אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע:
דובר צדק
ולשלמה המלך ע"ה היה מאכלו אלף הרים משישים רבוא מלאכים הללו שהם כל האלף דור שורש נפשותם כי הוא בא לתקן בלכתו לתרמוד כח העזות כנז"ל. וזה אי אפשר רק למי ששורש נפשו כוללת אותו כי הוא היה כולל כל שורש נפש הבהמית שנברא ביום ב' ולכך מאכלו היה כל האלף דור, שהם כלל כל שורש הבריאה דעזות [שזהו השייך לדברי תורה כנז"ל דרק זה בא לתקן מה שהוא בבני ישראל דייקא דשייך לדברי תורה ולכך הם מספר שישים רבוא לבד] כנ"ל הכל הוא בשורשו גם כן. ואיכא מאן דאמר בבמ"ר ופסיקתא שם דהוא בעיר אכיל בעיר דמגדלין בהמות ע"ש וזה נזכר גם כן בזוהר פנחס ר"מ רע"ב ושם וממה הווי מאשא כו' אש אוכלה ע"ש. וז"ש שם בבמ"ר גם כן אית בעיר אכיל בעיר אלא גדולים מעשה אלוקינו, והיינו כידוע דיש באדם גם כן ד' נפשות דדומם צומח חי מדבר והנה הדומם היא היותר תחתונה והוא נשאר באדם גם לאחר מיתה שהרי היא גם כן על כל פנים דומם כי אי אפשר כלל להתבטל דבר לגמרי, ואלו ד' בנפש הבהמית הם דוגמת ההבלא דגרמי שהבלא דגרמי נשאר גם לאחר מיתה. ולכך בדומם אין המשכות חיות לאדם ולא נתנה בו תורה בפ' בראשית ונח מאכל לאדם, [וגם המים הם בגדר הצומח כידוע דד' יסודות אש רוח מים עפר נגד דומם צומח חי ומדבר וכן כח הנביעה ממקור מעיינם וההתפשטות למרחק היא כח הצמיחה שלהם] רק מצומח לאדם הראשון ומחי לנח כי הכלל בכל דבר יש ד' מדות כדחשיב באבות ו' דברים [נגד ששה קצוות שהם כולל הכל וימי הבנין כידוע]. והרביעית לעולם היא רע גמור ואפילו הכי חשיב לו בכלל המדות דהולכי בית המדרש ונותני צדקה, דדך משל מי שאינו עושה כלום מכל מקום היא מדה דבישראל אי אפשר שלא יעשה כלום וגם שאין עושה כלום מכל מקום הוא נקרא הולך לבית המדרש ונותן צדקה שלא מדעתו כלל, וכדרך שאמרו במנחות (צ"ט ע"א) פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה. וכן על דרך זה מצינו שלהי גיטין צדקה גדולה עשה הקב"ה שהקדים כו' מקרי עשיית רע צדקה ובטול תורה יסודה, וזהו מדת דוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה שעל ידו זדונות נעשין זכיות, והוא נגד מדה הרביעית שבכולם כי הוא המברר ומתקן כל רשעי ישראל שכולם פעלו רק טוב אף על פי שהם לא ידעו ומה שלא נתנו היו צדקה ומה שלא הלכו לבית המדרש היה תורה, והראשונה לעולם טוב גמור וב' האמצעית בינונית וכן בברואים דדומם צומח חי ומדבר ואש רוח מים עפר וכן בד' קליפות וכן בכל דבר. ומדבר נגד קליפת נוגה שיש טוב ורע ישראל ועכו"ם מה שאין כן בדומם צומח חי אין שייך כלל טוב, וכן הם נגד ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ובאצילות אין שייך כלל רע ובעשיה אין אדם צריך בארץ אשר יעשה וגו' אי אפשר בלא רע וכן כל דבר חלוקים לד' אלו ודומם רע גמור כנ"ל:
אגרא דכלה
וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג יח). הוא על שם שהרבה בחטאו הסיגים בעולם בשליטות הקליפות, על כן יהיו לצנינים בצדו, עד אשר יבער ד' רוח טומאה מן הארץ. וירמוז וקו"ץ, היא בגימטריא ד' פעמים מד"ה. הוא על פי מה דאמרו באבות (פ"ה מי"א) ארבע מדות בדיעות, (אבות פ"ה מי"ג) ארבע מדות בנותני צדקה, (אבות פ"ה מי"ד) ובהולכי לבית המדרש, שהן לטוב ולהפכו. ואילו לא חטא אדם לא היה טוב ורע בעולם, וכהיום נתהוו ארבע מדות על ידי צמיחת היצר הרע, והבן: