Démaï 7

Chapitre 7

א הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָחָר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:
1 Si l’on est invité d’avance à manger le samedi suivant chez un hôte en qui l’on n’a pas confiance pour le prélèvement des dîmes, on dit la veille du samedi: “Je veux considérer comme dîme la partie que je prélèverai demain (le 100ème); ce qui restera comme complément de cette dîme (les 9 parts restantes) se trouvera à côté; sur la partie que j’aurais déclarée comme dîme, sera prise l’oblation de la dîme (le 100e); la dîme de 2e année (due le cas échéant et devant être mangée à Jérusalem) se trouvera à droite ou à gauche (à côté)”. Et on le rachète contre argent.
ב מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, אוֹמֵר, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִיו, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:
2 Si on lui verse un verre de vin (dans ces mêmes conditions), il dira: “Ce que je laisserai au fond du verre sera considéré comme dîme; ce qui formera pour la dîme le complément se trouvera à côté; sur la partie que j’aurais déclarée comme dîme, sera prise l’oblation de la dîme (le 100e) et la dîme de 2e année (s’il y a lieu), sera prise sur les bords”. Puis, l’on rachète cela contre argent.
ג פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת, נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר, זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ, עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, זוֹ עֲשׂוּיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶן, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בָּאַחֲרוֹנָה, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת, וְחוֹשֵׂךְ גְּרוֹגֶרֶת אֶחָת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
3 L’ouvrier qui ne se fie pas à son patron (pour le prélèvement), prend une figue sèche et dit: “Que celle-ci et les 9 suivantes soient considérées comme dîme des 90 que je mange; que celle-ci soit l’oblation de la dîme (100e) pour le tout, que la 2e dîme suive et se trouve à la fin; et on la rachète contre argent. Mais on s’abstient de manger l’une des figues (distraite pour l’oblation, afin de ne rien faire perdre au propriétaire). Selon R. Simon ben Gamliel, il ne devra pas s’en priver, car (ayant faim) il diminuerait d’autant le travail dont le maître l’a chargé. Il ne devra pas s’en priver, dit R. Yossé, puisque c’est une conditions légale (que le propriétaire donne l’oblation).
ד הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר, שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר, וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מֵחֵל וְשׁוֹתֶה:
4 Si l’on achète du vin (tebel) aux samaritains (à l’entrée du Shabat), on dit: “2 lougs (sur 100) que je séparerai seront l’oblation sacerdotale, les 10 suivants la dîme, et les 9 autres formeront la 2e dîme ”. Puis, on le coupe d’eau et on le boit.
ה הָיוּ לוֹ תְאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַשָּׂדֶה, אוֹמֵר, שְׁתֵּי תְאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וְעֶשֶׂר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְתֵשַׁע מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָיוּ דְמַאי, אוֹמֵר, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:
5 Si l’on a chez soi des figues inaffranchies et qu’étant à la salle d’étude ou aux champs, le Shabat arrive, on dit: “2 figues (sur 100) que je séparerai formeront l’oblation, les 10 suivantes la dîme, et les 9 autres la 2e dîme”. S’ils sont seulement douteux, on dit: “Ce que je séparerai demain sera pris comme dîme, et le complément en sera auprès; sur ce que j’aurais distrait comme dîme, on prendra l’oblation de la dîme, et la 2e dîme sera à droite ou à gauche”. Et on la rachète contre argent. G. voir (7,6)
ו הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל, וְאָמַר, מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשָּׂרֶת. שֶׁל זוֹ בָזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת. מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַחֲבֶרְתָּהּ, קָרָא שֵׁם:
6 Si l’on a devant soi 2 paniers de fruits inaffranchis et que l’on dise: “les dîmes de l’un sont comprises dans l’autre”, le premier est libéré. De même, si l’on applique cette formule aux deux paniers réciproquement, le premier seul est libéré. Mais s’il dit: “la dîme doit être prélevée de chaque panier pour l’autre”, la désignation nominale et locale les rend toutes deux valables.
ז מֵאָה טֶבֶל מֵאָה חֻלִּין, נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד. מֵאָה טֶבֶל מֵאָה מַעֲשֵׂר, נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד. מֵאָה חֻלִּין מְתֻקָּנִים מֵאָה מַעֲשֵׂר, נוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר. מֵאָה טֶבֶל תִּשְׁעִים מַעֲשֵׂר, תִּשְׁעִים טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרֻבֶּה, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם:
7 Si 100 parties de tebel (inaffranchies de l’oblation) sont mêlées à 100 profanes (sur lesquelles on ne doit plus que la dîme), on prend une part sur cent, ce que l’on fait aussi en cas de mélange de 100 parts inaffranchies avec cent parts de dîme (non libérées du 100e). Si à cent parts de fruits ordinaires libérés, il se mêle cent de dîme, on en prend cent, plus dix (pour régler ce qui est dû). S’il se mêle 100 parts de tebel et 90 de dîme, ou 90 de tebel et 80 de dîme, l’on ne perd rien (inutile de rien ajouter pour le prélèvement), car selon la règle générale, aussi longtemps que les parties inaffranchies l’emportent en quantité, l’on ne perd rien.
ח מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן, וְאָמַר, שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת. שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן. חָבִית אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית:
8 Si l’on a dix rangées de cruches de vin à dix chacune (soit cent, disposées en un carré), et que l’on dise: “dans la rangée extérieure, l’une sera prise comme dîme” (pour dix autres cruches chez lui), comme la désignation est insuffisante, on prend 2 cruches dans l’angle des diagonales. Mais si l’on dit: “une cruche de la demi-rangée extérieure sera la dîme”, sans que l’on sache au juste de laquelle il s’agit, l’on prend du vin des 4 cruches placées aux 4 angles (et on le réunit). S’il dit: “la dîme sera prise dans une rangée”, qu’il ne désigne pas, on en prend dans la rangée diagonale (qui les comprend toutes). Si l’on a dit: “la dîme est dans une demi-rangée”, non désignée, on en prend sur les deux diagonales. Si l’on a dit: “l’une d’elles servira de dîme”, sans nulle autre désignation, on prend dans chaque cruche de quoi réunir la quantité obligatoire.
Chapitre précédent