כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן:
שני לוחות הברית
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב (בראשית כה, כח). בכאן רומז הא דתנן (אבות ה, טז) כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטל כו', וכל שאינה תלויה בדבר האהבה מתקיימת. על כן יצחק שאהב את עשו בשביל ענייני עולם הזה, כתיב ויאהב לשון עבר, כי כשלא הביא ציד בטלה האהבה. ורבקה אוהבת את יעקב בשביל עולם הבא הנצחי, אומר אוהבת, שאוהבת תמיד ולא פוסק:
מסילת ישרים
וְהִנֵּה זֹאת וַדַּאי שֶׁאַהֲבָה זֹאת צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱהַב אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁמֵּטִיב אֵלָיו וּמַעֲשִׁירוֹ וּמַצְלִיחַ אוֹתוֹ, אֶלָּא כְּאַהֲבַת הַבֵּן לְאָבִיו שֶׁהִיא אַהֲבָה טִבְעִית מַמָּשׁ שֶׁטִּבְעוֹ מַכְרִיחוֹ וְכוֹפֵהוּ לָזֶה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים ל"ב): הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ.