Sanhédrin 3

Chapitre 3

א דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי דַיָּנִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד. זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מֻמְחִין, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן. זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן:
1 Trois juges statuent sur les procès d’argent. Il est bon que chacune des 2 parties choisisse un juge, et tous 2 choisissent le 3e; c’est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent: les deux juges choisis par les parties choisissent le troisième. R. Meir dit chacune des parties peut récuser le juge choisi par l’autre. Les autres docteurs disent: la partie ne peut refuser le juge de l’autre qu’en prouvant que ce juge est parent ou frappé d’incapacité judiciaire; mais elle n peut pas le refuser, s’il est apte à juger ou déclarer compétent par le tribunal. R. Meir dit: chacune des parties peut refuser les témoins de l’autre. Les autres docteurs disent: elle ne peut les refuser qu’en prouvant qu’ils sont parents, ou frappés d’incapacité judiciaire.
ב אָמַר לוֹ נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא, נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ, נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאָמַר לוֹ דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ:
2 Si l’une des parties dit à l’autre: “j’accepte pour juges mon père et ton père”, ou “trois bergers” (ignorants), elle peut plus tard se rétracter, d’après R. Meir; mais d’après les autres docteurs, elle ne peut pas se rétracter. Si un individu est obligé de prêter serment dans la forme prescrite par la loi, et si l’autre lui dit qu’il se contenterait d’un simple serment sur la tête, il peut, d’après R. Meir, se rétracter et exiger un serment dans la forme prescrite; mais d’après les autres docteurs, il ne peut pas se rétracter.
ג וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין, הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וְהַמַּלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּתְחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית, מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אֻמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא, כְּשֵׁרִין:
3 Sont frappés de l’incapacité judiciaire d’être juge et témoin: Ceux qui jouent aux cubes, ceux qui prêtent à usure, ceux qui font des paris en faisant voler des pigeons, ceux qui font du commerce avec les fruits de l’année de relâche (Lv 4, 6). R. Juda dit: tous ces gens ne sont frappés d’incapacité judiciaire que s’ils n’ont pas d’autres occupations. S’ils ont un métier honnête, ils peuvent être juges et témoins.
ד וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין, אָבִיו וְאָחִיו וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ וּבַעַל אֲחוֹתוֹ וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וּבַעַל אִמּוֹ וְחָמִיו וְגִיסוֹ, הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן, וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ. וְכָל הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ, וְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵתָה בִתּוֹ וְיֶשׁ לוֹ בָנִים מִמֶּנָּה, הֲרֵי זֶה קָרוֹב:
4 Voici ceux qui sont incapables de témoigner et de juger pour cause de parenté: le frère, le frère du père, le frère de la mère, le mari de la sœur, le mari de la sœur du père, le mari de la sœur de la mère, le mari de la mère, le père de la femme (beaux parents), le mari de la sœur de la femme (beau frère); eux, leurs fils et leurs gendres, enfin le beau-fils seul. R. Yossé dit que ce sont là les idées de R. aqiba; mais l’ancienne Mishna disait: Sont frappés d’incapacité pour cause de parenté le frère du père, le fils du frère du père, tous ceux qui peuvent avoir le droit d’hériter de l’individu dans l’affaire duquel ils veulent témoigner, et tous ceux qui sont parents de l’individu dans le temps de l’acte (ou au moment de témoigner dans son affaire). Si le témoin était considéré comme parent avant d’avoir vu l’action qu’il certifie, mais ne l’était plus au moment de l’acte, il est apte à témoigner. R. Juda dit: Le gendre ne peut pas témoigner, quand même sa femme serait morte; si elle a laissé des enfants, il reste parent.
ה הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. אוֹהֵב, זֶה שׁוּשְׁבִינוֹ. שׂוֹנֵא, כָּל שֶׁלֹּא דִבֶּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ:
5 L’ami et l’ennemi sont inaptes aussi à attester. L’ami est p. ex. le garçon d’honneur (l’ami de noces, qui est incapable de témoigner dans l’affaire du marié pendant les jours de la noce; l’ennemi est celui qui ne lui a pas parlé depuis 3 jours par haine contre lui. Les autres docteurs lui dirent: on ne soupçonne pas un israélite de faux témoignage pour cause d’amitié ou de haine.
ו כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר, הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, חַיָּב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין:
6 Pour s’assurer de l’exactitude des témoignages, on fait entrer les témoins dans une chambre à part; on leur fait comprendre la gravité d’un faux témoignage; on fait sortir tout le monde, on laisse seul le témoin le plus important, et on lui demande: “Comment sais-tu que cet homme doit de l’argent au demandeur”? S’il répond qu’il l’a entendu dire à quelqu’un, ou bien que le défendeur le lui a raconté, son témoignage est nul, sauf si le témoin dit: le défendeur a avoué devant nous devoir p. ex. 200 zouz. On fait venir ensuite l’autre témoin, et on l’examine de la même façon. Si les deux témoignages s’accordent entre eux, les juges commencent à délibérer. Si 2 des 3 juges veulent l’acquitter et le 3e veut le condamner, il est acquitté; si 2 veulent le condamner et le 3e veut l’acquitter, il est condamné. Si un juge veut le condamner, le deuxième veut l’acquitter, mais le troisième dit qu’il ne sait pas comment se prononcer, il faut adjoindre d’autres juges; quand même il y aurait eu 5 juges d’abord, dont 2 seraient pour l’acquittement, 2 pour la condamnation, et le 5e ne saurait pas se prononcer, il y aurait lieu d’adjoindre d’autres juges.
ז גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים לֹא יֹאמַר אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלָי, עַל זֶה נֶאֱמַר לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ (ויקרא יט), וְאוֹמֵר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד (משלי יא):
7 Quand la délibération est finie, on fait entrer les parties, et le plus grand (ou le plus âgé) des juges prononce le jugement, en disant: “toi, un tel, tu es acquitté”; “toi, un tel, tu es condamné”. Le juge ne doit pas dire plus tard avoir voté pour l’acquittement, mais que les autres ont prononcé la culpabilité, car il est écrit: tu ne seras pas médisant parmi ton peuple (Lv 19, 16), et il est écrit aussi: le médisant est celui qui révèle un secret (Pr 11, 13).
ח כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה, סוֹתֵר אֶת הַדִּין. אָמְרוּ לוֹ, כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֶּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים וְאָמַר אֵין לִי עֵדִים, אָמְרוּ הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, וּלְאַחַר זְמָן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים, אָמַר אֵין לִי עֵדִים, הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי, אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם:
8 Un individu condamné par un jugement peut apporter, quand il le veut, les documents qu’il trouve après la condamnation pour l’annuler et se faire juger de nouveau. Si on lui dit d’apporter tous ses documents et ses preuves d’aujourd’hui en 30 jours, il faut qu’il les apporte avant le terme fixé; après quoi, il ne pourra pas faire annuler la condamnation. R. Simon b. Gamliel dit: Ce n’est pas sa faute, s’il n’a pas pu les trouver avant le terme et s’il les a trouvés seulement après. Si on lui a dit d’amener des témoins, d’apporter des actes en sa faveur, et qu’il ait répondu n’avoir ni témoins, ni actes, et plus tard il apporte un acte ou amène des témoins, les actes et les témoins sont nuls (on les soupçonne de faux). R. Simon b. Gamliel dit: Ce n’est pas sa faute s’il ne savait pas d’abord avoir les témoins et des actes, qu’il a trouvés seulement plus tard. S’il a dit qu’il n’a ni témoins ni actes, mais que se voyant condamné, il appelle les témoins, ou montre l’acte qu’il a dans sa ceinture (funda), les actes et les témoins sont nuls.
Chapitre précédentChapitre suivant