מוסר על אבות ה:יח

אתה הראת לדעת מאמרי רבותינו ז"ל הנזכרים פה גודל עונש הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ואב לכלם הוא המאמר הנזכר בסמוך בשם רבי חנינא בר פפא, כל הנהנה מן העולם הזה וכו' כאלו גוזל להקדוש ברוך הוא וכו'. מה נורא המאמר הזה, וכמה גודל כח המדמה אשר רמז רבותינו ז"ל הנהנה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנס ישראל. וכבר ידעת אמרם ז"ל בהגוזל בתרא (ב"ק קיט, א) כל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה, כאלו גוזל את נפשו. וכל שכן הגוזל את הרבים, וקל וחומר לשכינה. ויותר רע מזה שדימוהו גם כן לירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל, זו קשה מן הראשונה, בשכבר ידעתם אמרם ז"ל במסכת אבות (ה, יח) כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו כו'. הרי גודל חיוב ברכת הנהנין:

ומה נעשה כי דלים אנחנו, מוצא לכסף אין להחזיק התורה ולומדיה – ולזאת נחפש דברים לחזק ידים רפות, לעוררם בדעת ובתבונה אל הלימוד המוסרי, המעותדה לבל מרפא לחלי הנפש, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ככל האמור בה, למען תהיה תקוה טובה לאחריתינו, כי כל אשר יחובר אל החיים יש בטחון, אם במוסרי יתלו להתהפך מרע לטוב, ולהוציא יקר מזולל, וד' הטוב יחזק לבבינו, אם נהי' ממזכי הרבים אשר אין חטא בא על ידם:

ובפרט בעת הזה שאנו רואין בעינינו שמדת הדין גוברת מאוד בעולם מדי יום ביומו בכמה מחלות ומיתות משונות וחסרון השפעה בעולם עד שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו כמה צריך להרבות בצדקה וחסד אולי עי״ז נכפה את כח הדין ויתמלא רחמים בעולם וכידוע שכח הצדקה וחסד מחליש את מדת הדין ומעורר למעלה את מדה״ר והחסד שאחז״ל שאומר הקב״ה ומה אלו שהן בעצמם צריכין חסד עושין חסד אלו עם אלו אני שאני מלא חסד ורחמים עאכ״ו שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. וכ״ז דברנו אפילו בשאר עניני צדקה וחסד שצריך להתחזק בזמננו להרבותם וכ״ש שיש ליזהר שלא למנוע צדקה וחסד אם נוגע ד״ז לישראל לענין מאכל כשר כי כאשר ימנע מזה בודאי לא יביא ברכה לתוך ביתו ואדרבה אפשר שיקבל ח״ו מארה על עצמו עבור זה שהצריך את העני הזה לבוא לידי איסור ע״י מניעת צדקה שלו. וכענין מה שאמרו חז״ל [והובא ביו״ד סי׳ ש״פ ס״ב] באבל עני שאין לו מה לאכול שמותר לעשות מלאכה אחר ג׳ ימים אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך ר״ל שלא החזיקוהו שלא יבא לידי זה ואף ששם אינו אלא איסור דרבנן וכ״ש אם בא עי״ז לכמה לאוין דאורייתא וחייבי כריתות כעין זה. כללו של דבר אשרי מי שמחזק בענין הקדוש הזה להטיב לישראל בעת דחקם שלא יבואו לטמא עצמם בגיעולים ועליו הכתוב אומר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו. וענין השכלה בעניננו הוא בכמה גווני מי שחננו ה׳ שהיכולת בידו לעזרם בהונו בודאי מחוייב שלא לקפוץ את ידו מאחיו האביונים ומי שאין היכולת בידו לזה מחוייב עכ״פ להשתדל אצל אחרים שיסייעו בענין זה וזכותו גדול מאוד עבור זה כמו שאמרו (ב״ב ט׳) א״ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וגו׳ וענינו הוא שיש לו זכות בכל פרוטה ופרוטה שהוא גובה וגם נקראת המצוה על שמו כמו שאמרו בפ׳ חלק כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה שנאמר וכו׳ ומלבד זה הלא הוא ממזכי הרבים שעל ידו מקיימים ישראל כמה מאות מצות של צדקה ובפרט בעניננו שמזכה בזה לישראל שלא יטמאו את עצמם במ״א] וידוע מה דאיתא באבות כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכן אחז״ל על הפסוק ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד שהוא קאי על גבאי צדקה.