אבות ה:ג מדרש: דרך חיים, פרקי דרבי אליעזר, תנחומא בובר ובראשית רבה

וכן אמרו במדרש (ילקו"ש ח"א רמז צה) "והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב, א), זה שאמר הכתוב (תהלים ס, ו) "נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה". "נס להתנוסס" לנסותם בעולם לגדלם כנס של ספינה, וכל כך למה, "מפני קושט סלה", שתתקשט מדת הדין בעולם. שאם יאמר לך אדם למי שרוצה עושה אותו עשיר*. כי אברהם, כשרצה עשה אותו עשיר, כשרצה עשה אותו מלך. יכול אתה להשיבו, יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אבינו; אברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק (בראשית כא, ה), אחר כל הצער הזה אמר לו הקב"ה (בראשית כב, ב) "קח נא את בנך את יחידך", ולא עכב. זהו (תהלים יא, ה) "ה'* צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". היוצר הזה אינו מקיש על קנקנים מרועעים, שאינו מספיק להקיש עד שהוא שוברן. רק הוא בודק קנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים, אינו שוברם. הפשתני הזה, כל זמן שמקיש עליהם פשתנו, נעשה יפה. כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים. משל לבעל הבית שיש לו שתי פרות, אחת כחה רע, ואחת כחה יפה. על מי נותן את העול, לא על אותה* שכחה יפה. כך הקב"ה אין מנסה אלא הצדיקים, עד כאן במדרש. הרי לך כי הנסיון הוא לצדיק בשביל מדת הדין, שיהיה צדקתו במדת הדין. ולכך צריך שיהיה צדקתו בפועל נגלה לגמרי, ואז צדקתו במדת הדין, ודבר זה מבואר.

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְעָמַד בְּכֻלָּן. הַנֵּס הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָהָם בִּקְשׁוּ כָּל גְּדוֹלֵי מַלְכוּת וְהַקּוֹסְמִים לְהָרְגוֹ וְנֶחְבָּא בְּבֵית הָרָן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא הַיָּרֵחַ, וּלְאַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָצָא מִבֵּית הָרָן מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמָאַס בָּאֱלִילִים וּמְשַׁקֵּץ אֶת הַפְּסִילִים וּבָטַח בְּשֵׁם יוֹצְרוֹ וְאָמַר: ״אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ״.

והאלהים נסה את אברהם. זש"ה נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס ו), מנוס שנוצלו ישראל מדינה של גיהנם, (ד"א נס להתנוסס) מפני קושט סלה. כדי ליתן שכרו בקושט, שנאמר ונתתי פעולתם באמת (ישעיה סא ח), אבל הרשעים אין להם מנוס, שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם (איוב יא כ). נתת ליראיך נס. בא וראה מה בין הראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסים ע"י הקב"ה, שנאמר והאלהים נסה את אברהם, וכן באנשי דור המדבר, שנאמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא (שמות טז ד), וכן הוא אומר למען ענותך [ולמען] נסותך וגו' (דברים ח טז), אבל האחרונים נתנסו על ידי האומות, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג א), הרי נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה, מאי מפני קושט בסלה, מי נתנסה ועמד בנסיונות, וכן אתה מוצא בדניאל וחביריו כשגלו גזר עליהם הקב"ה שיאכלו לחם טמא, שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם (יחזקאל ד יג), עמד נבוכדנצר וקיים את הדבר, התחיל ואמר גוזר אני שיהו אוכלים מאכילה שלי, שנאמר וימן להם המלך וגו' (דניאל א ה), דניאל לא קיבל עליו אלא אמר אע"פ שגזר הקב"ה עלינו שנאכל לחם טמא, בקש לנסות אותנו, אלא נעשה שלנו, והקב"ה יעשה שלו, התחיל לומר לשר הטבחים בבקשה ממך נס נא את עבדיך ימים עשרה [ויתנו לנו מן הזרועים ונאכלה ומים ונשתה ויראה לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך] (דניאל א י ביג), אמר להם ואתם יכולים להתנסות ימים עשרה שלא לאכול לחם ושלא לשתות יין, אמרו לו הן, שאנו מבני בניו של אותו האיש שנתנסה בעשר נסיונות מן האלהים, זכותו תעמוד לנו, שנאמר נס נא את עבדיך (דניאל א יב), לא כבר מצאת אותנו עשר ידות (על החרטומים, בזכות מי, בזכות אברהם, שנתנסה בעשר נסיונות, כיון שעמדו בנסיונם מה כתיב, ויתן האלהים את דניאל [לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים (שם שם ט), וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך (שם ש יד טו)]. הוי נתת [ליראיך נס להתנוסס], מהו נס, גודלת אותם, כמה שנאמר וכנס על הגבעה (ישעיה ל יז), ולמה נסה אותם הקב"ה בשביל לגדלם, כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר הוא מגדלן והוא לא נסה אותן ועמדו בנסיונן, לפיכך אחר הדברים האלה [והאלהים נסה את אברהם].