בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא:
ברטנורא
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים. בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו כיוצא בהן מברך שהחיינו:
לחם שמים
משנה לחם
בנה בית חדש נראה פשוט דהוא הדין לקנה. חד דינא הוא. כמו בכלים. אלא אורחא דמילתא נקט. שהיה דרכם לבנות בתים. ולא לקנות (אולי מטעם הנזכר פרשת מצורע. מחשש בונה ביתו בלא צדק. משא"כ בכלים דליכא קפידא. או אפשר משום ישוב א"י נגעו בה. ותנא בא"י קאי. וקמ"ל מילתא אגב אורחא. דהכי עדיף טפי. ולדידן פזורי הגולה איפכא הוא. טפי עדיף לקנות. מלבנות בתים. שלא להרחיב גבול רשעה (בודאי על זאת היתה כוונת ר"י חסיד. שצוה שלא יבנה אדם בית של אבנים. דאיהו ז"ל בח"ל הוי קאי. ומנע מטעם שאמרתי. אבל בא"י. מצוה גדולה היא להציב גבול אלמנה והתירו שבות בשביל כך. אפי' על הקנין בלבד ועוד שכבר אמרו רז"ל העוסק בבנין מתמסכן ואמרו טום ולא תשפץ כו') אי נמי משום הכי נסיב תרתי לישני. לאורויי דלאו דווקא בהך גוונא. אלא ה"ה לאידך. ותני סיפא לגלויי ארישא. דתרוייהו שוו להדדי. וצריכי דאי אשמעינן בנה. הוה אמינא משום דבשלו בנה. וזכה לקנין חדש לעשותו משל עצמו מתחלתו. כה"ג הוא דחשיב לברוכי עליה. אבל בקנה דבר גמור בידי אחר. אימא לא ליבריך. קמ"ל בסיפא קנה. ואי אשמעינן בקנה. סד"א אדרבה קנה עדיף. דהאידנא הוא דקני ליה לגופיה מעיקרא. משא"כ בנה. דכבר הי"ל הקרקע קודם שבנה. ולא נתחדש כי אם הבנין שעליו. מהו דתימא כל המחובר לקרקע הרי הוא כמוהו לענין זה נמי (עח"מ ש"א. ומ"ש שם) ועיקר הבית הוא הקרקע. והבית בטל אגב קרקע. שהוא היסוד שהבית נשען עליו. וכבר זכה בו מאז. ולא קנהו עכשיו. ולא נשתנה הקרקע כלל מחמת מלאכת הבנין כדקיי"ל מה"ט הבונה פלטרין בנכסי הגר שלא קנה. דלא עבד מידי בגוף הקרקע. אימא לא לבריך. השתא בשעת בנין. אלא בשעת קנין הקרקע. שהוא העיקר. והבנין טפל לו. קמ"ל (והוא הדין לעשה כלים לעצמו. דחד מילתא הוא) ועוד דשינוי החוזר לברייתו הוא. ואף הבונה בית. לא שינה בגוף העצים והאבנים כלום. שכולם חוזרים לברייתן. והיינו דאצטריכא תקנתא דמריש דאל"ה. לא הוה סגי עד דמקעקע בירתו. ולא קנייה בשינוי. קס"ד הכא נמי לא קני מידי כה"ג. ולא לבריך אבנה. דשינוי דהדר הוא. ולא מיקרי קנין. משו"ה אצטריך לאשמועינן דבונה ועושה נמי מברך. משום דפנים חדשות באו לכאן. מיהו דווקא כשבנה בנין חדש מעיקרו. משא"כ הבונה בית על מכונו. נראה שאינו מברך. כדקיי"ל גבי החוזר מעורכי המלחמה. ודיקא נמי מתניתין. דקתני בית חדש. ליתני בית סתמא. אלא לאו אקרא סמיך. למימרא בית חדש. דומיא דהתם דווקא ומהתם נשמע נמי למאי דכתבינן. דקנה בכלל בנה. ולא כל דכן הוא. דהא התם קרא סתמא כתיב. אפ"ה לא נפיק ממשמעותיה לגמרי בהכי. כ"ש בלשון חכמים. וגם יגיד עליו רעו.
