמים
היה גדול ממנו בחכמה כו'. עתי"ט להכי אהדריה כו'. דבכה"ג פ"ה דאבות והתם פשיטא דאו או קתני. לא ידענא מאי פשיטותא. אע"ג דאייתי לה נמי התם בשם מד"ש. לא כיפי תלי להם. עמ"ש שם בס"ד. איברא ליתא.