בנה בית חדש נראה פשוט דהוא הדין לקנה. חד דינא הוא. כמו בכלים. אלא אורחא דמילתא נקט. שהיה דרכם לבנות בתים. ולא לקנות (אולי מטעם הנזכר פרשת מצורע. מחשש בונה ביתו בלא צדק. משא"כ בכלים דליכא קפידא. או אפשר משום ישוב א"י נגעו בה. ותנא בא"י קאי. וקמ"ל מילתא אגב אורחא. דהכי עדיף טפי. ולדידן פזורי הגולה איפכא הוא. טפי עדיף לקנות. מלבנות בתים. שלא להרחיב גבול רשעה (בודאי על זאת היתה כוונת ר"י חסיד. שצוה שלא יבנה אדם בית של אבנים. דאיהו ז"ל בח"ל הוי קאי. ומנע מטעם שאמרתי. אבל בא"י. מצוה גדולה היא להציב גבול אלמנה והתירו שבות בשביל כך. אפי' על הקנין בלבד ועוד שכבר אמרו רז"ל העוסק בבנין מתמסכן ואמרו טום ולא תשפץ כו') אי נמי משום הכי נסיב תרתי לישני. לאורויי דלאו דווקא בהך גוונא. אלא ה"ה לאידך. ותני סיפא לגלויי ארישא. דתרוייהו שוו להדדי. וצריכי דאי אשמעינן בנה. הוה אמינא משום דבשלו בנה. וזכה לקנין חדש לעשותו משל עצמו מתחלתו. כה"ג הוא דחשיב לברוכי עליה. אבל בקנה דבר גמור בידי אחר. אימא לא ליבריך. קמ"ל בסיפא קנה. ואי אשמעינן בקנה. סד"א אדרבה קנה עדיף. דהאידנא הוא דקני ליה לגופיה מעיקרא. משא"כ בנה. דכבר הי"ל הקרקע קודם שבנה. ולא נתחדש כי אם הבנין שעליו. מהו דתימא כל המחובר לקרקע הרי הוא כמוהו לענין זה נמי (עח"מ ש"א. ומ"ש שם) ועיקר הבית הוא הקרקע. והבית בטל אגב קרקע. שהוא היסוד שהבית נשען עליו. וכבר זכה בו מאז. ולא קנהו עכשיו. ולא נשתנה הקרקע כלל מחמת מלאכת הבנין כדקיי"ל מה"ט הבונה פלטרין בנכסי הגר שלא קנה. דלא עבד מידי בגוף הקרקע. אימא לא לבריך. השתא בשעת בנין. אלא בשעת קנין הקרקע. שהוא העיקר. והבנין טפל לו. קמ"ל (והוא הדין לעשה כלים לעצמו. דחד מילתא הוא) ועוד דשינוי החוזר לברייתו הוא. ואף הבונה בית. לא שינה בגוף העצים והאבנים כלום. שכולם חוזרים לברייתן. והיינו דאצטריכא תקנתא דמריש דאל"ה. לא הוה סגי עד דמקעקע בירתו. ולא קנייה בשינוי. קס"ד הכא נמי לא קני מידי כה"ג. ולא לבריך אבנה. דשינוי דהדר הוא. ולא מיקרי קנין. משו"ה אצטריך לאשמועינן דבונה ועושה נמי מברך. משום דפנים חדשות באו לכאן. מיהו דווקא כשבנה בנין חדש מעיקרו. משא"כ הבונה בית על מכונו. נראה שאינו מברך. כדקיי"ל גבי החוזר מעורכי המלחמה. ודיקא נמי מתניתין. דקתני בית חדש. ליתני בית סתמא. אלא לאו אקרא סמיך. למימרא בית חדש. דומיא דהתם דווקא ומהתם נשמע נמי למאי דכתבינן. דקנה בכלל בנה. ולא כל דכן הוא. דהא התם קרא סתמא כתיב. אפ"ה לא נפיק ממשמעותיה לגמרי בהכי. כ"ש בלשון חכמים. וגם יגיד עליו רעו.
מלאכת שלמה
מברך על הרעה כו'. ראיתי הגירסא במשנה בין בגמרא בין בפירש"י ז"ל בין ברב אלפס ז"ל מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה וכן מצא ה"ר יהוסף ז"ל בכל הספרים: